דברים טובים: מה היה קורה אם לואי סי.קיי היה אישה
הסדרה החדשה של פמלה אדלון רוצה להיות "לואי", וגם די מצליחה. ובכל זאת, יש לקוות שבעונות הבאות של "דברים טובים" תצליח אדלון לגזור את חבלי הטבור הרבים
הרבה לפני שדברים הופכים להיות "מחווה ל־", "ניד ראש ל־" או "הולך בעקבות", יש שלב מרושע שבו הם פשוט "רוצים להיות כמו": רוצים להיות כמו זה האח הקטן והאטי שמשתרך אחרי האח הגדול והמוצלח, ותמיד נידון להשפלה המגולמת בהשוואה.
"דברים טובים" של פמלה אדלון רוצה להיות כמו "לואי". אי אפשר להתעלם מזה. אחת הסיבות שלואי סי.קיי הוא יוצר מבריק כל כך, היא שהוא יודע עם מי לעבוד. אחת הפרטנריות הקבועות והמוצלחות שלו היא פמלה אדלון, שגילמה באופן מושלם את החברה הסטואית, הקולית והכמעט אטומה שלו בסדרה הכן/לא/אולי ביוגרפית שלו – "לואי" (וגם את אשתו ב"לאקי לואי" הנשכחת). זה היה רק טבעי שמכאן, אדלון, השחקנית הוותיקה שכוכבה אף פעם לא דרך ממש, תצא לדרך מאוחרת משלה (עם סי.קיי כמפיק וכותב שותף).
"דברים טובים", אם כן, היא ה"פמלה" של פמלה אדלון. מעניין לחשוב שאילולא הייתה החסות המסרסת של סי.קיי מעל הסדרה, יכול להיות ש"דברים טובים" הייתה מצליחה לזקק לעצמה קול אישי הרבה יותר וגם מקום משל עצמה. "דברים טובים" היא כמובן דבר טוב – סדרה על אישה מבוגרת ומעניינת שלא נופלת תחת הגדרה היא תמיד דבר טוב. חוץ מאלו, אדלון עושה את הטריק הכי יעיל – לדבר על עצמה בלי לדבר ממש על עצמה. גיבורת הסדרה היא סאם ולא פאם, והיא שחקנית ואם חד הורית לשלוש בנות. ממש כמו, מי היה מאמין, פמלה אדלון.
יותר משהיא מצחיקה, והיא מצחיקה מאוד לפרקים, "דברים טובים" מרגישה כמו סדרה נכונה. היא עשויה היטב ומודעת לעצמה במידה. יש בה מה שהכרחי לז'אנר החדש של הקומדיות העגומות – כמות נדיבה של סיכון עצמי: על כף המאזניים מונחים חומרים שיש בהם אמת וחושפנות, וזה מוערך תמיד. אולי בעונות הבאות של "דברים טובים" תצליח אדלון לגזור את חבלי הטבור הרבים שמחזיקים את מצנח הבטיחות שהוא לואי סי.קיי כדי שאפשר יהיה להפסיק להשוות אותה אליו ולחפש את טביעות האצבעות הגדולות שלו על היצירה שלה. בינתיים החבלים עדיין שם, כרוכים על הצוואר של "דברים טובים".
על מה הסדרה?מה היה קורה לו לואי סי.קיי היה אישה, בערך.
לצפות?כן. כדי שתוכלו לומר בעוד שתי עונות "ידעתי שהיא תתאפס".
