דברים שלמדתי על פמיניזם

פמיניזם זאת מילה ענקית. ואולי אפילו קצת מפחידה. אני מודה שלפני שהתחלתי ללמוד לא אהבתי את המילה הזאת. לא שהיה לי משהו נגד נשים שהכריזו על עצמן כפמיניסטיות, אבל הנחתי מראש שהן מיליטנטיות, שעירות ומצטדקות, ושאין לי שום דבר במשותף איתן חוץ מהיותנו נשים. חשבתי שאני אשה חזקה ואגיע רחוק בכוחות עצמי, לא בזכות מאבק מחריש אוזניים באותה "פטריארכיה" שהן כל כך אוהבות לשנוא.

לאחרונה הנושא של יחסי נשים-גברים די בוער. זה התחיל עם קמפיין #me_too, שהוציא מהמחשכים סיפורי זוועה על מקרי אונס ואלימות מינית כלפי אלפי נשים בארץ ובעולם, ובין היתר הוציא לאור תלונה על אונס במעונות האוניברסיטה. זה החמיר עם התאבדותו של בועז ארד, שהואשם בניצול יחסי מרות וניהול מערכות יחסים רומנטיות עם תלמידותיו, ולאחר מכן הגיעה הכרזתו של הרמטכ"ל גדי אייזנקוט כי 'אינו פמיניסט ואינו שוביניסט'.

על אף כל העניין שהנושא מעורר, ואולי גם בגללו, נראה שלאף אחד כבר לא ברור מה זה בכלל פמיניזם, מה הן רוצות הנשים האלה ומה בוער להן כל כך לצעוק כל הזמן.

הפגנות נשים. צילום: Getty Images

והאמת היא שגם אני לא ידעתי מה בדיוק מכיל המושג פמיניזם ומה לעזאזל רוצות הפמיניסטיות. אבל איכשהו קרה, בלי שהתכוונתי, שיצא לי במהלך התואר לשבת בקורס או שניים שעסקו בבחינת יחסי הכוח בין גברים לנשים. ולמרות שלא תמיד אהבתי את מה ששמעתי (יעידו חבריי כמה התלוננתי בשיעורי פילוסופיה פמיניסטית) ולא תמיד הסכמתי עם הדוברות, (עם כמה מהן אפילו התווכחתי, כמעט בצעקות, במהלך שיעור פעם) בהחלט למדתי דבר או שניים.

קודם כל, למדתי שפמיניזם היא כותרת מאוד מאוד מאוד רחבה. פמיניזם, מסתבר, הוא לא "שוויון זכויות בין נשים לגברים", וגם לא "תנועה להעצמת נשים". פמיניזם הוא מושג מורכב שצריך לפרק לגורמים כדי להבין על מה מדברים, וכדי שנוכל להחליט בצורה מושכלת אם אנחנו תומכים בו או לא.

מתוך "Pray the Devil Back to Hell"

אז בואו נכניס קצת סדר…

בתור התחלה, פמיניזם הוא שם גג לשתי קטגוריות שונות מאוד: תנועה פוליטית מחד ותאוריה ביקורתית מאידך. אז מה כל אחד מהם אומר בדיוק?

הפמיניזם כתאוריה ביקורתית

הוא מה שנלמד בחוג למגדר – קריאת טקסטים, התבוננות במבנים חברתיים וביקורת המציאות מפרספקטיבה פמיניסטית, כלומר פרספקטיבה שמבקשת לחשוף את היחסים בין המינים בחברה.

הפמיניזם כתנועה פוליטית

הוא המנגנון האקטיביסטי שפועל לשינוי המציאות. גם פה, התנועה הפמיניסטית הפוליטית נחלקת לתתי זרמים רבים ומגוונים מאוד, שחלוקים ביניהם לא פעם (למעשה, רוב הזמן) לגבי הגדרת הבעיה במצבן של נשים בחברה, התיקון הדרוש לבעיה, והדרך הנכונה לעשותו.

הזרם הראשון היה הפמיניזם הליברלי, לפיו הכפיפות של נשים לגברים מושרשת במנהגים, אמונות, וחוקים אשר מונעים את השתלבותן של נשים במרחב הציבורי ויש לשנות זאת באמצעות עשייה פוליטית ומשפטית. בהמשך צמח גם הפמיניזם רדיקלי – זרם שדוגל בשינוי יסודי ושורשי של מבנה החברה כולה כדי להביא לשוויון בין המינים.

ישנו גם הפמיניזם המרקיסיסטי לפיו אי השוויון נובע מהתלות הכלכלית של נשים בגברים ודחיקתן ממרכזי הכוח ויש לשנות זאת באמצעות התנערות מהקפיטליזם, וישנם עוד זרמים רבים ומגוונים: פמיניזם אבולוציוני, פמיניזם תרבותי, פמיניזם שמרני, פמיניזם פוסט מודרני, פמיניזם דתי, פמיניזם מזרחי, ופמיניזם קווירי. ואני בטוחה שפספסתי כמה.

מה שבכל זאת משותף לכולם היא ההנחה כי המבנה החברתי כיום לא מאפשר שוויון הזדמנויות לנשים, ומייצר העדפה כלפי גברים. כל זרם מתמקד בפן שונה של האפליה – בעוד שזרמים מסויימים ידגישו היבטים כלכליים (משכורות שוות בתפקידים זהים), יהיו זרמים שישימו את הדגש על היבטים פוליטיים (זכות שווה לבחור ולהבחר וייצוג שווה במוקדי קבלת ההחלטות), ואחרים על היבטים חברתיים (ייצוג נשי בעמדות כוח ותפקידי מפתח).

הפגנות נשים נגד טראמפ. צילום: Getty Images

הפמיניזם ככלל תומך בהעצמת נשים מתוך מטרה ליצור שינוי חברתי כולל, ופעמים רבות נרתם המאבק הפמיניסטי למאבקים אחרים נגד דיכוי, מתוך אמונה שסוגי אפליה שונים נובעים משליטתם של מנגנוני כוח דכאניים ושיש להתאגד יחד על מנת להחלישם.