מסעדת נורמן מבריקה גם בלי מיתוג וגימיקים

דניאל שק ביקר בבראסרי במלון נורמן והבטיח שלא ישתמש בהרבה סופרלטיבים, אבל ברגע האמת הוא פשוט פישל

מלון נורמן. צילום: יולי גורודינסקי
מלון נורמן. צילום: יולי גורודינסקי
31 בדצמבר 2014

"שמימי, נפלא, מעורר השתאות, מפעים, מלא השראה."

סביר להניח שזה היה אוצר המילים שהיה שזור בטור שלי על מסעדת נורמן אילו נתתי דרור ללשוני. אבל על מסעדתם החדשה של האחים ירזין והיזם הבריטי ג'ונתן לוריא, צריך לכתוב כמו שהשף ברק אהרוני מבשל – באיפוק ובענווה. כפי שאהרוני מקפיד שלא לכפות את כישרונו, רב ככל שיהיה, על חומרי הגלם ועל המנות שהוא מכין, כך ראוי שהמבקר לא יכפה את המלל שלו על חוויית הסעודה במסעדת הדגל של המלון היפה בתל אביב.

המלון, הקרוי על שם אביו המנוח של לוריא, משדר אסתטיקה אלגנטית ונבונה, רמת גימור ואבזור שלא ראיתי כמוה בארץ, ריהוט בטוב טעם ויצירות אמנות (ישראליות) מהרמה הגבוהה ביותר. בקיצור, קלאסה. כזה הוא גם חלל המסעדה עם ריהוט בהיר ונוח, עיצוב רגוע, מפיות מעומלנות מבד איכותי ומלצרים במדים. זו מסעדת יוקרה בכל מובן עם תפריט בראסרי קומפקטי שמאחורי פשטותו מסתתרים חומרי גלם מצוינים, מחשבה ויצירתיות. הסגנון צרפתי עם נטייה כבדה לדרום (ניכר היטב הביקור של אהרוני בסניף הלונדוני של La Petite Maison המיתולוגית מהעיר ניס) וכמה הבלחות למחוזות רחוקים יותר.

המלצר שטיפל בנו במהלך הערב עשה את זה באדיבות ובחום, ייעץ בנימוס וחייך גם כשנענה בשלילה, והסומלייה, כשביקשנו את עזרתו, המליץ על אחד היינות הזולים בתפריט, שאגב היה מצוין. קלאסה כבר אמרנו? עם היין הגיעה סלסלת לחם שהכילה בגט טרי ולחם שיפון נהדר.

את פתיחת הארוחה הקדשנו לים: המנה הראשונה שהגיעה לשולחננו הציבה את הרף גבוה גבוה. טונה אדומה צרובה בדייקנות כה מוחלטת שפס הבישול לא חרג בשום נקודה ממילימטר אחד. פרוסות הדג העבות טבלו במיץ תפוזים ויוזו, עם כמה פרוסות של צנונית, עלעלים רעננים ומעט צ'ילי – הכל מינורי והרמוני ומיועד להעצים את טעמו של הדג. בסלט התמנונים כאילו נאסף כל הים התיכון לצלחת אחת: תמנון, לימון, זיתים, עגבניות ושמן זית, וכך שוב הוכיח ברק אהרוני את שליטתו הגדולה באיזונים. לצד אלה הזמנו פיסלדייר, טארט הדגל של העיר ניס המורכב מבצק דק ועליו בצל מאודה לכדי מחית מתקתקה, זיתים ופילה אנשובי. זו מנה שמתאימה בדיוק לנורמן: פשוטה אך מלאה רזים קטנים שעליהם היא קמה ונופלת ומצריכה איזון בין המתיקות של הבצל למליחות של האנשובי, באופן שישלימו זה את זה במקום להתחרות זה בזה.

מלון נורמן. צילום: סיון אסקיו
מלון נורמן. צילום: סיון אסקיו

ארבע צלעות הטלה שהונחו בפנינו לאחר הפוגה מבורכת היו בין מנות היום. יש המון דרכים להעמיס על צלעות טלה מיני טעמים אגרסיביים וחלקן אפילו טעימות מאוד. אם זה מה שאתם מחפשים, אל תבואו לנורמן. כאן נותנים לבשר להתבטא בקול רם וצלול. הצלעות המשובחות צלויות לרכות נעימה, נוטפות עסיס אדמדם והדי תיבול קליל מורגשים ברקע, שכל תכליתם להבליט את איכויות הבשר. לצדן יש טעימה של קרם ארטישוק ירושלמי וגראטן מתפוחי אדמה מעולים, שהוכן עם יד זהירה על השמנת.

ואז הגיע לברק שלם אפוי. מה כבר אפשר לעשות עם לברק שלם בתנור, תשאלו? אפשר לעשות המון (ובעיקר, אפשר להרוס אותו). מבחינתי הלברק שהכין אהרוני הוא הדג המושלם (אני יודע, הבטחתי בלי סופרלטיבים, אבל יש גבול). הוא היה מבושל לנקודה המדויקת שבה הבשר נימוח אך לא מתפורר, כל עסיסו וטעמו נשמרו מתחת למעטה העור שכמעט נמס, וכל הדג כמו היה מסומם ממעט פרנו ומעלי התבלין שהונחו בבטנו. עליו וסביבו כמה פרוסות ליים, כמה פיסות גזר ובצלי פנינה. זה הכל.

קינחנו בשורטברד עם תות שדה, אוכמניות וקרם – מנה קלה ומרעננת. אל תשאלו אותי איך, אבל גם קינוח השוקולד המורכב מרבדים רבדים של השחור השחור הזה בטעמים וטקסטורות שונות היה איכשהו לא מכביד ולא מתוק מדי.

בעירנו התחרותית שבה משתדלים מסעדנים להתבלט בכל מיני ניצוצות וזיקוקין דינור, מיתוגים ונהרות של מלל, הנה לכם מסעדה שמצאה דרך משונה להתבלט: היא פשוט טובה. מוצרים מעולים, כישרון, ידע ומיומנות – זה כל מה שצריך. לברק אהרוני מתאים דבר חוכמה מהאהובים עליי: אם אתה רוצה שישמעו אותך, דבר בלחש.

המדרג

אוכל: 9
אווירה ועיצוב: 10
שירות: 8
תמורה לכסף: 8

ציון כולל: 9

חשבון בבקשה

טונה צרובה: 78 שקלים
פיסלדייר: 32 שקלים
סלט תמנון: 58 שקלים
צלעות טלה: 195 שקלים
לברק אפוי: 148 שקלים
גראטן תפוח אדמה: 25 שקלים
שורטברד: 44 שקלים
קינוח שוקולד: 54 שקלים
בקבוק Mare Red Maia:י165 שקלים
אקווה פנה: 31 שקלים

סך הכל: 830 ש"ח

למסעדת נורמן