סיפורי גירושים הם לא שום דבר חדש בטלוויזיה או בקולנוע, אבל מדי פעם מגיעה יצירה בנושא שמצליחה להותיר חותם משמעותי. האחרון בז'אנר שהצליח לעשות זאת היה "סיפור נישואים" של נואה באומבך מ-2019, שמספר על כל התהליך באופן מאוד חשוף וכנה, עם דיאלוגים שמשאירים בסוף הסרט חור בנשמה. יותר מחצי עשו אחר כך קיבלנו סדרה שמצליחה להציג טייק מעניין על הנושא – "דו קרב" של HBO ו-Sky הבריטית, שמספרת על גירושים כאילו היו סיפור על מלחמה. לפרק הראשון נשאבתי מיד, אבל השאלה האמיתית היא – האם מדובר רק בגימיק?
>> טקס המשפחות בפארק הירקון ניסה לשנות את החוקים של טקסי הזיכרון

הסדרה עוקבת אחר מלחמה בין שני משרדי עורכי דין מתחרים בתיק גירושין מדובר. הבעל הוא מורגן הנדרסון (דומיניק ווסט הנהדר, "הסמויה") הוא יזם הייטק מצליח שהרגע זכה בפרס, והאישה קרלה דובאל (סיינה מילר) היא שחקנית מצליחה שהרגע הוציאה סרט חדש. כשהיא מגלה שבעלה בגד בה פעם נוספת, היא מחליטה להתגרש ממנו ולקחת כל אגורה בדרך. עורכי הדין מתכנסים לשולחנות המלחמה באופן מיידי, ומתחילים לתכנן מהלכים אחד נגד השני – ומסתמן שאף אחד מהצדדים לא מתכוון לבחול באמצעים.

אווירת המלחמה שאבה אותי מיד לסיפור. בכל הנוגע לסיפורי מלחמה, אני תמיד נהנה יותר מסיפורים המתמקדים בשולחן מקבלי ההחלטות מאשר בשדה הקרב עצמו, וזה בדיוק מה שמקבלים פה – את התוכניות, המזימות והמהלכים שמקודמים מעל ומתחת לשולחן. סיינה מילר מגלמת באופן נפלא את קרלה, שמובילה את מהלך הגירושים ו"מפילה" את התיק על הצוות המשפטי שלה. מנגד, נקודת המוצא של מורגן היא קצת שונה. הוא רק נקלע לסיטואציה' וצוות עורכי הדין שלו שמבינים אותה יותר טוב ממנו, הם אלו שמניעים אותו לפעולה.

מורגן וקלרה הם הפוליטיקאים שמשמשים בעצם בתור הפנים לסכסוך, בעוד שהצוותים המשפטיים הופכים לקבינט מלחמה של ממש. מצד אחד יש לנו מנהיגה חכמה שחושבת על כל הצעדים מראש, אבל עם קבינט קצת יותר חלש ממנה, ומצד שני מנהיג שנגרר לסיטואציה, כמו גם לבגידה עצמה. למעשה, לא רק שהוא נגרר – הוא ממש מסרב לקחת חלק, אבל עדיין משאיר בידיה את אפשרות הבחירה. זה מייצר מאזן כוחות שווה ערך לשתי הדמויות, באינטנסיביות שלא מביישת את "יורשים", ובתזמון מושלם למציאות העולמית.

"דו קרב" (שבמקור נקראת בכלל "מלחמה", ולא בכדי) מגיעה על רקע חוסר יציבות במדינות רבות בעולם – מארה"ב ועד ישראל – שצריכות בקרוב ללכת לקלפי ולבחור. ומעבר לתהיות בסיסיות על זוגיות, נישואים וגירושים, הסדרה מציגה מלחמה שלא מתנהלת עם רובים, טנקים או מטוסים, אלא בעזרת מסמכים, חליפות ובתי משפט, ודרכם מדגימה איך מלחמה היא חלק בלתי נפרד מטבע האדם. היא גם מעלה שאלה חשובה אף יותר – מי המנהיג שאנחנו רוצים? האם עדיף שזה יהיה מנהיג נגרר שמנוהל על ידי פקידיו, או שאנחנו מעדיפים מנהיג יוזם וחכם אך כוחני ואכזרי? התשובה המתבקשת היא אף אחד, אבל בדומה למציאות, גם הסדרה מצמצמת אותנו לבחור בין הרע לרע במיעוטו, ונראה שלכל אורכה נאלץ לבחור למי מהצדדים אנחנו מריעים.

הניחוש שלי הוא שבסוף לא נריע לאף אחד מהמנהיגים האלו. הגיבור שלנו יהיה בכלל ג'וני וורן, עו"ד צעיר שלמד משפטים ומחפש מקום לעשות בו סטאז'. הוא לא בן עשירים, אין לו קשרים והחיפוש שלו אחר עבודה מציב אותו במרכז הסכסוך. מכל הדמויות הבלתי נסבלות (בקטע טוב) שבסדרה הזאת, הוא הכי מעורר הזדהות מעולם – גם כי הוא הכי קרוב לאזרח הקטן, וגם כי נראה שבדומה לנו, הוא יצטרך לבחור היכן הנאמנות שלו שוכנת. אם אני קורא את המפה נכונה, נראה שזה לא באמת סיפור על גירושים, אלא סיפור שמראה כיצד שחיתות מחלחלת מהדרג העליון עד לאזרח הקטן.

ג'ורג' קיי ("לופן") יצר סדרה שמשתמשת באינטנסיביות של "יורשים", במתודה של "הסמויה", המזימות של "משחקי הכס" והפוליטיקה של "בית הקלפים" כדי לבנות דרמה משפטית, ועל הדרך לספר לנו גם על גירושים של עשירים. נשמע עמוס? אתם לא טועים, אבל התוצאה היא פרק ראשון מצוין שמעלה שאלות חשובות על מלחמה, מנהיגות ומה שבינהים. אבל יותר מכך – זה פשוט פרק שעושה חשק לראות את כל העונה, מבלי להפוך את הרעיון שלה לגימיק שחוק. אם אתם נשואים, היא אולי אפילו תעזור לכם – תראו איזה סיוט זה להתגרש.
"דו קרב", HBO ו-Sky, עכשיו ב-HOT, סלקום TV ונקסט TV

• ביקורת טלוויזיה
• המסך
• HBO