הגוף בבר, הפנים במסך

דייטינג פוסט קורונה: גם למי שנשבר מהאפליקציות, אולי זה מאוחר מדי

דייטינג בתל אביב. צילום: שאטרסטוק
דייטינג בתל אביב. צילום: שאטרסטוק

לפעמים הם יעדיפו לפרסם פוסט בפייסבוק כדי למצוא את האחת שאכלה שווארמה בקרליבך מאשר לגשת אליה, ובשביל הרבה מהן דפדוף ב"באמבל" הפך לתחביב יותר מאשר חיפוש זוגיות. הרווקות בתל אביב מרגישה לאחרונה כאילו עברה דיגיטציה מלאה, אבל האם הייתה לנו אופציה אחרת אחרי השנה הזו? לא בטוח. תמונת מצב קצת אחרת

29 ביולי 2021

כשאחת החברות הרווקות שלי עברה לאחרונה מצפון תל אביב למרכזה, היא התלבטה אם להוריד אפליקציית היכרויות. יצא לי לומר לה כמעט באוטומט, בהתרגשות אפילו – "ככל שאת מתקרבת למרכז זה יותר מאצ'ים!". היא חשבה כמה שניות ואז ענתה – "אני חושבת שאעדיף שמישהו ייגש אליי כשאשתה קפה על ספסל".

תל אביב של לפני הקורונה האמינה כנראה, ברובה, שהיא תמצא אהבה אורגנית – מישהי תיגש אליך בבר, תכירו אולי על הדשא בקמפוס, או שתתחילי מערכת יחסים עם החבר הכי טוב שלך מגיל 10. אבל עכשיו יש באוויר תחושה אחרת, שלקח לי הרבה זמן לעמוד על טיבה, כזו שמומנה, אולי, על ידי תאגיד שנסחר בבורסה, כששילמנו קצת מעבר לגרסה החינמית שלו כדי לזכות ליותר התאמות פוטנציאליות.

קצת נתונים: אחוזי הרווקות בעולם עולים מדי שנה. ב-1970 רק 17% ממשקי הבית בארה"ב היו של חיים בגפם, והיום המספרים טיפסו ל-35.5%. גם בישראל המגמה לא שונה, בעיקר בקרב הרווקים והרווקות מעל גיל 30. הסיבות למגמה על פי חוקרים הם בין היתר – עצמאותן הכלכלית של נשים, התחזקות האינדיבידואליזם, מעבר לחיים אורבניים ועוד. כמובן, איך אפשר לשכוח את העלייה בשימוש במסכים, הירידה באמפתיה והקושי במציאת בני זוג בעידן הרשתות החברתיות – הייצוגים הבלתי אפשריים של האהבה בעידן המודרני והציפיות לבן זוג מושלם. שמענו הכול ואנחנו עדיין נאבקים להחזיק בתקווה שניפול מחוץ לסטטיסטיקה.

שוב היוש, אפליקציוש. צילום: שאטרסטוק
שוב היוש, אפליקציוש. צילום: שאטרסטוק

ראוי לציין, שהמציגה (אני) אינה רווקה, ושמתקופתי באפליקציות היכרויות נותרו רק זיכרונות דלים שכנראה הודחקו ברובם. עם זאת (!) הרווקים והרווקות ששוחחתי איתם ואיתן במסגרת הכתבה הזו חלקו איתי את אותה תחושה מתכתית וקרה באוויר, שהתעוררה בי לראשונה באופן מוחשי כשנתקלתי בז'אנר חדש של אונליין דייטינג – "פספסתי אותך".

"לגשת זו כבר לא הנורמה"

 

אל דור בר עליה (34) הגעתי מתוך רצון להבין גל חדש של פוסטים בעלי פופולריות גוברת בפייסבוק. רווקים ורווקות, מתל אביב בעיקר, מחפשים את מי שחשבו לרגע שאולי יהיה אהבת חייהם, אבל מסיבה כזו או אחרת לא הצליחו ליצור איתו או איתה אינטראקציה פנים מול פנים. הפוסט של דור בקבוצת פייסבוק תל אביבית גדולה נראה ממבט ראשון רומנטי ומתוק להחריד (ראו תמונה), ופוסטים כאלה עולים באותה קבוצת פייסבוק יום ביומו, זוכים לתגובות רבות ומעורבות, ולטענת דור – רובם הגדול מאפשרים לכותביהם למצוא את מי שפספסו.

הפוסט של דור בר עליה. "לא אגש למישהי אם אני לא מרגיש שזה הדדי, שיש בינינו קשר עין".
הפוסט של דור בר עליה. "לא אגש למישהי אם אני לא מרגיש שזה הדדי, שיש בינינו קשר עין".

"האמת שספציפית בפוסט שלי הכוונה לא הייתה רומנטית", הוא מסביר, "הייתי מבואס, היא עודדה אותי, רציתי להודות לה והיא נעלמה. אבל הפורמט הזה עובד בארץ ובעולם ואני מאמין בו". האמונה הובילה את דור לפתוח קבוצת פייסבוק בשם "Missed connections" שנועדה לתת הזדמנות לרווקים ורווקות שהאוטובוס, או כל דבר גורלי אחר, עבר להם באמצע החלפת מבטים מהסרטים. "אני לא בעד לוותר על לגשת למישהי ופשוט לחפש אותה ככה בפוסט בפייסבוק, אבל לפעמים התזמון לא טוב, ושני הצדדים מעוניינים, אז למה לא לגייס את הרשת בשביל זה?". כוחה של הקבוצה אמנם דעך, אבל הטרנד בעיצומו כבר תקופה.

הכוונות הן טהורות לרוב, באמת, "אבל למה לא פשוט לגשת?", אני שואלת אותו. "זו כבר לא הנורמה", הוא משיב, "התחלתי לא מזמן עם מלצרית. גם לי זה היה קצת מביך, להתחיל בישירות, אבל היא הייתה בשוק מזה שניסיתי ממש להתחיל איתה פנים מול פנים. במקום פשוט להכניס את המספר שלה לטלפון שלי, היא הלכה וחיפשה דף ועט כדי לרשום לי אותו".

"הרבה בחורות אומרות שזה קריפי, כשמישהו בא ומתחיל", הוא משתף, "אני בחיים לא אגש למישהי אם אני לא מרגיש שזה הדדי, שיש בינינו קשר עין קודם או סימנים מהצד שלה שהיא מעוניינת".

"סוג של תחביב"

 

אי אפשר להעלים את העובדה שהייתה, ועדיין יש, מגפה עולמית. לפני כמה שנים, אולי אפילו עד לפני המגפה, תחזוק אפליקציות היכרויות היה בקרב המכרים שלי סממן לחולשה. פנית לאלגוריתם? כנראה שאת לא גורמת לפרטנרים.ות אפשריים לרצות לתת לך מזמנם הפרונטלי. אבל, כשהאפליקציה הפכה לברירת מחדל בתוך עולם של ברים סגורים ומועדונים שורצי נגיפים – גם התפיסה של התפקיד שהיא משחקת בעולם הרווקות – השתנתה לחלוטין ומשתנה בין המשתמשים והמשתמשות בה.

"החשדנות כלפי הנגיף הפכה את אפליקציות ההיכרויות בטלפון שלי לסוג של תחביב", מספרת שיר קנטור (24), "לא תכננתי באמת להיפגש עם מישהו. המגפה הפכה את הפגישה עם אנשים רנדומליים ללא טבעית ולא נעימה, אז הייתי מדברת עם המון אנשים כדי שיהיה לי במה להתעסק ולא נפגשת אף פעם. כשכן יצאתי לדייט עם מישהו מהאפליקציות באחד הסגרים – היינו בחוץ רק אנחנו. והגנבים כנראה, כי בתוך כל השממה הזו לא שמתי לב שגנבו לי את הטלפון".

שיר קנטור. צילום עצמי. שחקה באפליקציות בזמנה הפנוי
שיר קנטור. צילום עצמי. שחקה באפליקציות בזמנה הפנוי

"בשבילי זה תמיד היה יותר משחק", אומר רון (שם בדוי), בן 26 מהמרכז. "אני לא חובב סטוצים גדול, אם הייתי רואה מישהי שבא לי עליה – סבבה. אפילו את הבחורה שאני יוצא איתה היום הכרתי בטינדר במקרה, כששנינו לא נכנסנו לצורך חיפוש זוגיות, היא בכלל חיפשה שם אקס של חברה טובה שלה".

יש לתחביב המודרני הזה, מתברר, גם ביסוס מחקרי. "יש המון מחקרים שמדברים על זה שהיכרות היא לא המוטיבציה היחידה של האנשים באפליקציות היכרויות", מסבירה לימור פרידמן בונה, מאמנת אישית, מרצה, ודוקטורנטית בנושא אהבה וזוגיות, "זה מפיג את השעמום, נותן בוסט לאגו ובעיקר מספק הרבה בידור. בקורונה נוסף האספקט של השעמום ושל זה שלא היו הרבה תחליפים חברתיים זמינים – מתאמנת אחת אמרה לי שזה כמו Ynet, אתה נכנס לראות מה חדש כי כולם שם".

"המאצ'ים עצמם, פוטנציאל הקשר בהם – זה כבר מזמן לא זה", מוסיף דור, "יש הרבה סיבות למאצ'ים: מאצ' לשעמום, מאצ' לאגו, אפילו מאצ' בשביל עוד עוקבים האינסטגרם. יהיו גם כאלו שיתפתחו מהם שיחות יותר עמוקות, אבל בסופו של דבר – הרבה פעמים מצבים כאלו יגיעו לרגע שהיא תפסיק לענות, או שאתה תענה מתוך נימוס".

אין גבולות בשוק, יש פומו

 

"הכניסה של כולם לאפליקציות בקורונה הייתה מסנוורת, פתאום את מבינה שאין ברירה אלא להיות", משתפת עדי (שם בדוי) שעברה לתל אביב לאחרונה, "מרחב האופציות הזה מעודד את תרבות 'המקבול' (להתכתב או אפילו לצאת עם מספר א.נשים בו זמנית) שאני לא מתחברת אליה, וכמעט כל הגברים שדיברתי איתם לא מחפשים משהו רציני. אבל גם עכשיו, כשאני מרגישה שאין ממש איפה להכיר, אני מוצאת את עצמי עושה הפסקות וחוזרת, שוב ושוב, כי זו החלטה שצריך לעבוד בה עד שתמצאי מישהו שמעניין אותך".

עם הקורונה על שלל סגריה הגיעו גם המפגשים בבתים – מה שהפך, בשלב מאוד מוקדם, את המרחב האישי של הרווקים והרווקות לקצת יותר קולקטיבי, והרבה יותר פרוץ. "להזמין מישהו או מישהי לתוך הבית שלך בדייט ראשון זה הרבה יותר אינטימי, וזה פרץ את הגבול לישירות שלרוב היא מוגזמת לחלוטין", ממשיכה עדי לספר, "התכתבתי עם בחור באפליקציה ועברנו לווצאפ. הוא ביקש את האינסטגרם שלי, ומיד שאל למה אין לי תמונות עם בגד ים. היינו אמורים להיפגש באותו ערב והוא פשוט לא הגיע".

מיקה צור, סטודנטית בקו תל אביב-ירושלים, נמנעה דווקא מהאפליקציות והשתמשה להיכרות ברשתות חברתיות כמו פייסבוק ואינסטגרם. "זוגיות תמיד היתה יותר מסובכת למצוא בעיניי, בגלל ההתחייבות, אבל סקס תמיד היה מאוד זמין לי, כבחורה שמחוברת למיניות שלה", היא מעידה, "החלטתי לא לוותר על מין במגפה ולקחת סיכון, אבל העניין הווירטואלי גרם לתחושה ריקנית, לא ספונטנית וגם לא מאוד בטוחה". לדבריה, "במציאות אנשים יכולים להיראות אחרת, להתנהג אחרת, ובעיקר לא לכבד את ה-'לא' שלך. מאחורי המקלדת זה אפילו יותר גרוע. ככל שגבר השימוש ברשתות כדי להכיר, קיבלתי פניות יותר ויותר הזויות בפייסבוק, גם מפרופילים שלא היו אנונימיים. חלקן הצעות היכרות וחלקן הערות שלא ביקשתי לשמוע על המראה שלי, אבל גם הרבה שאלות של – 'מחפשת עבד?' או הצעות של 10,000 שקל ללילה. מאנשים שאני לא מכירה, ושאם הייתי נתקלת בהם פנים מול פנים – לא היו מעזים להוציא מילה מהפה".

מיקה צור. צילום: נועה סלע. תחושת ריקנות
מיקה צור. צילום: נועה סלע. תחושת ריקנות

גם מהצד הגברי של המשוואה הורגשה פריצת גבולות, מסוג שונה. "הרגשתי שבקורונה כמעט ולא היה צורך בחיזור לפני מפגש מיני אופציונלי", מעיד רון, "אם לפני הקורונה היה צריך לבנות את זה ולהתנהל ב'קלאס' מסוים, קיבלתי מהרבה בחורות 'יאללה, בוא' בשלב מאוד מוקדם. גם הפער בין כמות המאצ'ים לבין הבנות שבאמת נפגשתי איתן הלך וגדל, בנוסף לזה". גם דותן (שם בדוי), רווק בן 22 מצפון העיר, משתף מצב דומה בקהילה הלהטב"קית – שהיו לו גם אספקטים חיוביים. "האפליקציות הן כבר הרבה שנים הדבר המרכזית להכיר בקהילה, אבל בעיקר לצורך של מין. בקורונה, הרגשתי שגם חבר'ה איכותיים נכנסו לאפליקציות בפעם הראשונה. ממצב שבו חיפוש אחרי מישהו רציני היה נדיר –  גם מי שחיפש זוגיות נכנס פנימה", הוא משתף, "במובנים מסוימים המגוון והפיצ'רים החדשים באפליקציות האלו הפך את החוויה ליותר טובה".

צירוף המילים האיום "שוק בשר" עלה כמעט בכל השיחות שנוהלו סביב היווצרות הכתבה הזו. מעבר להיותו משדר תמונה מעט אלימה של המצב בקרב הפנויים והפנויות – הוא גם מתכתב עם אחת התופעות המודרניות הקשות ביותר, שאולי בתמימותי חשבתי שתשכח בשנה בה אף אחד לא יכול היה לחוות כמעט כלום – הפומו. "תחושת השוק עולה הרבה מאוד בחקר רווקות, אהבה וזוגיות", מציינת החוקרת לימור פרידמן בונה, "אנשים מרגישים שבאמת 'צריך להציג לראווה את הסחורה' ושיש הרבה ממנה, ובעיקר – שצריך לבחור את הטוב ביותר. רווקים חוששים להיזרק מהר מאוד דווקא מעצם זה שהשפע כל כך גדול. "מחקרים בנושא אפליקציות היכרויות מראים שאנשים שבוחרים התאמה זוגית מתוך יותר אופציות – לרוב פחות מרוצים מהבחירה שלהם, והסיבה לזה נעוצה בפחד מהחמצה".

"פעם היית נדלקת על מישהו – והפוקוס שלך היה נתון לו. כשהפוקוס שלנו נמצא על הרבה אנשים במקביל יש תחושה תמידית של חרדה; אני מחמיצה התאמה ברגע שאני לא נמצאת באפליקציה, או ברגע שבו אני מתחייבת למישהו ומחמיצה את כל השאר", היא מוסיפה, "האפליקציות גורמות לאשליה הזו – שאנחנו יכולים לבחור את המושלם מתוך רצף של תכונות או מאפיינים שאנחנו מחפשים, ואנחנו לא מתייאשים בו".

לימור פרידמן בונה (מדגימה אפליקציות). צילום עצמי. התחרות אחר האופטימום
לימור פרידמן בונה (מדגימה אפליקציות). צילום עצמי. התחרות אחר האופטימום

תחושת השפע המדומה והמבלבלת היא לא מקרית, כמובן. "מבנה אפליקציות ההיכרויות מצמצם את הנתונים שאנו יכולים לשפוט מהם – תמונה ומספר מילים. היעילות שלהן היא עליה וקוץ בה – מצד אחד היא מאפשרת חיפוש נוח, זמין, מהיר ומאוד ומגוון, אבל היא גם גורמת לנו לשפוט מהר מאוד לפי התמונה ולחפש את הדברים השליליים. בחור שמסתיר את עצמו או בחורה שמבליטה רק אספקטים מסוימים נחשבים ל'חשודים' בגלל מודל ההפעלה של האפליקציה". לדור בר אליה יש שם אחר לתופעה הזו – פובו – Fear of better options – "בסופו של דבר – אלה שני צדדים. אני חווה את זה המון מנשים – מישהי תפסיק לדבר איתי על פסיק במקום הלא נכון, על מילה לא נכונה", הוא מעיד, "היד מאוד קלה על ההדק. התחושה שמשהו טוב יותר תמיד זמין, שאם היא לא עפה על הדייט ברמות זה לא יכול להיות זה".

"כשאת באה במטרה למצוא משהו רציני – זה כמו למצוא מחט בערימה של שחט", מסכמת שיר קנטור, "כשאת באה בגישה של חיפוש סקס – השפע הזה מוציא מאיזון".

המגבלות הוסרו, אבל האם הניכור החברתי נשאר?

 

עצירה אופטימית, לפני עוד קצת מורכבות ואז תקווה לסוף טוב (כמו בכל סיפור אהבה מוצלח) – הקורונה לא גרמה לא.נשים בתל אביב להפסיק לחפש אהבה. "בתקופת הקורונה המון אנשים פנו אליי לאימון וזה הפליא אותי מאוד", מספרת לימור פרידמן בונה, "חשבתי שחוסר האפשרות לצאת לדייטים תרחיק את הרווקים והרווקות מהחיפוש, אבל עבור רבים ורבות זה דווקא הוריד בעיקר מהלחץ. הם יכלו להשקיע זמן בלשפר את האינטראקציה שלהם עם אחרים, להעצים את הביטחון ולעבוד על עצמם. קשרים מפתיעים נוצרו משכנות, ומחקר קנדי עדכני אפילו הראה שהתרחשה עלייה משמעותית לאחרונה בקשרים זוגיים שהתחילו מידידות".

ובאופן דומה לדבריה של לימור, אף אחד מהרווקים.ות שלנו לא שיתף.ה חוויה של חוסר רצון להמשיך לחפש אהבת אמת. לגבי הדרך האידיאלית לעשות זאת, בימים חופשיים יותר בתקווה, בהם האפליקציות הן כבר לא ברירת מחדל – הם די חלוקים. "אני חושבת שאנשים הבינו שאתה יכול להיות ימים כלילות באפליקציות האלו, ולדבר עם מאה אלף אנשים – אבל בסוף זה מרגיש בודד ולא טבעי", אומרת שיר, "זו לא שאלה של 'איך למצוא פרטנר?', השאלה החשובה יותר היא האם אנשים מבינים, אחרי המון זמן בבית לבד, שאין תחליף לשיח פנים מול פנים? האם יהיו שוב סיפורים של 'ישבנו בבר, הסתכלנו אחד על השנייה והיה מבט'?"

רווקות מסוימות גם רואות את הקושי כחלק מהתאוששות כללית פוסט מגפה, שבתקווה תחלוף. "מורגש לפעמים אצל גברים שאני יוצאת איתם שהקורונה פגעה בצורה הכלכלית, או בביטחון", מספרת מיכל כהן, גם היא מתל אביב, "נראה שהרבה יותר קשה למצוא זוגיות כי הרבה גברים מנסים לבסס את עצמם מחדש. יצאתי לדייט, היה מוצלח, אבל מרגיש שזה פשוט טיימינג לא טוב, הרבה עוד מנסים למנף את עצמם. זה הופך את הצורה האורגנית של היכרות להרבה פחות פשוטה".

מיכל כהן. צילום עצמי. טיימינג זה עניין של תזמון
מיכל כהן. צילום עצמי. טיימינג זה עניין של תזמון

דותן משתף שדווקא הדברים שהייתה תקווה שיפחתו בקרב דייטינג בקהילה הלהטב"קית – נשארו אותו דבר, ואפילו התעצמו בעקבות בום האפליקציות הגדול. "הכול נשאר אותו דבר ברמת השיפוטיות – חוסר גמישות מחשבתית, אידיאל היופי המסוים שלא השתנה. הצורך בהתאמה לתבנית לא מהנה עבורי", הוא מספר, "חוץ מזה – גם אחרי הסרת המגבלות מעט מאוד אנשים שאני מכיר הכירו בחיים האמיתיים. מתחילים איתך בכל מקום – אבל רק במימד הווירטואלי".

לעומת זאת, יש כאלו שעדיין רואים את הנחיצות שלהן במרחב המיני-זוגי בעיר. "ההרגשה היא שהעיר כולה וירטואלית, ומתוקף זה אני חושב שכולם צריכים להיות באפליקציות", משתף דור, "יש אנשים שלא לקחו בזה חלק, ואולי פיתחו מיומנויות תקשורת יותר טובות. אבל התחושה, אצלי לפחות, היא שאין לך קיום בשוק אם אתה לא שם. פעם הדבר הווירטואלי הזה היה פאדיחה, היום יש ערך בלהגדיל את כמות האפשרויות כדי למצוא את האחד או האחת".

"תל אביב היא מעוז הרווקים והרווקות, אבל הרבה מצביעים בה גם על ניכור", מציגה לימור פרידמן בונה, "היוזמה ירדה, האנשים שיוזמים באופן פרונטלי נתפסים אחרת והרוב המובהק רואה באפליקציות כ'מונעות דחייה', לפחות זו המידית והכואבת. הקורונה פתחה שוב את מקומות הבילוי, אבל ההרגל נשאר אותו הרגל – אף אחד לא רוצה לזנוח את האפליקציות לטובת מאמץ אינסופי בחוץ".

"חשוב שהתפיסה סביב האפליקציות תשתנה מאקטיבית לפאסיבית", היא מוסיפה, "האלגוריתם לא עושה בשבילנו את העבודה ועצם ההימצאות באפליקציות לא מבטיחה מציאת אהבה. המחשבה על פיה אם את באפליקציה – את עובדת בזה וסיימת את חובתך לחיפוש, היא פיקציה. יצירת המשכיות, קביעת מפגשים פרונטליים, כל הדברים האלו יכולים להפוך את האפליקציות לכלי שלחלוטין מאפשר מציאת זוגיות בריאה, אבל לתת לו בלעדיות על חשבון ניסיון מחוץ למסך? ממש לא, תתחילו לדבר".