תל אביב, כידוע, היא עיר של רווקות ורווקים. על פי נתוני הלמ"ס, כמעט 90 אחוז מתושבי ותושבות העיר בגיל 29-25 אינם נשואים ובשכונות מסוימות זה מורגש במיוחד. אבל על פי נתוני עיריית תל אביב-יפו כ-56 אחוז מתושבי העיר חיים במשקי בית משפחתיים, כלומר אינם רווקים. ובכל זאת, עם הדומיננטיות של חיי הרווקות בתרבות התל אביבית אי אפשר להתווכח, ועכשיו יש לנו גם את המספרים לסתום איתם את הפה למי שכן מתווכח.

>> תל אביב בדיכאון. יכול להיות שזו הזדמנות אחרונה להציל אותה
>> מזל טוב תל אביב, יש לך פארק כל כך חדש שאפילו שם עדיין אין לו

באתר מדלן, המרכז מידע עומק על אזורי המגורים בכל רחבי הארץ, החליטו להתלבש על הסוגיה ויצאו לבחון באילו שכונות בארץ גרים הכי הרבה – והכי מעט – רווקים ורווקות, וכמובן שרק 3 מתוך 20 השכונות המובילות בישראל בקטגוריה זו אינן בתל אביב. המתודולוגיה של הבדיקה מבוססת על מפקד האוכלוסין האחרון שנערך ב-2022 ופורסם רק לאחרונה; במדלן לקחו את האזורים הסטטיסטיים של המפקד ותרגמו אותם לשכונות, ומתוך המידע שפורסם לגבי אחוז הלא נשואים באזור הסטטיסטי, עובד המידע לגבי אחוז הרווקים בכל שכונה (שעשויה להכיל מספר אזורים סטטיסטיים). ועכשיו למספרים.

אין הפתעות בפסגה: פלורנטין היא השכונה עם הכי הרבה רווקים ורווקות בתל אביב ובישראל כולה, כשהנתון המדהים הוא שלא פחות מ-87 אחוז מתושבי השכונה הפופולרית הם רווקים ורווקות. מה לגבי התחושה שהשכונה התמלאה בזוגות צעירים עם ילדים? זו תחושה נחמדה, אבל כנראה שהיא לא משנה דרמטית את הדמוגרפיה בשכונה כמו שחשבתם (או לחילופין, שזה השתנה באופן קיצוני ביותר בשנתיים שחלפו מאז קיום מפקד האוכלוסין). במקום השני תמצאו את דרום פלורנטין שמשתרעת בין סלמה לגבעת הרצל ומשום מה נחשבת לשכונה נפרדת באתר מדלן, עם 84.3 אחוז רווקים ורווקות מכלל האוכלוסיה, ואל המקום השלישי מעפילה נווה שאנן עם 79.9 אחוז מכלל התושבים. בקיצור, דרום העיר שולט מבחינת סיכוי למצוא דייט. וזה הטופ-10 המלא:

10. המע"ר הצפוני 73.7 אחוז
9. גבעת הרצל 74.1 אחוז
8. לב תל אביב מערב 74.8 אחוז
7. הצפון הישן דרום-מערב 74.9 אחוז
6. נחלת בנימין 75.7 אחוז
5. דרום רוטשילד 77.8 אחוז
4. מונטיפיורי 78.8 אחוז
3. נווה שאנן 79.9 אחוז
2. דרום פלורנטין 84.3 אחוז
1. פלורנטין 87.0 אחוז

מעניין לראות כיצד הרשימה משקפת את בריחת הצעירים ממרכז העיר דרומה ומזרחה, ומעניין לא פחות לגלות מהן השכונות עם הכי מעט רווקים ורווקות בעיר – ולא, אלה דווקא לא השכונות המסורתיות-דתיות של דרום-מזרח העיר: במקום האחרון מבין השכונות של תל אביב בקטגוריה נמצאת כוכב הצפון, שרק 32.4 אחוז מתושביה הם רווקות ורווקים, וצמודות אליה שכונות צפוניות נוספות כמו אזורי חן (35.1 אחוז), הגוש הגדול (37.3 אחוז) ורמת אביב ג' (37.9 אחוז). שרק לא תיפלו לנו בסטטיסטיקה.

טל קופל, מנכ"ל מדלן, הדגיש ש"קשה לפספס את הדומיננטיות של תל אביב ברשימה ומעניין לראות שלב העיר, האזור שנחשב פעם לשכונה המרכזית של צעירים בתל אביב, נמצא מחוץ לעשיריה הראשונה. התייקרות הדירות בלב העיר, שהביאה גם לעלייה במחירי השכירות, דחקה את הצעירים לשכונות זולות יותר. בנוסף, כדאי לקחת בחשבון שייתכן ויש כאן עיוות מסוים – ידועים בציבור מופיעים במרשם התושבים כרווקים ולא כנשואים, וייתכן מאד שחלק מאותם רווקים תל אביבים הם למעשה בעלי משפחות שלא עברו דרך הרבנות משלל סיבות, והמדינה לא מכירה בנישואים שלהם".

• ❤ תל אביב
• הבועה
• פלורנטין
• רווקים
• רווקות
• דייטינג

מאז שאני זוכרת את עצמי, אירלנד הייתה עבורי ארץ הפיות. המקום שאגיע אליו והכל יסתדר. כילדה שהרגישה זרה ומוזרה, חלמתי על הרחק-הרחק מכאן ועל איך סוף סוף ארגיש שייכת ואוכל לנוח וליהנות מכל היופי שיש לעולם להציע. בפנטזיות שלי, אירלנד הייתה המקום הזה – גן עדן של ירוק אינסופי, קשתות בענן, החום המנחם של הפאב שירגיש כמו חיבוק מחבר ותיק, וגם יהיה שם איזה קיליאן או קולין או אנדרו אחד.

>> תרבות של רגישות: את הטור הזה כדאי מאוד שתקראו עד "הסוף"
>> טור מיוחד: "אנחנו הדבק שיחבר את צעירי ת"א למוסדות התרבות שלה"

הפרדוקס שנמצא בלב כל פנטזיה הוא שהיא ממשיכה לתקיים רק כל עוד לא מימשת אותה.
כלומר, הבעיה התחילה כשעליתי על מטוס.
והיה גם בחור.
לא קיליאן.
אבל נפגשנו.
הוא היה גבוה, עם העיניים הכי כחולות שראיתי.
אז לא היה לו קשה לשכנע אותי להישאר.

הייתי במקום שתמיד חלמתי עליו, בעיירה קטנה, על גדת נהר, עם אינספור פאבים וסמטאות צדדיות. הוא היה הולך לעבודה ולגלוש ומשאיר אותי לבד במשך שעות בדירה שלו. כשאת לבד, יש המון זמן לחשוב. ועם המחשבות מגיע הספק. בנסיון נואש להדוף אותו התחלתי לבשל. אני, ששורפת דברים גם במיקרוגל, עשיתי ניסויים על המתכונים הכי פשוטים שחברות שלחו לי, כי תכננתי להיות בת הזוג המושלמת. אחרי כמה סשנים של פיצות שהלמעלה שלהן שרוף והבפנים לא אפוי, הבנתי שזהו. זה פשוט לא עובד. כשהיינו מחוץ לפנטזיה-לנד וחיינו שגרה, הכל התפרק.

"בכל פעם שאני עושה ימינה, אני מסתכלת טוב טוב על התמונה בידיעה שיש סיכוי שמתישהו אני אזכר ברגע הזה, ואגיד לעצמי – למה לא חסמת אותו על המקום? יש משהו במתח הזה, בפוטנציאל, שהתמכרתי אליו"

להיות עם האדם הלא נכון בארץ זרה היה הדבר הכי בודד שחוויתי. הלכתי על ביצים במשך ימים, פחדתי לדבר איתו, פחדתי לשתף איך אני מרגישה. פחדתי להגיד את הדבר הלא נכון. הפכתי לצל של עצמי, בנסיון להצטמטם ולתפוס כמה שפחות מקום בדירה שלו. רק לא להפריע.מצאתי את עצמי נשברת בבכי ספונטני בכל מיני סופרמרקטים, שבאף אחד מהם אין מלפפון עם טעם.אז ארזתי את הדברים שלי, והלכתי משם, כי חשבתי שכבר עדיף באמת להיות לבד.

מצאתי את עצמי עומדת בתוך פאב, ספוגה מגשם וקופאת מקור, תוך כדי שאני מנסה להיראות מסתורית ומעניינת, בזמן שבפועל אני פשוט מנסה להבין איך להפעיל את הסים המקומי. כשיהיה לי אינטרנט, אני אוכל לספר לכולם כמה כיף לי באירלנד וכמה קסום ונפלא פה. בינתיים, הגרביים שלי דבוקות לעור מרוב מים,אני לא יודעת אם לענות לו או לא, המארחת שלי ב-Airbnb מכשפה ופיזית כואב לי הלב.

מצאתי את עצמי יושבת על שפת הנהר, בוהה בשמיים ולא בטוחה איך הגעתי לכאן. איך עליתי על מטוס למקום שחשבתי שאמצא בו יופי, נחמה וקסם ובמקום זה ביליתי שעות בלבכות באוטובוס, לא בטוחה אם הפנים שלי רטובים מגשם או דמעות.אני זוכרת שתהיתי אם לכולם תמיד הכל כל כך קשה כל הזמן. או שיש אנשים שעוברים את החיים בקלילות. ומה עושים כדי לעבור לגדה השניה.

וגם אחרי כל זה, משהו בי פשוט סירב לשחרר.
הגוף והנפש כמו נתקעו.
ירדתי מהמטוס שהיה אמור להוציא אותי משם כמה דקות לפני שהמריא.
אולי מפחד הודאה בתבוסה, אולי כי עוד הייתה לי תקווה נוראית כזו שעוד קצת והכל יסתדר. וסיפרתי לעצמי שאין ברירה, אני אחיה את אירלנד עד הסוף.
אני אמצא מקום. אני אטייל. אני אצא לפאבים. אני אוריד אפליקציות. ויהיה וואו.

בכל פעם שאני עושה ימינה, אני מסתכלת טוב טוב על התמונה בידיעה שיש סיכוי שמתישהו אני אזכר ברגע הזה, ואגיד לעצמי – למה לא חסמת אותו על המקום?
יש משהו במתח הזה, בפוטנציאל, שהתמכרתי אליו. הידיעה שהאדם הזה יכול להפוך לזכרון רחוק ומעומעם או לבן אדם הכי חשוב בחיים שלי. באפליקציות אין סוף לדמיון. כל פרופיל הוא הזדמנות לספר לעצמנו סיפור שאינו נגמר על האדם שמאחורי התמונה ואיך הוא יהיה התשובה לכל הבעיות ומושא כל החיפושים. וככל שהסיפור המדומיין היה יותר מפורט, בכל פעם שהוא פגש את המציאות, האכזבה הלכה והעמיקה.

קשה להשתלב במקום שבו את בולטת כמו גזר בשק תפוחי אדמה. כשבכל פעם שאת פותחת את הפה יודעים מיד שאת זרה. קשה למצוא חיבור אמיתי, כשבזמן שאת עם אדם אמיתי דם ובשר, את ממשיכה לנסות לחיות דרך הפנטזיה. לאמת יש דרך להגיע אליך גם כשאת ממש מנסה להתעלם ממנה.

בדיעבד, מה שהציל אותי היו כל הדברים שהשארתי מאחור.
כל מה שמרכיב את המציאות היומיומית הממש רגילה שמחכה לי בישראל.
העבודה שלי. החברים שלי. המשפחה. ההורים. אחותי הקטנה.
בלי הקהילה מהבית כנראה הייתי עוד תקועה שם באיזה טסקו.
החלטתי לספר להם מה באמת קורה שם. על כל עליבותו.
אז התחלתי לכתוב.
שלחתי לחברים שלי קטעים קצרים מהיומיום שעבר עלי.
והם החברים הכי טובים. אז הם ביקשו עוד.

אני חושבת שלכתוב על המסע הזה, שנולד מפנטזיה ארוכת שנים ולגמרי התפרק, זאת כנראה הדרך שלי לנסות לתקן משהו שנשבר, להשלים את החלום שהמציאות הפריעה לו. אני כותבת כדי למלא את הסדקים, את מה שהיה ומה שיכול היה להיות, אבל לא יהיה.

וכך נולדה "אירלנד".
"אירלנד" היא מכתב אהבה לחוויה הזאת. היא על שברון הלב של הכמעט היה, על למצוא הומור ברגעים הכי מביכים, על בחורים שמרסקים לך את הלב ועל אלה שמאחים אותו. היא על הדברים שהיינו רוצים להגיד ולא אמרנו ועל האומץ שצריך למצוא בעצמנו כדי פשוט לשחרר ולחיות את החיים. לא כמו שהם בראש שלנו. כמו שהם באמת.

>> אבישג סרף היא מחזאית ושחקנית. את המחזה "אירלנד" היא כתבה בזמן אמת, באירלנד, כנחמה ללב השבור שלה ובשביל החברים שלה, כשחזרה לארץ, גילתה שזה ממש לא רק הסיפור שלה, שעוד אנשים מצאו את עצמם בתוך שברון הלב הפרטי שלה, בעולם שבו שולטות אפליקציות והאינטימיות הולכת ונשחקת. ההצגה הקרובה תתקיים ב-25.6 (זה יוצא שלישי הבא) וכרטיסים תוכלו להשיג כאן

• יוצרים כותבים
• ❤ תרבות
• תיאטרון
• צוותא
• דייטינג
• טינדר

שבוע וחצי לאחר תחילת המלחמה, גלי קלש (24) מעמק חפר, ישבה אצל המניקוריסטית שלה ועשתה לק ג'ל. לפתע, השתיים ראו בטלוויזיה חייל חתיך שהתראיין לחדשות, נדלקו וזרקו אחת לשנייה כמה יהיה מגניב למצוא אותו, על אף שבחדשות רשום רק שמו הפרטי.

>> גם מאיה ורטהיימר מחפשת שידוכים לרווקים שנקראו למילואים

מיד צץ במוחה של קלש רעיון – למה שלא תנסה לפרסם את תמונתו של החייל בסטורי שלה, ולתת לעוקבות נחושות לנסות למצוא אותו? קלש חשבה, עשתה, מצאה, וכשחזרה לטלפון שלה הוא כבר קרס מרוב הודעות של בנות שביקשו ממנה לאתר חיילים חתיכים נוספים. היא כבר הבינה שיש לה ביד להיט, ובעקבות זאת הקימה את "חמ"ל החתיכים של גלי".

"בהתחלה תיארתי לעצמי שעליתי פה על משהו", קלש מספרת לנו בריאיון, "אבל עד מהרה קלטתי שזה כבר עבר מזמן אותי ואת המניקוריסטית שלי בלבד, כל בנות ישראל חולקות בזה".

ספרי לנו איך עובד המיזם.
"בנות שולחות אליי תמונות של גברים או חיילים שמתראיינים בחדשות, מבלי שמפרמסמים את שמם המלא או אם הם רווקים או לא, אז אני מעלה תמונה של הבנאדם ובודקת – ומקווה שהעוקבות שלי יספקו את התשובה. יש לי כמה חברות בדובר צה"ל, אז אני נעזרת גם בהן ובכמה מקורות שאני רק יכולה – אם זה מפקד בחיל שחברים של אח שלי משרתים בו, אני מחפשת דרכם, ואפילו עוברת על תגובות בטיקטוקים שבהם בנות מחפשות – עד שאני מגיעה לבחור".

מיד מגלות עליו פרטים. חמ"ל חתיכים (צילום מסך: אינסטגרם galikalash@)

תני דוגמה.
"ביום חמישי לפני שבועיים שודרה ב'עובדה' כתבה על בחור בשם גבריאל, שבנות ישראל נדלקו עליו. ישראל בידור העלו ריל שלו וכל התגובות היו של בנות שרצו אותו. מצאתי אותו תוך שש דקות", היא מספרת בגאווה, "זה קרה כשהכתבה עליו עוד לא סיימה לרוץ בטלוויזיה. כתבתי בתגובות ל'ישראל בידור' שהבחור נמצא אצלי בפרופיל, וזה התפוצץ".

עלתה לך בעקבות זה כמות העוקבות?
"בטח, באזור ה-500", היא אומרת, נכון לכתיבת שורות אלה.

את כבר יודעת על הצלחות מהמיזם?
"יש גברים שאני בטוחה שסידרתי להם נשים לכל החיים. יש גם גברים שקיבלו ממני מספרים של 30-40 נשים. אני יודעת שיש גם כאלה שהכירו דרך המיזם שלי ועכשיו מדברים ביניהם, אבל הם חיילים בסדיר או במילואים ולא יצאו עוד הביתה. יש גם כאלה שסתם שלחו הודעה וזה עדיין בקטע של דיבורים, כי הם בשטח".

יש ביקוש גם מגברים. חמ"ל חתיכים (צילום מסך: אינסטגרם galikalash@)

לטענת קלש, מעטים הגברים שזה לא מתאים להם, אבל הם קיימים: "זה מאוד מרים לגברים. הייתה פעם אחת שניסיתי להשיג פרטים של מישהו והוא אמר לי שזה לא מתאים וישראל במלחמה. אני לא חושבת שזה לא מתאים כי כבר עברו שבועיים וחצי, ודווקא יש לי את ההזדמנות לחזק לחיילים את המורל ולתת להם בחזרה. כולם מחפשים מישהי לדבר איתה עכשיו".

כן? את רואה ביקוש גם מצד הגברים?
"בטח. אני מקבלת הודעות מגברים שנמצאים בשטח ופשוט מחפשים מישהי לדבר איתה, והיו שמחים גם לחמ"ל רווקות. יש משהו מאוד בסיסי ברצון לקבל קרבה, אהבה. גבר בסוף נמצא במשך שלושה שבועות בשטח עם עוד חבורת גברים אחרים, זה עושה לו רק טוב. אני מקווה שאחרי המלחמה יצאו זוגות מהדבר הזה ויהיה לי שליש גן עדן. יש לי חברה טובה שסידרתי לה מישהו, בינתיים הם דיברו באינסטגרם ועברו לוואטסאפ, בואי נראה מה יהיה".

• תל אביב נרתמת
• דייטינג
• טינדר
• רווקים
• חיילים
• צה"ל