לופט של 120 מ"ר בשכונת נגה שהפך למגרש משחקים אישי
רהיטים ממכולה סודית, שולחן עם השראה מפרות וחדר שינה שהיה המזכירות של מועדון מפלגת העבודה. כשטל ועומרי מצאו את הדירה הזאת, בתמונות היא נראתה להם נורא - אבל מזל שהם ראו את הפוטנציאל והפכו את מה שהיה פעם חלל מפלגתי מנומנם לדירת חלומות // דירה להכיר
מי: עומרי גל (30), טל טרייסטר (29)
איפה: רחוב תרצה
ותק: שנתיים
מטראז': 120 מ"ר
לופט של 120 מ"ר בשכונת נגה זה החלום הרטוב של כולנו. אבל לופט שהיה בעבר המועדון של מפלגת העבודה והיום מרגיש כמו גן משחקים של גדולים זו כבר מציאה לא נורמלית וחד פעמית. עומרי, טבח ומוזיקאי וטל, סטודנטית לעיצוב טקסטיל ומוזיקאית שהם גם הרבה מעבר לזה, הפכו את המרחב שלהם לממלכה מופלאה מלאה בפינות ליצירה, לביטוי, ולעשייה שבגדול לא צריך לצאת ממנה לעולם.
"כמו הרבה מהרהיטים בבית, גם את הדירה עצמה מצאנו בפייסבוק. היא הייתה נראית נורא בתמונות אבל כבר בצעד הראשון פנימה הודענו לבעלת הדירה שאנחנו חותמים. יש לנו המון תחביבים ואנחנו אנשים של חופש, מרחב ואירוח. ידענו שהחלל הזה יכיל אותנו באופן מושלם". מספר עומרי. "לפני ארבע שנים כשרק הכרנו היינו במסלול שונה לגמרי. עומרי בדיוק סיים ללמוד יזמות ומנהל עסקים והתחיל לעבוד בהייטק, ואני למדתי פסיכולוגיה בצפון. עם השנים ובעזרת הקורונה הבנו שזו לא משאלת הלב שלנו והזמן הפנוי שנוצר, הוביל אותי להתעסק בעיצוב, את עומרי להתעסק באוכל ואותנו ביחד ליצור מוזיקה. בצעד אמיץ אך טבעי חזרנו שנינו להיות סטודנטים, אבל הפעם זה מרגיש מדויק". מוסיפה טל.
"חוץ מחדר השינה והמקלחת שאר החללים גמישים ונמצאים בספייס אחד שאנחנו משנים לעיתים תכופות. אנחנו מאמינים שהבית הוא מגרש משחקים שמבטא את האנרגיה שלנו אז כשאנחנו מרגישים אחרת אנחנו משנים אותה. וכשאנחנו משנים אותה, אנחנו גם משתנים קצת בעצמנו".
הסלון
"את הסלון מיקמנו בכניסה לדירה, הרגיש לנו נכון שהוא יהיה הדבר הראשון שחווים כשנכנסים. את השטיח הענק קנינו בשוק בדהאב ב-400 שקל וסחבנו כל הדרך מסיני, מסע מפרך אך שווה את זה (הוא פשוט היה על הגב של עומרי). את המנורה רכשנו במרקטפלייס מסבתא חמודה מבת ים, שקונה פיסים מהשוק ברמלה ומוכרת כמשחק שהרווחנו ממנו בגדול. את השולחן הבאנו ממכולת ההפתעות של ההורים שלי – עם השנים הם צברו המון רהיטים שאוחסנו במכולה, וכשעברנו לפה מצאנו בה אוצרות של ממש. את השולחן יצר אמן ברזל קיבוצניק בהשראת הפרות ברפת – הרגליים שלו נמצאות בתנוחה שהן נמצאות בה בחליבה. זה מוזר אבל זה באמת די דומה כשחושבים על זה".
השידה
"השידה בסלון גם כן ממכולת ההפתעות והיא הייתה שנים בבית של הוריי. את עיטורי הפרחים ציירה חברה טובה שלהם, שהפכו אותה לפיס היסטרי. מעליה הפטיפון של עומרי משנות ה-70 שקנה מיד שניה, ועל הקיר עבודת טקסטיל עשוית פאצ'ים של סבתא שלי שיצרה כשהייתה בת 88, כנראה שהטקסטיל סבב אותי כל הזמן".
המטבח
"המטבח כולו מורכב מיחידות מודולריות תעשייתיות שניתן להזיז והוא עשוי נירוסטה שזה מושלם לעבודה עם בצק. אני מבשל בעיקר אוכל איטלקי ובעיקר פסטות, והתחלתי לאחרונה לארגן פה ערבי פסטות עם דרינקים, מוזיקה ואווירה מדהימה. על המקרר אנחנו תולים שירים שאנחנו כותבים זה לזו או כאלה שכתבנו ביחד. מהאלה שמגיעים בפרץ של השראה ספונטנית ואנחנו רוצים לזכור".
פינת המוזיקה
"הפסנתר הוא עוד אוצר נדיר ממכולת ההפתעות. הוא היה הפסנתר שטל למדה עליו לנגן אי שם בכיתה ב', והתווים של המורה שלה עוד תלויים עליו. אנחנו מנגנים גם בגיטרות שהן חלק מהפינה, אותה הפרדנו משאר החלל עם יחידת מדפים מודולרית מגניבה שהבאנו מהמרקטפלייס, מזוג שבנה אותה בעצמו. היא התאימה בול בגובה וזה הרגיש משמיים, אבל למקם אותה ואת המדפים עליה באופן ישר זה היה סיוט. החבר שעזר לי עם זה עדיין לא עונה לי לטלפונים".
שולחן האבירים
"כן כן, גם הוא ממכולת ההפתעות של ההורים שלי. זה היה שולחן האוכל כשהייתי קטנה בבית שלנו באחד העם, ובמגירה עדיין נמצאים הפלייסמנטים שהיינו מכינים עם אבא שלי כשהיינו ילדים מאיורים בעיתון הארץ. השולחן הוא מרכז הבית וסביבו התרחשו כל כך הרבה אינטראקציות מיוחדות ומחברות".
השידה הלבנה
"השידה הגיעה כתנאי עם הכניסה לדירה והגיעה לפה שבוע אחרי שנכנסנו, וטוב שכך כי היא אחד הרהיטים האהובים עלינו. בתוכה יש אינסוף חוטים של טל, המון ספרים שאגרנו וגם כמה פריטים מיוחדים במיוחד. חותמת ההדפס הגיעה מהבית של סבתא של טל, איתה מייצרים פטרנים על בדים במזרח. אצלה זה היה פריט אקראי בבית ואצלנו הוא מקבל עכשיו משמעות חדשה. את הפסל יצרה סבתא שלי. היא הייתה מפסלת בקרמיקה ואבן כדי לעבד משבר גדול שעברה, ואת זה שהבאתי לפה תמיד אהבתי במיוחד".
פינות העבודה
"פינות העבודה שלנו משקפות אותנו מאוד. בשלי מכונת אריגה ידנית גדולה, כל מיני מכשירים שמשמשים אותי ללימודים, ועבודות שיצרתי בטכניקות שונות. העבודה הידנית היא האהובה עליי, אני מרגישה ככה יותר קרובה למה שאני יוצרת. אצל עומרי פינת העבודה טכנולוגית הרבה יותר, הוא לומד ליצור מוזיקה אלקטרונית בכל מיני טכניקות וגם לאט לאט מתחיל להוציא אותה לאור, שזה ממש מרגש".
חדר השינה
"חדר השינה שלנו היה המזכירות של מועדון מפלגת העבודה וזה הדליק אותנו מהרגע הראשון. זה והקיר המעוגל שבתוכו. את המיטה הבאנו מההורים שלי (דווקא לא מהמכולה) והכורסא הייתה של סבא רבא שלי בקליניקה. הוא היה רופא וזו הייתה כורסת המטופלים שלו. כמובן שריפדנו אותה מחדש אבל שמרנו אותה צהובה, כפי שהייתה".
