דירה לאספנים: הצצה אל תוך מוזיאון פרטי קסום בשכונת התקווה

מי: שרון וסרטיל (49)
איפה: יאיר, שכונת התקווה
ותק: שנה
מטראז': 80 מ"ר

שרון, גננת ובעלת גן ילדים מונטסורי בנווה צדק, חזרה לארץ אחרי שנים באנגליה כי האמינה בכל ליבה שהשינוי במדינה יבוא מהחינוך של הגיל הרך, לאחווה, לסובלנות ולכבוד, והחליטה לקחת אותו תחת כתפיה. נוסף על דורות של ילדים שטיפחה במסירות ואהבה אין קץ, היא מטפחת בביתה הפרטי ארכיון שמכיל כמה מהאוספים הכי מרשימים שראינו עד כה. מבובות עץ יפניות, לצלחות כריסמס דניות, ועד לקרמיקה ישראלית של בית היוצר – הכל מוצג לראווה על קירות ביתה, במוזיאון חייה. 

(צילום: נועם רון)

"הכל התחיל מבובת עץ חמודה של קנגורו שראיתי בבית של חברים." מספרת שרון. "החלטתי שאני חייבת כזו לעצמי, וכשזה קרה, החלטתי שאני חייבת את כל הקולקציה שיוצרה. הצלחתי להשיג יותר מ-200 בובות מאטצי, איביי ומכירות יד שנייה, ולמדתי עליהן ועל האמן כל פרט מידע אפשרי. כשהאובססיה אליהן נגמרה, התחילה אחת אחרת, וכך זה ממשיך עד היום. כל כמה חודשים אני יוצאת למסע היסטורי בעקבות פריט, שהופך להיות כל עולמי".

(צילום: נועם רון)

>> דירה להכיר: הבית הזה כל כך יפה שחושבים שהוא תמונת רקע לזום
>> דירה להכיר: בית שהוא 200 שנים של יופי יפואי עוצר נשימה
>> דירה להכיר: הסטודיו של קדישמן הפך לדירה הוליסטית משגעת

הסלון

"מבחינתי כל פינה בבית היא קאנבס פנוי שנועד להתמלא בסיפור. הקירות מחולקים לפי האוספים השונים שנאגרו אצלי לאורך השנים. מעל הספה נמצאים השלטים שאספתי, חלקם מהארץ וחלקם מאירופה, שלכל אחד מהם משמעות אחרת עבורי שמציפה זיכרון או רגש. בספריה ברומטרים ושעונים עתיקים לצד כדים פרסיים, לאחר מכן העציצים שיושבים על פילי קרמיקה אסייתים ומעליהם אוסף צלחות הכריסמס הכחולות מדנמרק. הקיר הבא עוסק בקרמיקה ישראלית – יש את אוסף תבליטי הפרחים, אוסף תבליטי השלום ואוסף הכדים של בית היוצר משנות ה-60. על הרצפה והספות מוצג אוסף השטיחים האפגנים, האוזבקים והפרסיים בעבודת יד, שהוא אהבתי החדשה".

(צילום: נועם רון)

(צילום: נועם רון)

(צילום: נועם רון)

(צילום: נועם רון)

(צילום: נועם רון)

השלט של סבתא 

"הפריט היחיד שאני יודעת שלעולם לא אוותר עליו הוא השלט שתלוי מעל דלת היציאה למרפסת. זה שלט של הרחוב בו סבתא שלי התגוררה בפולין לפני השואה, שמצאתי זרוק במרחק שני בניינים מבית ילדותה. את הסיפור המשפחתי שלי מתקופת השואה למדתי וחקרתי לעומק לאורך שנים ואספתי כל תיעוד, תמונה, מזכרת וסיפור, שהצטרפו עם השנים למוזיאון הנצח שלי".

(צילום: נועם רון)

חדר השינה 

"חדר השינה מופרד מהסלון בווילון חרוזים, וגם הוא מלא שטיחים ואוספים. בו נמצאת תקופת הגובלנים, הצילומים בשחור לבן, והציורים האימפרסיוניסטיים. התקופה באנגליה פיתחה אצלי חיבה גדולה להיסטוריה בריטית, ואני מכירה היום כל מהפכה, מנהיג, אמן, ופילוסוף בעל ערך, ולהם לא מעט אזכורים בחלל. את שידת הדגלים קניתי מחנות מעצבים גרמנית לפני יותר מעשור, ואני עדיין אוהבת אותה מאוד".

(צילום: נועם רון)

(צילום: נועם רון)

הול הכניסה

"אחת הסיבות שהתאהבתי בדירה הזו הייתה הול הכניסה, שמייצר פלואו לבית כולו. העובדה שכל החדרים מחוברים יוצרת אצלי תחושה נעימה יותר. בהול יש עוד פינה לתבליטי השלום של בית היוצר. שלום הוא מוטיב מרכזי אצלי בחיים וכך גם בבית, מאז שאני זוכרת את עצמי הוא החלום שאני מנסה לקדם ולהגשים. בהול גם פינת היסטוריה משפחתית, ורהיטי פורמייקה אדומה מהגן שלי".

(צילום: נועם רון)

(צילום: נועם רון)

המטבח

"התשתית של הדירה הזו לא יפה במיוחד, והמטבח אפילו מכוער. מילוי החלל בפריטים שלי נועד בין היתר לכסות את מה שאני לא אוהבת באסתטיקה אחרת, שהיא שלי. המטבח משרת אותי בעיקר להכנת קפה ומכיל גם הוא אוספים ותפריטים ישנים על הקירות".

(צילום: נועם רון)

השירותים

"גם הם גלריה בפני עצמם כמובן. מוצגים בה מספר איורים וצילומים. היקר ביותר לליבי הוא דף העיתון המקורי עם הידיעה המרגשת על הסכם השלום עם מצרים, שקניתי במכירה פומבית. כל שאר הידיעות שנמכרו במכירה התעסקו במלחמות כך שהכנתי את עצמי לקרב, אבל הופתעתי לגלות שאני היחידה שרצתה אותה, השאר רבו על המלחמות".

(צילום: נועם רון)

המחסן

"בשביל אגרנית כמוני, יש חובה בחדר שישמש כמחסן. גם הוא, כמו שאר הבית, מסודר ומאורגן להפליא. כל אוסף או פריט שכבר לא משרת אותי, שלא מוצא את מקומו המדויק, או שלא נעים לי בעין, עובר לכאן ומוצע למכירה. יש לי מאות פריטים נדירים ומקוריים שאני מוכרת במרקטפלייס".

(צילום: נועם רון)

המרפסת

"המרפסת מקיפה את הדירה כולה ומכילה חלק נכבד מאוסף העציצים שלי. גם לצמחים הייתה תקופה בחיי, ובעבר היו לי בבית יותר מ-200. היום צמצמתי אותם רק לאלה שאני באמת אוהבת, כי הבנתי שאלו שלא נכנסו לליבי, שאבו ממני יותר אנרגיה מאשר נתנו. זה נכון לפריטים, לצמחים וגם לאנשים".

(צילום: נועם רון)