כאן גרים בכיף

ב' זה בונא איזה בית

צילום: איליה מלניקוב
צילום: איליה מלניקוב

בימים שרובנו מייחלים למצוא דירה - לא משנה איזו - יש תל אביבים שהסתדרו על דירות יוצאות דופן במיוחד. מ-20 מ"ר שהם גם בית וגם סטודיו ועד בית בסירה: איפה אנחנו חיים

5 בספטמבר 2019

מה קורה יאכטי

דיירים: מתי הראל (45), אנה וייסמן הראל (48), מאי (23), אדם (10)

מיקום: נמל יפו

וייסמן הראל היא מורה לפילאטיס, רקדנית (בעבר רקדה בבת־שבע), כוריאוגרפית ומעצבת בגדים. היא גרה ביאכטה בנמל יפו כבר שלוש וחצי שנים עם בעלה ושני הילדים.

איך נולד הרעיון לגור ביאכטה?

"החלום שלי היה תמיד לחיות על הים עד שהגיעה ההזדמנות. שמעתי על יאכטה למגורים שמתפנה ולהפתעתי ושמחתי ראינו שהיא גם מתאימה מבחינת גודל ומחיר, וגם אנחנו נראנו מתאימים. ניגשתי לבעלי ובישרתי לו שאנחנו עוברים לגור ביאכטה".

צילום: איליה מלניקוב
צילום: איליה מלניקוב

מה מיוחד ושונה במגורים על היכאטה?

"אנחנו על הים, רואים זריחות ושקיעות ואנחנו בתוך מעגל הטבע, אנחנו אוהבים את זה. העונה האהובה עלינו היא החורף כשהטבע עוצמתי וסוער. רוב הזמן אנחנו נמצאים בחוץ, היאכטה קטנה יחסית ויש לנו סיפון קדמי שהוא כמו הסלון, הוא החלק המרכזי של הבית. המרחב שלנו נהיה יותר חוץ מפנים. מעבר לזה, יש לנו הווי של נמל, יש דייגים ובעלי סירות, ואנחנו חיים עם קהילה קטנה של אנשים שחיים איתנו קרוב. השכנות איתם קרובה יותר ממה שנהוג בדירות בתוך העיר. אנחנו קרובים, מבלים יותר יחד, אוכלים יחד, נעזרים זה בזה, חיים קהילתיים הרבה יותר מלאים.

"מפני שהיאכטה היא שטח קומפקטי זה מצמצם את הדברים שאנחנו יכולים לאסוף ושיהיו איתנו, אבל זה בא לטובת עושר אחר – יש לנו יותר פנאי לעצמנו ולדברים שיותר חושבים לנו, זה מלמד אותנו צמצום. אנחנו כל הזמן צריכים לתחזק את הסירה, אני מאוד אוהבת את זה. במקום שיהיו לנו את כל הדברים, אנחנו צריכים לדאוג לדברים שלנו, אני נהנית מהתהליך הזה. זה כמו בטן קטנה של לוויתן וזה הופך את החיים ללא ברורים מאליו. אנחנו נהנים שיש לנו את המרחב הזה ושאנחנו לא תופסים הרבה מקום פיזי בעולם. אנחנו מלמדי את עצמנו לחיות בגמישות מחשבתית".

צילום: איליה מלניקוב
צילום: איליה מלניקוב

מהו החפץ הכי מיוחד בבית?

"הכל בילד אין בסירה, אין לנו רהיטים משלנו, הספות והכל זה חלק מהסירה. מגלים שבמעט יש את הכל, לא חסר לנו כלום. זה לא ברור מאליו. בהדרגה נפטרנו מהרבה רכוש, המון דברים שהיינו צריכים לצמצם ולהתמקד. יש לנו חוק שברגע שמשהו חדש נכנס לסירה דברים אחרים צריכים לצאת. גם מבחינת מקרר יש לי מיני מקרר, זה רבע ממה שהיה לי, אז קונים אוכל ליומיים, אחרת זה מתקלקל".

איך התגובות מהסביבה הקרובה?

"אנשים מאוד מתפעלים, כי אין תרבות כזאת בארץ. באירופה זה הרבה יותר נפוץ. זה מפתיע מאוד ושואלים איך אנחנו מסתדרים".

מלונות שוות בין חברים

דיירים: עודי אל (29), בת זוגו, הכלב אלביס ועוד עשרה כלבים אורחים

מיקום: רמת החייל

צילום: שלומי יוסף
צילום: שלומי יוסף

בני הזוג גרים בדירה כבר שנה וחצי, ובחצי השנה האחרונה הפך הבית שלהם גם לפנסיון כלבים. התפוסה המלאה עומדת על עשרה כלבים אבל השיא הגיע ל־16 חמודים בדירה.

מאיפה הרעיון הזה?

"אלביס הסתלבט על גינה די גדולה בחוץ, אז החלטנו לעשות גינה ציבורית בבית".

איך השכנים מגיבים?

"הכל עד כה בסדר גמור, לא היו תלונות. אני מבין שאני בשכונת מגורים, והכלבים לא צורחים שעות. אם כלב צורח כנראה הוא צריך משהו, או שהוא לא אכל או לא שתה או שהוא מרגיש לבד".

מה הפינה הכי אהובה עליכם בבית?

"המטבח, כמו בכל בית. אנחנו כל היום יוצרים במטבח, אם זה לא לנו אז לכלבים. אנחנו או במטבח או עם הכלבים".

צילום: שלומי יוסף
צילום: שלומי יוסף

תוכל לספר על ארוחה לדוגמה שאתם מכינים לכלבים?

"כנפיים טחונות בנינג'ה עם אורז. אני עוקב אחרי מתכונים באינטרנט. לפעמים אני מכין להם ארטיקים וקינוחים, נותן להם אבטיח וחמאת בוטנים. כל שבוע אנחנו מנסים משהו אחר".

יש כלבים שנמצאים כבר תקופה ארוכה?

"כן, כמו אנג'י, כלבי האסקי בן שמונה חודשים שנמצא אצלנו כבר חודשיים כי אימא שלו בין דירות. הזמן הממוצע לכלבים הוא בין שבוע לשלושה שבועות. יש שני כלבים שעוברים אילוף וזה לתקופה של שלושה חודשים".

איך עובד סידור הלינה ביניכם לבין כל הכלבים?

"אם יש דלת שסוגרת בין הכלבים לבינך אתה לא תוכל לישון, חצי מהם סובלים מחרדת נטישה כי הם בלי הבעלים שלהם. כל אחד בתורו עם הפינוק שלו, פתאום עשרה כלבים רוצים יחס ממך 24/7. הם ישנים במקום שבא להם, יש להם סדר יום. לא בכל שעות היום יש להם גישה לבית כדי לתת להם לשחק מחוץ לבית".

צילום: שלומי יוסף
צילום: שלומי יוסף

קורה שאנשים גם לא לוקחים חזרה את הכלבים?

"היו גם כאלה שנטשו אצלי את הכלבים שלהם, משאירים את הכלב והולכים וחושבים שאי אפשר למצוא אותם. יש כאלה שגם קרובים אליהם אחרי זה יצרו קשר ואמרו שנטשו אצלי את הכלב. לפני חודש באו אלי זוג עם כלב, השאירו אצלי את הכלב ופתחו קבוצה בווטסאפ על זה שבעל הבית באשפוז. הכלב היה פה שלושה שבועות והם לא חזרו בזמן שנקבע. זה ילך לכיוון של תביעה, אבל מצאתי לו סידור אחר. יש טוב ויש גם רע".

יש מקרים של כלבים שאתם נקשרים אליהם במיוחד?

"יש כלבה שקרואים לה פאף והיא חרדתית מאוד. מביאים אותה אלינו ליום בשבוע כדי שהכלבה תהיה שמחה, בדרך כלל היא מפחדת לצאת מהבית והחופשה נהייתה סוג של טיפול על בסיס שבועי, זה ממש עוזר לה. היה גם את נס – כלב ששה פה שבועיים וחצי והוא היה ממש כמו ילד. עשו לי רשימה בכמה שפות איך צריך לפנות לכלב – איך זה נשמע בצרפתית, אנגלית ועברית".

20 מ"ר קטנה ומטריפה

דיירים: יפעת קידר (40) ולולו החתול

מיקום: הדר יוסף

צילום: איליה מלניקוב
צילום: איליה מלניקוב

יפעת קידר, הנדסאית אדריכלות נוף, מאיירת על כלי פורצלן בעסק שלה (ספל משלך) ועובדת בחברה להגנת הטבע, גרה זה ארבע שנים ב־20 מ"ר שהם גם הסטודיו שלה.

"כשעברתי אל הדירה החלטתי שאני לא קונה יותר דברים ועושה את הכל בעצמי וכך הכל התחיל. תמיד איירתי אבל לא התעסקתי בזה בצורה כזאת. הייתי תמיד יצירתית אבל משהו בדירה הזאת שינה לי את ההסתכלות ופתח לי את החשיבה".

עברת לדירה עם חפצים שהיו לך?

"עברתי רק עם בסיס מיטה וארון".

מה גרם לך לשנות את התפיסה בנוגע לצרכנות?

"כשאתה עובר לדירה חדשה אתה מבין שיש מלא הוצאות. באוטומט אתה רוצה לנסוע לאיקאה, אבל אפשר לשנות את המחשבה".

צילום: איליה מלניקוב
צילום: איליה מלניקוב

מהם הדברים הראשונים שהכנת לדירה?

"את הספה הבאתי משכנה וצבעתי אותה, ריפדתי אותה ושיפצתי. עשיתי לי מתקן לנייר טואלט".

איך מחלקים נכון את המרחב לפינת עבודה ולמגורים ב־20 מ"ר?

"בעיקר המון שינויים כל הזמן, בכל פעם אני בונה דברים חדשים ומזיזה. זה משתנה בהתאם לצרכים, זה בית דינמי".

מהו החפץ הכי מיוחד בבית?

"רשת שמצאתי ברחוב והוספתי לה ציפורים שתפרתי, וזה הפך למשהו שימושי כי תולים על זה מפתחות".

צילום: איליה מלניקוב
צילום: איליה מלניקוב

מהי הפינה האהובה עלייך בבית?

"שולחן העבודה. הוא פונה לנוף של עץ מנגו ענקי, אז כשאני פותחת את החלון יש לי רק ירוק מול העיניים, וכשיש מנגו אפשר לצאת עם סל ולאסוף פירות, זה מדליק".

מה אנשים לא יודעים על מגורים בתל אביב?

"שיש מקומות שהם עיר אבל לא באמת עיר, כמו השכונה שאני גרה בה. אני לא מרגישה בתוך תל אביב. זה קרוב לכל אבל האנשים נחמדים מאוד, יש אווירה קיבוצית".

תל עציץ

דיירים: נימה קטלב (39), יפעת אופיר (37) וביגנס החתול (ידוע בכינויו ביגי 10)

מיקום: פלורנטין

צילום: איליה מלניקוב
צילום: איליה מלניקוב

קטלב, אמנית ומקעקעת, אוהבת ירוק ובחצי שנה שהיא גרה בדירה היא הציבה בה לא פחות מ־100 עציצים.

מאיפה הגיעה האהבה לצמחים?

"אני קיבוצניקית, הייתי תמיד בענייני צמחים ובעלי חיים, הייתי ילדה של טבע. עד לפני חמש שנים רצחתי כל קטטוס שהביאו לי כמתנה, ואז קיבלתי מחבר עציץ מסכן שלא האמנתי שיחיה, אך הוא גדל. התחלתי להשריש אותו ולעשות ממנו עוד עציצים וזה נהיה ג'ונגל. את רוב העציצים אני לא קונה אלא משרישה או מחליפה עם אנשים השרשה קטנה, זאת תרפיה. אני מביאה את הטבע לתל אביב".

מה את הכי אוהבת בדירה שלך?

"את כולה, כי עיצבתי אותה, היא מבטאת אותי טוב. יש לי שם הרבה אמנות של חברים וכל מני רהיטים ישנים שאספתי ושיפצתי וכמובן העציצים. השילוב האקלקטי שהוא אני גורם לי להרגיש בבית".

צילום: איליה מלניקוב
צילום: איליה מלניקוב

איך השותפה מתמודדת עם כל העציצים?

"היא עברה איתי מהבית הקודם, היא נהנית מזה, מאוד יפה ונחמד לה בבית. אני מטפלת בעציצים והיא נהנית מהג'ונגל".

מה העציץ הכי מיוחד שיש לך?

"קשה לבחור אחד, כולם הילדים שלי. יש לי עציץ גדול בסלון עם ציפור גן עדן ומונסטרה, הוא הכי מרשים ועושה אווירת ג'ונגל".

צילום: איליה מלניקוב
צילום: איליה מלניקוב

מהי הפינה הכי אהובה בבית?

"הספה, כי יש גם את האור הכי טוב לעציצים ולי".

מה האתגרים של גידול צמחים בדירה?

"למצוא מיקומים נכונים לצמחים ספציפיים, בעיקר גיוון של צמחים במקומות לא מוארים ולמצוא חתול שלא פוגע בכל הצמחים".

חב"ד על הזמן

דיירים: משפחת גור – בן (40), טלי (35), מענדל (11), דבורה לאה (10), מנוחי (9), מושקי (6)

מיקום: כרם התימנים

צילום: איליה מלניקוב
צילום: איליה מלניקוב

משפחת גור היא שליחת חב"ד בכרם התימנים. בשנתיים האחרונות הם מתגוררים בבית שהם מתארים כמקום מפגש ואירוח שמטרתו אחדות וקירוב לבבות. שוחחנו עם טלי, שעוסקת בטיפול בנשים ובזוגות על הבית ועל הייחוד שלו.

מה מיוחד בבית שהוא גם מקום מגורים וגם מקום מפגש ושליחות?

"קיבלנו מינוי להיות שליחים רשמיים של חב"ד בכרם התימנים. אנחנו עוסקים באחדות וקירוב, זה עומד לנגד עינינו. הבית עצמו משמש כמרכז מפגש לסעודת שבת גם לאנשים שהם תושבי השכונה וגם מחוצה לה. עורכים פה הופעות סלון, שיעורים, סעודות חג. בפורים היו כאן בערך 60 אורחים. כל הפעילות שלנו היא בתוך הבית. הבית מחולק לשני צדדים – צד אחד הוא של האירוח והקליניקה שלי והצד השני של המגורים שלנו".

מהי הפינה הכי אהובה בבית?

"אנחנו אוהבים מאוד את הסלון, שזה המקום שמאפשר לנו לעשות את מה שאנחנו עושים. אנחנו אוהבים שמגיעים אלינו הרבה אנשים, ויש גם אזורים שהם אינטימיים יותר כמו המרפסת בחדר השינה שבה אנחנו יושבים ביחד ומדברים, כשאין לנו בייביסיטר אנחנו יוצאים לבלות שם".

צילום: איליה מלניקוב
צילום: איליה מלניקוב

מה החפץ הכי מיוחד?

"אין פה חפצים מיוחדים, יש פה תמונה של הרבי מליובביץ' שאנחנו אוהבים מאוד. יש לנו דברים שלא מחזיקים בבית רגיל, כמו מזגנים ניידים לאירועים, יש מלא כיסאות שמחכים לפתיחה שלהם לאורחים, השולחן גדול מאוד ונפתח – לא בית תל אביבי טיפוסי".

איזה אירוע מרגש קרה אצלכם?

"הייתה לנו הופעת סלון מרגשת מאוד עם נאור כרמי ונדב בכר, עם ניגון מיוחד ונוגע ללב. יש לנו הרבה אירועים, גם כאלה שאי אפשר לתעד כי זה בשבתות. בכל שבת מגיעים לכאן אנשים מכל קצוות הקשת, כמו שחקנים ואנשים מיוחדים מאוד, וגם אנשים עם זיקה קרובה ליהדות. כולם נפגשים סביב שולחן השבת ועושים סבב וכל אחד מציג את עצמו ומעלה נקודה, כמו לדוגמה מה זה להפוך את החושך לאור בחיים שלך. זה יוצר מרחב אינטימי מאוד מיוחד, מרגש ומאחד, זה מאוד כיף".

צילום: איליה מלניקוב
צילום: איליה מלניקוב

מה אנשים לא יודעים על מגורים בתל אביב?

"החיובי הוא שבתל אביב הסטראוטיפים לא משחקים תפקיד, זה מה שקורה בחיים האמיתיים בתל אביב. אנשים מאוד פתוחים, מגוונים וזה מה שעושה את העיר הזאת כל כך יפה בעיניי. שנינו תל אביבים במקור, חזרנו בתשובה. לעומת זאת, מטורף לחיות פה, יקר פה בטירוף".