נוער שוחר פאייטים: כולנו מלכות דראג

היה זה ביום חמישי האחרון של אוקטובר. במרכז הגאה בגן מאיר התכנסו כמה צעירים נרגשים לתחרות הדראג קווין/קינג הראשונה בישראל לנוער ולפרפורמרים חסרי ניסיון. התחרות, העונה לשםDrag on Ball (משחק מילים על המאנגה וסדרת הילדים המצוירת "דרגון בול זי"), היא יוזמה של מלכת הדראג אריק/ה קולוסוב ותכלול שבעה סבבים (כשבעת כדורי הדרגון בול) שבסיומם תתקיים תחרות בין כל הזוכות הצפויה להיות קרב גלדיאטורים של דראג.

והייתה לנו מנצחת: נסיכת דראג חדשה בשם טקילה קוסטר, שזכתה בסכום נארה לרכישות בחנות הדראג קרקס, שיעור איפור מתנה והופעת אורח בליין הדראג מקווה, שמתקיים מזה שנתיים במועדון הכולי עלמא. אבל הסיפור הזה הולך עמוק יותר: "המרכז הגאה הוא סוג של בית לכל מי שמתחיל את דרכו בקהילה", מספרת אריקה בזמן שחברתה ליידי שוקולד מאפרת אותה להופעה וצילומים לכתבה. "התחרות לא נותנת רק במה ופלטפורמה לפרפורמרים חדשים, היא נותנת להם בעלי מקצוע להתייעץ איתם. כשרק התחלתי לא היה לי מי שיעזור לי. התביישתי לבקש עזרה כי עולם הדראג קשוח גם כך – את צריכה ללמוד לעשות איפור, שיער, פאות, לתפור, להופיע, לכתוב – לא קל להשיג את הכישורים הללו לבד".

אריקה קוסולוב. צילום: דין אהרוני רולנד

לדבריה של קולוסוב, המתחרים בתחרות נעים מגילי חטיבת ביניים עד גילי 30. "יש בקאסט המון נוער וצעירים – קווירים, גייז, טרנסיות, סטרייטיות – הכל הולך אצלנו", היא מצהירה. כל מי שרוצה במה ולבטא את אנחנו מקוות לתת לגיטמציה לאמנות הזאת בעיקר בקרב בני נוער. זה גיל כל כך מבלבל, בייחוד כשאתה לא יודע איך להגדיר את הזהות המינית שלך ורוצה להופיע בשמלה. לא כולם גדלו בתל אביב ואמרו להם שהם יכולים להיות מה שהם רוצים".

הקושי הזה הוא אחת הסיבות שמתחרים מתחת לגיל 18 לא התראיינו לכתבה הזאת. חלקם חוששים שהוריהם יגלו וחלקם עדיין לא מרגישים בנוח עם חשיפת דמות הדראג שלהם בעיתון. זה לא הפריע להם לשחוט את הבמה ביום חמישי, כשהציגו יכולת ליפסינק מפתיעות ומלתחות מלאות בסטייל מול קהל של חברים, משפחה וחובבי דראג ישראלי.

הלוואי שהיה לי מפלט כמו התחרות הזאת בתור נערה בחדרה. הנעורים שלי היו נראים אחרת לו היו סביבי תכנים תרבותיים ודמויות מהקהילה. חשוב שלנוער גאה יהיה שיח מגדרי ומיני, ודראג מקל על הקושי שלפעמים קיים בלהצית את השיח הזה (ארין טולדנו פרג'וב)

איתמר בן ה־27 (שם בדוי) – שפרסונת הדראג שלו טקילה קוסטר זכתה בסיבוב הראשון – התלבט ממושכות אם להופיע על במה בלבוש נשי מלא ("ירדתי מזה כל כך הרבה פעמים עד שהתעשַתִי"). עכשיו, בזמן שהוא מסדר את שמלתו האדומה שתפר ("היא נראית יפה מבחוץ, אין לך מושג איזה כאוס קורה בפנים") ואת שדיו המזויפים, הוא נזכר שפעם דראג היה בעיניו דבר מאוד מוזר ולא ברור. "בשנים האחרונות יש יותר חשיפה והבנה והצלחתי לראות את האמנות שיש בדראג – ליצור דמות שלמה ולעשות את הדברים שאני הכי אוהב בעולם כמו עיצוב תלבושות ותפאורה".

ואיך התחרות? 

"מבורכת. זו פעם ראשונה שאומרים לי 'אין לך כלום? אין לך ניסיון? יאללה בואי!'. אני פוגש את עצמי כל יום, אני יודע מי אני, אבל כשאני פוגש בדמות של טקילה, המלכה הכי מעורערת בכיכר אורכידאה, הפוסטמה הקסומה הזאת, אני לומד דברים חדשים על עצמי".

אצל ארין טולדנו פרג'וב בת ה־21 דראג הוא לא רק אמנות. בחצי השנה האחרונה של חייה הוא סוג של דרך חיים. "בתור אישה טרנסית ג'נדרקווירית צעירה, דראג חשוב לי מאוד", היא מסבירה. "זו דרך להביע הרבה רגש בשבילי שאני לא מצליחה להביע ביומיום. הלוואי שלפעמים הייתי קצת כמו הדמות שלי, קריסטל".

תסבירי. 

"הלוואי שהיה לי מפלט כמו התחרות הזאת בתור נערה בחדרה. הנעורים שלי היו נראים אחרת לו היו סביבי תכנים תרבותיים ודמויות מהקהילה. חשוב שלנוער גאה יהיה שיח מגדרי ומיני, ודראג מקל על הקושי שלפעמים קיים בלהצית את השיח הזה. דראג זה לא רק בגירים בסצנות של אלכוהול ולילה, זה גם נוער שמחפש מקום להביע את עצמו".

כשזה מגיע לדמות שלה – ברונית הסמים והראפרית הקווירית־מזרחית קריסטל – טולדאנו פרג'וב רואה בה אקט פוליטי. "להבדיל מפרפורמרים אחרים, קריסטל היא לא פרסונה נפרדת ממני. היא נותנת לי לחקור את השאלה 'מה זה אומר להיות אישה?', 'מה זה אומר להיות בעל מגדר?', מדובר באמנות שנותנת במה למאבקים של קהילות שונות. דראג חייב להישאר פוליטי".