לעבור את הכביש: איך נראה לילה של טרנסית בזנות בדרום העיר?

לקראת השעה 22:00 נשלמים חילופי המשמרות בשכונת קריית המלאכה; האמנים ועובדי הסדנאות, שמצאו את משכנם באותו שריד מוזר וברוטליסטי מימי הקפיטליזם התעשייתי, מוחלפים בעובדות הזנות הראשונות וכלי רכב המשייטים אנה ואנה, לעולם יותירו מקום מזערי לספק, עד שיעצרו לצד אחת ויבהירו לשם מה הגיעו. הנוכחות נקבעת באורח שרירותי, בהתאם לגיחות המשטרה. אם מצאנו בסמטה שלוש נשים בלבד משמע שהמשטרה כבר ביקרה בה פעמיים אותו לילה.

"מבחינה כלכלית זה טוב לי", מעירה אחת ביחס לנוכחות הדלילה. "הבעיה בזה היא בתחושת הביטחון". החלוקה הטריטוריאלית ברורה לכל, ובסמטה הזו ניתן למצוא טרנסיות בלבד, רובן ממוצא ערבי. הסכנה הצפויה להן בחברה שממנה הגיעו, סכנת מוות של ממש, הופכת את הזנות לקצו המתבקש של מדרון חלקלק. רובן עזבו את הבית בגיל צעיר והחלו לשרוד ברחוב, שהרי השתלבותן בזרם המרכזי של התעסוקה הישראלית מסוכלת במרבית המקרים בעודה באבה. וברחוב יש אלימות, ועמה יש ללמוד כיצד להתמודד מכורח הניסיון, כפי שמעידה הוותיקה בהן.

לעתים מדובר באלימות מילולית (מדהים באיזו מהירות יכולה אובייקט התשוקה להפוך פתע ל"קוקסינל"), לעתים משיכות בשיער, סטירות, דחיפות, ובמקרים אחדים גם דקירות. דרוש ניסיון כדי לעמוד היטב על אופי ה"קליינט", הן אומרות, ועם זאת כל מפגש יכול להפוך מסוכן ברגע.

>> השנה היא 2018 וגברים עדיין משדלים לזנות נשים ברחוב

להפוך את הווקטור

בשבוע שעבר זה הגיע לכדי כך. טרנסג‘נדרית נדקרה על ידי צעיר בן 20 ופונתה לבית החולים במצב קשה, ניצלה רק במזל. המקרה הטרים את מחאת הפונדקאות, אך כצפוי נבלע בתוכה. ההפגנה שהתקיימה בשדרות וושינגטון במחאה על אלימות כלפי טרנסים וטרנסיות הייתה מעין מופע חימום לאירוע המרכזי בכיכר רבין, והוא היה זה שאומץ בגאון על ידי משרדי פרסום וחברות מסחריות.

גם בתוך קהילת הלהט"ב הן משתכנות בשוליים; מזוהות עם עולם של מטה, עם מיני סטיות ועיוותים, כפי שפעם נהגו לזהות הומואים ולסביות ככלל. מדובר באחת הקבוצות עם קשיי ההשתלבות המרובים ביותר בחברה, מקור בלתי נדלה לגבות מורמות ומלמולים היתוליים סביב הקולר, גם בקרב קהלים נאורים למהדרין. עד שיגיעו לממלכת המחאות מזן מחאת הפונדקאות, יצטרכו לעבור עוד שנים בעולם עם אפשרויות מוגבלות ביותר.

הפגנה נגד האלימות כלפי הקהילה הטרנסית (צילום: בן קלמר)

הרחוב, אבסורדי ככל שיישמע, מאפשר להן לאמץ נרטיב חלופי. הצרכן לעולם יהיה גבר, והמס העודף המתקבל על כל עסקה הוא אישור גברי שפירושו הכרה נדירה בנשיות שלהן. כמו כן, זנות הרחוב הופכת עבורן את ווקטור הניצול. הצרכן, לתפיסת נשים לא מעטות מביניהן, הוא המנוצל. להן הכוח לקחת את כספו על מעשים שלא פעם נכפו עליהן מצד חברים או בני משפחה. האקט המיני הוא אשרור אפירמטיבי להתקדמותן על הרצף הנשי. כפי שמעירים המתנדבים שאפשרו לי להתלוות אליהם לחלוקת קונדומים לילית במוקדי הזנות, "ברחוב הן משיגות את האישור שאנחנו, כחברה, היינו אמורים לספק להן".

הכסף נתפס כאמצעי בדרך להגשים את משאלת לבן האולטימטיבית: לקנות גוף שבנשיותו לא מוטל כל רבב, בטיפולים יקרים שמרביתם נעשים רק בתאילנד (רק מחירה של פאה איכותית, העירה אחת, יכול להגיע לעשרת אלפים ש"ח). הכביש מסמן נקודת התחלה בדרך למטרה מסוג שכזה, בשלב המתקדם יותר נמצאות אלה המקבלות לקוחות רק בדירתן, והיציאה מהזנות בגוף מושלם ובמצב כלכלי נינוח היא סיום התהליך. אך הכביש ממכר, הן כלכלית והן מכורח האישור הגברי וההרגל, וסיפורי ההצלחה לא רבים, גם אם בהחלט קיימים כאלה.

צעדה במחאה על האלימות נגד הקהילה הטראנסית (צילום: בן קלמר)

עם זאת, נדיר למצוא בהן מכורות לסמים. אף שמבחינה נפשית כמעט בלתי אפשרי להעביר משמרת בתודעה צלולה, טיפוח הגוף מביא אותן להירתע מן הסמים הקשים. באזור התעשייה בחולון פגשנו אחת השומרת בקנאות על תודעה ערנית כדי להישאר בשליטה. פעם ניסו להכות אותה עם לום, היא מספרת. סחיות או לא, העבודה לא מותירה להן מקום להפגנת חולשה; לא כלפי המתנדבים הדואגים לביטחונן ולא כלפי המשטרה, בפעם שבה היא אכן בוחרת לגונן עליהן. למעשה המתנדבים כבר ראו אותן מפרקות צרכן במכות לאחר שגנב לאחת את התיק. "הוא היה תמים", מעיר אחד המתנדבים, שחזה בנשים משילות את נעלי העקב באחת ועטות על הגבר בזריזות מיומנת.

המכוניות שהמשיכו לנסוע

הכוח מתגלה רק למראית עין, ברגעים שביכולתם לשקר למי שעיניו מסומאות ממילא. באזור התעשייה בחולון, שם הן חשופות יותר לכביש הראשי, זורקים עליהן ביצים ובקבוקי בירה (“אל תעמוד עם הגב", הן מזהירות). שוטר קהילתי מתנכל להן ומרחיק אותן מן המוקדים ("זה הביא לפה את הקליינטים הכי נוראים, אלה שלא אכפת להם אפילו מהמשטרה"). "מחופשת", עובד זנות ממין זכר המתלבש בבגדי נשים לצורך העבודה ותו לא, מתמרן בין כלי הרכב של הלקוחות לבקבוקי הוודקה הנלגמת נקייה, ואת גילו לא ניתן להעריך בהרבה יותר מ־18.

כדי להבקיע את אשליית הכוח, את הפרגמטיקה המניחה למצב להימשך כמות שהוא, יספיקו דקות אחדות של שיחה כנה. אז הן יוכלו לספר למתנדבים על הפעם שבה התקשרו למשטרה במקרה חירום וזכו למענה מזלזל שסופו בניתוק ("זו הפעם הראשונה שבה חזרתי מלילה של עבודה ובכיתי"), ומכונית תעצור ליד ותשתהה על הכביש דקה ארוכה אך הן יוסיפו לדבר, כי האוזן הקשבת חשובה מהכסף.

ואז תפנה אחת הנשים למתנדב בשאלה מפתיעה בכנותה – "למה לכם לבוא לכאן בכלל?" – ויהיה ביכולתה להזדהות עם תשובתו ("באופן פרדוקסלי, זה כמו בועה בשבילי. זה מאפשר לי לשכוח את הצרות שלי"), כי העזרה שהיא מושיטה לחברותיה בראשית הדרך ממלאת אותה בסיפוק דומה. בדרך חזרה למכונית, גלעד יתמצת את מטרת עבודת ההתנדבות שהוא עושה כבר שנים. "זה שעצרו שם שלוש מכוניות והיא התעלמה ונשארה לדבר איתנו, זה רגע קטן של ניצחון".