הפגנה בעקבות פרשת האונס: מועקה גדולה עוטפת את תל אביב
הערב (שלישי) ב-19:30 מארגנות נערות מצופי תל אביב הפגנה בעקבות מקרה האונס באחד מתיכוני העיר. לילך ספיר, אמא לילדה בכיתה י' באותה שכונה שבה התרחש המעשה המזעזע, חושבת שזה הזמן לדבר על מה שעשתה הקורונה לבני הנוער, על שתיית האלכוהול ועל החובה להגיד "לא"
הילדים שלי לא מכירים את השיר של התרנגולים "כשאת אומרת לא". אולי הגיע הזמן שגם אנחנו ההורים נשכח אותו. ואולי הגיע הזמן שגם החברים מסביב יקחו חלק באמירת ה"לא".
אני אמא לנערה בכיתה י' בשכונה שבה נער בכיתה י' חשוד באונס של נערה בכיתה י'. אונס הוא אונס הוא אונס. בכל מקום. בכל זמן. אבל מועקה גדולה עוטפת את תל אביב בימים האלו. האויב הוא לא קל להגדרה. לא מדובר בעבריין השכונתי. לא מדובר במישהו שההיגיון אמר להתרחק ממנו. מדובר באחד מהחבר'ה. הבן של השכן. ממי להישמר עכשיו? איך לתדרך לזהירות כשאין איך לזהות מי מסוכן?
הבת שלי אמרה לי, כשרק התחילו להתפרסם פרטי הפרשה המצמררת הזו, "אמא את מכירה את כל החברים שלי! למה את דואגת?"; אבל גם אותו הכירו כל ההורים של החברים שלו אמרתי לעצמי בלב. הם היו במפגש חברים כמו מאות מפגשים אחרים. הם שתו אלכוהול. ילדים בני 15 שותים אלכוהול. הרבה מאד ילדים נורמטיביים בני 15 שותים אלכוהול. אפשר להמשיך לפחד להגיד את זה בקול רם. אפשר להמשיך לחשוב שרק ילדים של אחרים שותים אלכוהול באופן קבוע בגיל 15. אבל זו לא המציאות.
אם לנו כנערים היה זמן מוגבל על הספסלים, מפגש של הורמונים של גיל ההתבגרות עם שעמום וחוסר מעש, לנערי הקורונה הייתה שנה וחצי של כלום על הספסלים. הם יצאו מהקורונה עם הרבה תופעות לוואי. התקשורת עוסקת בחלקן: באלימות, באובדן המשמעת, באובדן הרגלי למידה. אבל יש גם את זה: הם שותים אלכוהול והגיע הזמן לשים את זה על השולחן.
אם הכתובת הייתה על הקיר היא הייתה בכתב מאוד קטן. אם אחד מהחברה אונס אחת מהחברה איך נזהה מי מסוכן? הרבה לילות בלי שינה והרבה מחשבות על מה לעשות אחרת. אנחנו, שמלמדים את הילדים שלנו שהשמיים הם הגבול, שהכל אפשרי, שהם יכולים כל מה שרק ירצו – אולי נכון ללמד אותם יותר שאפשר וחייבים גם ללמוד להגיד לא. שלגיטימי להגיד לא.
לא רק הבנות שלנו צריכות ללמוד להגיד לא. זו לא בעיה של בנות. זו בעיה של כולנו. גם בתור בן, לעצור חבר ולהגיד לו: הגזמת! לא! תעצור! – זו חובה ולא זכות. אולי לחשוד באונס לא היו קרניים, אבל היכן היו כל החברים והחברות מסביב שראו שהיא שיכורה? ושהוא שיכור? ולמה הם חשבו שנכון להשאיר אותם לבד?
הערב, יום שלישי, נערות מהצופים ארגנו הפגנה ב-19:30 בהבימה. אני אהיה שם כי מה שקרה הוא אכזרי ועצוב ואנחנו חייבים למצוא יחד את הדרך למנוע את הפעם הבאה. חשבתי לסיים ב"אשמח לראותכם" אבל שמחה לא קשורה לכלום פה. בואו נהיה איתם פשוט.