חם ומגניב: שחר חסון הוא המנצח הגדול בשעשועון החדש של כאן 11
"האחוזון העליון", השעשועון החדש והקליל של התאגיד, שווה צפיה קודם כל בשביל לראות את שחר חסון משלים סיבוב ניצחון כמעט מבלבל: מצד אחד, הוא כבר מזמן בלב המיינסטרים. מצד שני, זו הפעם הראשונה שתוכנית בפריים טיים של אחד הערוצים מונחת על כתפיו בלבד
מאז שהייתי ילד, מאוד אהבתי שעשועוני טלוויזיה, לא רק בגלל התוכן אלא גם בגלל האפשרות להראות לצופים מסביבך – חברים, משפחה, חברים של המשפחה, לא משנה – שאתה יודע יותר ממה שנדמה. שיש לך את זה, שגם אתה היית יכול לקחת את הפרס הגדול. כמובן שזה נעשה בתנאים הרבה יותר נוחים ופחות לחוצים ובלי מצלמות מכוונות אליך, אבל מבחינתי עדיין לקחתי 250 אלף ש"ח ב"מי רוצה להיות מיליונר", אז מה אכפת לי?
בתקופה האחרונה השעשועונים הגדולים והגרנדיוזיים, ששלטו פעם בפריים טיים הישראלי, קצת נעלמו. הריאליטי כבש את הכל, ומשהו בצופים של היום קצת סולד משואו גדול וראוותני. אבל בכאן 11 הצליחו לשמור על הגחלת – עם "המרדף" בכיכובם של עידו רוזנבלום (ולימים, לוסי איוב) ואיתי "הצ'ייסר" הרמן (ולימים, גם מיכל "הצ'ייסרית" שרון). כעת בתאגיד השידור ראו כי טוב, ועלו עם שעשועון נוסף, גם הוא מבוסס על פורמט בריטי – בשם "האחוזון העליון", שהתכנית הראשונה שלו שודרה אתמול בערוץ.
הדבר הכי מעניין כאן הוא דווקא זהות המגיש – שם לא מאוד קלאסי בעולם השעשועונים. פעם היה נהוג שמי שמנחה שעשועון הוא דמות ידועה ומוכרת, כזו שכבר רגילה להיכנס לכל סלון (יורם ארבל, ארז טל). מי שנבחר כאן הוא שחר חסון, אמנם אחד הקומיקאים המצליחים ביותר בישראל, אבל כזה שלמרות שהמספרי הצפיות שלו הם מיינסטרימיים לחלוטין, שיטת העבודה וההפצה שלו היא עדיין "מחתרתית" – בעיקר מועדונים וסרטוני סטנדאפ בפייסבוק.
לחסון יש טראק רקורד טלוויזיוני, כולל ב"ארץ נהדרת" (בעונה הנוכחית בעיקר בדמותו של איתמר בן גביר), אבל עד אז רוב הזמן הוא היה בשוליים הביזאריים של הטלוויזיה הישראלית: מ"מהדורה מוגבלת" ו"לילה בכיף" המיתולוגיות בערוץ ביפ, דרך "טלוויזיה במיטבה" (הנפלאה!) שהגיעה לקשת ולא שרדה יותר מדי זמן בסלוט הקשוח של הלייט נייט שישי, ועד תכניות כמו "צחוק מהעבודה". גם כשהוא הגיע לפריים טיים הכי פריים טיימי שיש, בפאנל של "הזמר במסכה", הוא היה שם בעיקר בשביל לזרוק פאנצ'ים בין הניצוצות של סטטיק לנוירוזה של צדי צרפתי.
ועכשיו – הוא במרכז הבמה. לובש את החליפה, המיתולוגית והפיזית, של מגיש שעשועון בערוץ הממלכתי. בדרך כלל יש נטייה לאנשים שמגיעים למעמד הזה קצת לצאת ממי שהם, לנסות ולהתאים את עצמך לפורמט. אבל חסון, צריך לומר לשבחו, לא עושה את זה: הוא נשאר מצחיק וזורם כרגיל, מקליל את האווירה בעזרת פאנצ'ים משעשעים – ובעיקר עושה את מה שעשה היטב בשנותיו כסטנדאפיסט – יוצר קשר מוצלח עם הקהל.
גם הפורמט רענן ומאוד עוזר לו: בניגוד לשעשועונים שבוחנים את הידע הכללי, הפעם מדובר בשעשועון של שאלות היגיון, כאשר 100 אנשים בקהל צריכים לענות על שאלות בדרגת קושי עולה, כאשר בדרך נופלים אלה שטועים, ובסוף שני אנשים מתחרים על הסכום שבקופה המשותפת (שיכול להגיע עד מאה אלף ש"ח). פורמט טוב, מגניב וזורם שמתחבר היטב ליכולות ההגשה המפתיעות של חסון.
הסיפור של תעשיית הבידור הישראלית, כמו שהומחש לא פעם, הוא של מסע תמידי מהשוליים החתרניים אל המרכז המעונב (כפי שאמר פעם מודי בר-און, עוד אחד שעשה את המסלול הזה). ארז טל ואברי גלעד התחילו בתור תכנית צהריים משוגעת בגלי צה"ל, וגמרו בתור מגישי שעשועונים; אייל קיציס היה סטנדאפיסט ב"קאמל קומדי קלאב", והיום הוא עומד כתף אל כתף לצד יונית לוי; וכך גם חסון – מי שהיה אחראי להומור יחסית קיצוני ופרוע, עומד עכשיו בליבו של פורמט יוקרתי, לא רק בכסף שהוא מעניק, אלא גם במעמד שלו בעולם הטלוויזיה. והאמת היא שכשרואים אותו מגיע לשם, הוא הופך את זה כמו ניצחון של אנדרדוג אמיתי: לא שוכח את הדרך שהביאה אותו לשם, ואת מה שידע לעשות לאורך הדרך הזו – וכל מה שכיפי אצלו, רק מעשיר את השעשועון החדש של התאגיד. ככה זה: לפעמים, כשאתה לא מסתכל לצדדים ולא מחפש להשתנות, אתה מנצח הרבה יותר ממי שעסוקים בלמדוד את עצמם.