האח הגדול פרק 22: משימת משחקי ההדחה היא פספוס אחד גדול
במקום מלחמת משיכת ליאור בין ירדן לנעם או הטלת אלון למרחקים ארוכים, קיבלנו מלחמת נשיפות על כדור ואתגר קרח שאיכשהוא היה משעמם יותר מזה של ה-ALS
השבועיות של האח הגדול הן אחד המנועים המרכזיים של גלגלי הדרמה בבית. משימה טובה מהווה במקרה הטוב רגע שיא שמבטא באופן מוחשי מתח קיים בין הדיירים, או במקרה היותר טוב, סיפתח למתח חדש. שם הדיריים אמורים לאוורר בתחרותיות את כל הרגשות המבעבעים, בתקווה שיגלשו החוצה ויעזרו לנו, הצופים, לראות מבעד לשכבות המשחק. אבל משימת משחקי ההדחה 2020, כלומר משימת הדיירים הותיקים נגד הדיירים החדשים, היא פספוס אחד גדול.
אולי בהפקת האח האמינו שעצם המפגש בין הדיירים יהיה מספיק כדי לייצר דרמה – ואכן, הם צדקו במידה חלקית – אבל למרות שהם ניסו להכות בברזל בעודו חם, הם הכו בו עם יד קלה, לא פטיש. במקום מלחמת משיכת ליאור בין ירדן לנעם או הטלת אלון למרחקים ארוכים, קיבלנו מלחמת נשיפות על כדור, מקצה טיפוס במדרגות, סיבוב מיני גולף ואתגר קרח שאיכשהוא היה משעמם יותר מזה של ה-ALS. הניסיון האמיתי היחיד לערבב קצת עניין היה אלמנט ההעמדה הפומבית להדחה, שאיבד חלק מהאימפקט בסדרת נאומי ההתנצלות בסגנון "אני אעמיד אותך להדחה רק כי העמדת אותי", ואת שאר האימפקט כשכל רשימת ההדחה בוטלה בעקבות עזיבתו של אלון.
למעשה, בין כל השטויות החמודות-אך-לא-באמת-מצחיקות שראינו במהלך המשימה, היה רגע אחד ויחיד שהיה שווה את הכל. לא, זה לא הרגע שבו ירדן החמיאה לביצועי הלשון של כפיר, אלא דווקא המבט המאוכזב על פניו של ליאור כשכפיר ניצח אותו בקרב המסת הקרח. עכשיו בואו, זה ברור שאדם שנראה כמו מקרר מבין דבר או שניים בקרח, ואין ספק שבמשימה פיזית שכזו יש לו יתרון טבעי, אבל ליאור היה קרוב, ולמרות שהוא לא יעיז להודות בזה, מה שמבאס אותו זה לא שהוא הפסיד, אלא שהוא הפסיד לכפיר. לפי הביקור הקצרצר של המקרר בחדר האח, דווקא הוא יודע את זה אפילו יותר טוב מליאור. הנה, מצאנו מתמודד שבאמת יודע איך ללחוץ על כפתורים.
האמת, אני קצת מרחם על ליאור. מצד אחד ברור שהוא מתמודד חזק, אחרת ההפקה לא היתה מביאה כל כך הרבה דיירים להתעמת איתו, אבל מצד שני, בקרב הדיירים החזקים, הוא ללא ספק החוליה החלשה ביותר. יוסי וגדי הם הקדושים הבלתי פגיעים של הבית, ואף אחד לא הולך להתעמת עם תקוה כי הוא יודע שהוא יצטרך להיעזר בעין של האח אחרי שתקוה תתלוש את שלו, אבל ליאור הוא מטרה יחסית נוחה. הוא מספיק חזק כדי שסכסוך איתו יעורר עניין (כי למי אכפת מסכסוך של חגית), אבל גם מספיק מעורער כדי לעשות טעות, וכפיר הוא לא היחיד ששם לב.
נעם, שהגיעה כביכול על תקן פוטנציאל רומנטי אבל תופסת יפה את תפקידה בתור מחרחרת ריב, שמה לב לערך שיש בערעורו, ובייחוד, בהיצמדות לירדן. אני לא מאמין שהיא עושה את זה במכוון כדי לריב איתו, אבל כשהיא זורקת משפט כמו "אני מרגישה שאני לא רוצה אינטראקציה איתך, לא בקטע רע" – ועוד מול ירדן, ועוד ביום הולדת של ירדן, ועוד באיזה קטע זה כן אם לא בקטע רע – היא לא בדיוק שה תמים. אבל נעם היא רק דיירת זמנית, היא יכולה להרשות לעצמה לריב, מי שכן נגסה את הפיתיון זו ירדן.
לליאור מסוכן לריב, אין ספק, אבל גם ירדן שכחה לרגע את השבועות הראשונים בבית, בהן נלחמה בכולם והלכה לקרוא תהילים בנסט. ובכן רבותי, ההיסטוריה חוזרת. ירדן אכן ספגה אנרגיה מהדיירים החדשים, ובמידה רבה היא התחילה מחדש את העונה שלה, אבל זה לא בהכרח לטובתה. הריבים של ירדן הובילו למתחים גדולים בבית שדחקו אותה להתנחם באדם, ובקצב הזה, היא בקרוב תריב גם איתו ותישאר רק עם חברים חדשים שיודחו כמו זבובים, ושוב היא תישאר בלי חברים. כאמור, גם אנחנו וגם היא היינו כבר בסרט הזה. עדיף שתתרכז בלשון של כפיר ותיקח כמה נשימות לפני הקרב הזה, כי זה עשוי לא להיגמר בטוב עבורה.
>> מרוצים מחיי התרבות בתל אביב? בואו לספר לכל העולם בסקר Time Out הבינלאומי