"נהניתי מהחנות שלי. בסוף החודש אני עוזב אותה. כמעט 72 שנים אני עובד, זה מספיק" 

שמואל מסבנד, 87, נשוי + 4. סב לנכדים, נכדות, נינים ונינות. עלה לארץ מטהרן בגיל 55. כבר 30 שנים שהוא נוסע בכל בוקר לדרום תל אביב מחולון לחנות כלי הבית שלו – "שמואל כלי בית", ברחוב זבולון 20, גם בימי הקורונה. החודש הוא סוגר את החנות ויוצא לחופש. הוא ישמח למכור את כל מה שנותר מהסחורה. 

איך התחילה הדרך שלך בחנות?

"אחרי שעליתי לארץ חיפשתי חנות באזור של לוינסקי, זה היה יקר ולא היה לי כסף. בחיפושים, הלכתי למישהו באזור, הוא היה מיליונר והוא לא רצה לוותר אפילו לא על שמונים אגורות בשכירות. לא הסכמתי ואחר כך מצאתי מישהו אחר וסיכמנו על דמי מפתח. כשהלכנו לבעל הבית הוא הסכים, ורצה שאפגוש אותו בערב בחנות והציע לי לקנות אותה, וקניתי. גיליתי שרימו אותי במחיר מאוד יקר. בהתחלה מכרתי מוצרי חשמל אבל זה לא נמכר טוב ואז הבאתי כלי בית". 

עלית לארץ בגיל מאוחר. מתי למדת עברית? 

"בבית הספר מגיל 6 למדנו עברית, פרסית וערבית. בכיתה ד' גם לימדו אותנו קצת צרפתית. שנה אחר כך בערך כבר יצאתי מבית הספר. מגיל 14 יצאתי לעבוד". 

מה הייתה העבודה הראשונה שלך?

"הייתי סנדלר. עבדתי עם איש שהכין את החלק העליון בנעליים מעור ולמדתי את זה. אחר כך המשכתי בכל מיני עבודות". 

אני שמח שזוגות צעירים באים לפה. פעם אחת זוג הגיע אליי והתווכח, אמרתי להם שילכו לבית שלהם ויחליטו על הדברים ושלא צריך להתרגז אחד על השני

אתה מגיע ממשפחה של סוחרים או אומנים? 

"אבא שלי, יעקב, היה סוחר גדול מאוד. היה לו קו מסחר במרחקים גדולים מאוד. היה לו קשה לעשות את זה והוא התחיל לעבוד עם שותף שאכל אותו בעסקים. בשלב מסוים הוא שלח איתו סחורות הוא לא הביא בחזרה כסף. אחר כך, כשליחות ולא כפרנסה, הוא עזר ליהודים בפרס. הוא היה כל כך עסוק בעזרה שלא הייתי רואה אותו כל היום. לפני שהוא הלך לעולמו, באחד הרחובות בנו בית חולים על שם 'ואהבת לרעך כמוך', וכשרצו לבנות חלק נוסף לאותו בית חולים בחרו בו שישים את אבן הפינה, כאות כבוד".   

איך השתנתה השכונה בלוינסקי בזמן הזה שאתה עובד בה? 

"שכונה טובה מאוד, גם עכשיו. אבל כבר אנשים שגרו פה הלכו למקומות אחרים. למשל, עכשיו יש פה בית כנסת של בוכרים אבל כבר אין פה בוכרים. אחרים באים ומתפללים". 

מה אתה הכי אוהב בעבודה בחנות? 

"נהניתי מזה שיש לי חנות שהיא שלי. בעל הבית לא שואל אותי דברים. עד עכשיו זה שלי, אבל בחודש שעבר מסרתי את החנות, בסוף החודש אני עוזב אותה".

זה קשור לקורונה?

"האמת, כמעט 72 שנים אני עובד, זה מספיק". 

לא פחדת לבוא לעבודה בתקופה הזאת?

"לא פחדתי, אני אומר, מה שיגיע יגיע. אני משתדל עם המסכה וגם באוטובוסים אני נזהר. אני ואשתי בבית. בסגר, הייתי פותח לשעה-שעתיים, והגיעו מעט מאוד אנשים. עכשיו למשל, מההתחלה של הגל השני, בערך החל מהשעה 14:00 כבר לא באים אנשים". 

מה מרגש אותך ומשמח אותך בעבודה?

"אני שמח שזוגות צעירים באים לפה. פעם אחת זוג הגיע אליי והתווכח, אמרתי להם שילכו לבית שלהם ויחליטו על הדברים ושלא צריך להתרגז אחד על השני. אני אומר לזוגות שאם הם יחזרו נשואים אני אתן להם מתנה, ואם יחזרו עם ילדים עוד מתנה. נתתי הרבה מתנות". 

בפרסית אומרים שיש שלושה דברים שבן אדם לא צריך להיות זקוק להם: הראשון, שלא יהיה זקוק לצעד אחד שיעזרו לו ללכת. השני, שלא יהיה זקוק לגרם אוכל, השלישי, שלא יהיה זקוק לפרוטה אחת. אם לא זקוקים לאלו, החיים טובים

מה תעשה כשתצא לחופש?

"אהיה קצת בבית כנסת, וקצת במועדון שיש בחולון לקהילה פרסית. יש לי שם חברים ואלך לשם. אמרו שגם יפתחו עוד מועדון כזה. זה כמה ימים מבוקר עד הצהריים. ואטייל קצת עם הגברת". 

לא רצית לצאת לחופש לפני? 

"לפני 12 שנים, אשתי ואני נסענו לארצות הברית למשפחה. שבוע ביקרנו אותם. אחר כך הזמנו טיול תיירים, מלוס אנג'לס, קנדה, ניו-יורק ועוד מקומות ובחזרה".  

איך אתה מסכם את התקופה בעבודה בשכונה? מה אתה אוהב בה? 

"אני מכבד את כולם. אף פעם לא אמרתי מילה לא טובה. רק פעמיים יצא לי להתרגז על שני אנשים בשלושים שנים. כמו שאומרים בפרסית, אני בן אדם עם דם קר, אני לא מתרגז ומכבד את כולם. גם לילדים אני מביא שוקולד כדי שיהיו שמחים, ומביא מים קרים לאנשים. גם אם אנשים לא קונים אני לא אומר מילה לא טובה. הכבוד חשוב". 

תוכל לספר לי על פתגם או אמרה מיוחדת בפרסית? 

"בפרסית אומרים שיש שלושה דברים שבן אדם לא צריך להיות זקוק להם: הראשון, שלא יהיה זקוק לצעד אחד שיעזרו לו ללכת. השני, שלא יהיה זקוק לגרם אוכל, השלישי, שלא יהיה זקוק לפרוטה אחת. אם לא זקוקים לאלו, החיים טובים". 

במעמד השאלה האחרונה – מה הכי תל אביבי בעיניך, שמואל נעצר לדבר על זה בפרסית עם הבן שלו שהסביר לי בחזרה ששמואל לא מכיר את הסלנג הזה. אחרי כמה רגעים שמואל ענה:  

"את האמת. אני מכיר את האנשים שבסביבה הזאת, חלק פרסים, חלק טורקים, חלק מיוגוסלביה".

אז תל אביב היא קיבוץ גלויות? 

"כן".