יח"צינו לאן: מירה אן בינרט רוצה להציל את התרבות בישראל

מירה אן בינרט (צילום: שלומי יוסף)
מירה אן בינרט (צילום: שלומי יוסף)

מירה אן בינרט, מעמודי התווך של עולם התרבות המקומי, ערכה במשך שנה וחצי ניוזלטר שהחזיר את הצבע ללחיים של היוצרים בתל אביב בזמן הקורונה. פרטנר להורות משותפת היא כבר מצאה, שותף להצלת התרבות בעיר עוד לא. פגשנו אותה לשיחה על הדברים היפים שקורים בתרבות בלי שתשמעו עליהם

22 במאי 2022

מירה אן בינרט, 45, אם לבן ובת בהורות משותפת, גרה בתל אביב משנת 1998, בעלת משרד יחסי ציבור שמתמקד במוסדות ואירועי תרבות ואמנות. ולאחרונה, החלה לאמן אנשים לשינויי חיים בצעדים קטנים אך משמעותיים. שיחה על ביקורות מקצועיות שכבר לא איתנו, יציאה מאזור הנוחות וניוזלטר המלצות שהיא יזמה וחברתה מיכל וגמן כתבה, כזה שסחף אחריו קוראים מדי שבוע, שרצו לגלות אמנות ותרבות קצת אחרת.

איך התחלת את דרכך בעולם יחסי הציבור?
"התחלתי במשרד יחסי ציבור של אלה איתן. כשהיא החליטה לסגור את המשרד היא תמכה בכמה מהעובדים שלה לצאת לדרך עצמאית. אז בזכותה נהפכתי לעצמאית לפני 8 שנים, יחד עם חלק מהלקוחות שלה שנמצאים איתי עד היום. המשרד שלי עוסק בכל מה שקשור ליח"צ בתחום האמנות והתרבות, תחום שאני מחוברת אליו והוא עמוק בליבי. אני מרגישה שזאת מעין שליחות – לתווך לקהל שלל מגוון של יצירות ופרויקטים כחול לבן. אני מטפלת בין היתר ביחסי הציבור של להקת המחול בת שבע, דוקאביב, גופי תרבות בתל אביב כמו בית העיר, בית ליבלינג וארטפורט, בית הנסן בירושלים, בית אבי חי ובית הספר מוסררה בירושלים". 

אשמח שתספרי לי על העבודה ועל השגרה שלך.
"על העבודה עצמה? על כמה קשה ומורכב לעשות יח"צ בעולם שבו יש פחות ופחות סיקור של תרבות?".

כן, בואי נדבר על זה.
"כבר שנים שיש מגמה של צמצום פלטפורמות תקשורתיות לתרבות, הקורונה אף האיצה את זה. אני משערת שאולי זה קשור לעניין של הציבור ועדיין. אמנם יש היום המון רשתות חברתיות, בלוגים לתחום, אבל זה לא מספיק. יש כל כך הרבה יוצרים.ות נהדרים ואין מספיק במות ומקום לחשיפה לרובם.". 

כל כך הרבה דברים טובים קורים. מירה אן בינרט (צילום: שלומי יוסף)
כל כך הרבה דברים טובים קורים. מירה אן בינרט (צילום: שלומי יוסף)

אז כרגע אין ביקוש לסיקורי תרבות
"הביקוש ירד, כי גם אופי צריכת התרבות השתנה והעניין התקשרותי מצטמצם בעיקר למיינסטרים. לפני כמה שנים עוד אפשר היה לסגור תוכניות טלוויזיה וכתבות בעיתונים שונים על יצירה או מופע. מבחינת תוכנית תרבות פרופר, מה שנותר היום זה רק סוכן תרבות בכאן 11. מזל שיש אותם".

*כל הזמן יש תערוכות להמונים ולצידן הרבה יצירות ויוצרים שלא מגיעים לכותרות. זה חלק מגסיסת עולם התרבות?
"אירועי אמנות עצומים כמו 'ואן גוך בתלת ממד' מושכים את הקהל, אבל בפועל יש כל כך הרבה דברים טובים ואיכותים בישראל ואליהם הרבה יותר קשה להביא את הקהל, כי הוא לא נחשף לזה ברמות החשיפה והפרסום שמקבלים כל האירועים היותר פופוליסטים, שהם אחלה כמובן גם".

וכתבות או סיקורים על מחול, נגיד, כן אפשריים?
"הגסיסה היא לא של העולם התרבות כמו של העיתונות שמסקרת תרבות. התקשורת שמסקרת את התחום כמעט והתאדתה. בקושי יש כתבי מחול או פלטפורמות שבוחרות לעסוק בתחום, אלא אם זה סיפור או שם מוכר ומעניין וגם אז, העבודה לא פשוטה בכלל ותחומה בלי הרבה יכולת תמרון".

מירה אן בינרט (צילום: שלומי יוסף)
מירה אן בינרט (צילום: שלומי יוסף)

מתי התחלת לחוות את השינוי? לפני עשור היו יותר כותבים ומבקרים מומחים בתחומים האלו?
"בהחלט. היו הרבה יותר עיתונאים ופלטפורמות, שבחרו לעסוק בתרבות. יש אנשים שהולכים להצגות רפרטואריות, אבל אין מספיק שמגיעים לאירועי פרפורמנס, כי אין איפה לקרוא עליהם. בכל העולם יש מקומות סיקור שנותנים במה לז'אנרים שלמים מוידיאו ארט עד מיצבי סאונד, וכאן כמעט ואין לי למי לפנות ולהציע ראיונות בנושא. זה מתסכל אותי, כי יש כ"כ הרבה יצירתיות ויצירה, אבל הם לא מהודהדים תקשורתית מפאת מקום או עניין". 

תוכלי לספר על היוזמה של הניוזלטר ששלחת מדי יום שישי?
"הכל התחיל בכלל מחברה, שהייתה הולכת מדי פעם לאירועים שהייתי מפרסמת בפייס שלי, והיא שאלה 'למה אין לך ניוזלטר עם כל ההמלצות המעולות שלך?'
אז חברתי הטובה יפעת סלע עזרה לי לבנות ולתכנן ודניאל ארנברג עיצבה. מדובר בניוזלטר עם המלצות תרבות שהיו יותר אלטרנטיבות על פתיחות ואירועים מעניינים שלא תמיד קיבלו במה. בניוזלטר היו בממוצע שמונה המלצות בכל שבוע, בשילוב עם פלייליסט של אנשי תרבות. זה היה מאוד מוצלח. הרמתי את זה בתקופת הקורונה, במטרה לתת מענה לכל השינוי שחל בתקשורת, כי התרבות לא פסקה כליל. הרגשתי שיש לי תשוקה אמיתית לתת עבור קהילת התרבות והאמנות. לספר ולהמליץ לאנשים על אירועים טובים ומעניינים.
 להראות שדברים עדיין קורים".

איך היו התגובות שקיבלת?
"הן היו מהממות ומרגשות. אמנם לא חציתי את העשרות אלפי עוקבים, אבל היו לי לא מעט עוקבים. רוב האנשים שעקבו נכנסו כל שבוע וקראו והרבה מתוכם הלכו לאירועים שהומלצו, היו גם כאלה שנכנסו ולו רק כדי להקשיב לפלייליסט השבועי. סיימתי כל ניוזלטר בשיר נבחר, כזה שהתאים לאותו שבוע ולהלך הרוח. חברתי הטובה מיכל וגמן, הייתה הגאונה ואחראית הכתיבה המצחיקה והחריפה, שזה חלק מאוד חשוב בניוזלטר, סגנון אחר, רחוק מבנאלי. השקעתי בניוזלטר כסף, ולא מעט. זאת לצערי גם אחת הסיבות שהחלטתי להפסיק". 

לפני שהחלטת לעצור את הניוזלטר, ניסית כיוונים להמשיך איתו?
"ניסיתי לחפש שותפויות. הכנסתי חברה, איריס אייזנברג זק, שיצרה לניוזלטר סרטונים מהממים באינסטה וחשבתי שככה נוכל לייצר משהו גדול יותר, אבל לא הצלחנו והאמת שגם היה לי זמן מוגבל לייצר פתרונות. הציעו לי לעבור למודל של תשלום מהיוצרים, מוסדות התרבות שעבדתי איתם או מהקוראים, אבל הרגשתי שזה לא נכון ובטח שלא רציתי שהניוזלטר יהפוך ללוח מודעות של פרסום או תוכן שיווקי". 

אגב שותפויות ובחירות משותפות, תרצי לספר לי קצת על הבחירה בהורות משותפת?
"היה לי הרבה מזל. כשהייתי בת 38 רציתי ילדים ולא הייתי בקשר זוגי. חבר טוב הכיר לי את עומר ואני חייבת להגיד שזה עובד לנו מצוין. אני חושבת שהורות באשר היא, הסוד להצלחה הוא לבוא המון אחת לקראת השני. האמת שזאת השותפות הראשונה, היחידה והכי משמעותית בחיים שלי". 

להפוך לאמא היה חשוב יותר מקשר זוגי. מירה אן בינרט (צילום: שלומי יוסף)
להפוך לאמא היה חשוב יותר מקשר זוגי. מירה אן בינרט (צילום: שלומי יוסף)

מהן העקרונות שחשוב להכיר כשבוחרים בדרך הזאת?
"לדעת מה את רוצה, אבל גם להיות מאוד גמישה וקשובה לצד השני, אך לא במחיר של ויתור עצמי. עומר ואני יצרנו משפחה במודל שאני מאוד אוהבת והוא גאוני בעיניי. הוא פרטנר הורי מהמם (וחתיך) ואנחנו חברים מאוד טובים, שגרים בשני בתים שונים ומגדלים ביחד 2 ילדים. לצערי יש המון נשים שמחכות ומחכות, עד שכבר נהיה קשה מאוד להביא ילדים לעולם. אני מבינה את זה, אבל עבורי לההפך לאמא, היה חשוב באותו הזמן מקשר זוגי". 

אם זה בסדר לשאול, את ממשיכה בחיפושי אהבה?
"בטח!". 

יש לך תובנות על רווקות בימי קורונה או פוסט קורונה?
"לא יכולה להגיד שיש לי תובנה כמו שאני עובדת בכללי לעשות עבודה פנימית כדי לזמן זוגיות טובה ורומנטית לחיים. אחד הדברים שעשיתי כדי להעמיק בתהליך הפנימי זה לעשות קורס מאמנים אצל מעיין בן ציון והאמת שזה שינה את חיי". 

מאיפה נבעה הבחירה הזאת?
"הגעתי במקרה. בתקופת הקורונה הרגשתי שקשה לי, לא טוב לי ומשהו לא עובד לי. התחלתי להיחשף לתכנים שלה ומאוד התחברתי. מהיום למחר החלטתי שאני הולכת לקורס מאמנים. לא ידעתי מה זה ולא חשבתי שאהיה מאמנת בסוף. ביחסי ציבור אני עובדת עם המון אנשים וכאן יש לי גם הזדמנות לעבוד אחד על אחד עם אנשים". 

לעזור לאנשים לחיות בחופש אמיתי. מירה אן בינרט (צילום: שלומי יוסף)
לעזור לאנשים לחיות בחופש אמיתי. מירה אן בינרט (צילום: שלומי יוסף)

אז את משלבת גם וגם?
"כן. אני מאמנת אנשים בכל התחומים, גם אישי, מקצועי ועסקי. העבודה שלי כמאמנת היא לעזור לאנשים לחיות בחופש אמיתי ולחזק את הערך העצמי שלהם.
אני כבר שנה וחצי בתהליך מאד אינטנסיבי בזכות האימון, אבל מעניקה גם את הקרדיט לשינויים שאני עושה בחיים לפסיכולוגית שלי, שבזכותה בין היתר, הגעתי להורות משותפת".

ערך עצמי זה ביטוי גדול, באיזה צעד קטן מתחילים?
"לדעתי מתחילים בלהיות מודעים וקשובים פנימה ולא שוכחים להכניס רוך כלפי עצמנו. להבין שאנחנו עושים טעויות וזה בסדר לעשות טעויות, זה חלק מהדרך. פשוט להיות קצת יותר בחמלה ואמפתיה כלפי עצמנו והסובב אותנו". 

יש איזה ספוט תל אביבי שמעניק לך את התחושה הזאת של רוך והירגעות?
"אני גרה במרכז תל אביב ונמצאת המון בגן מאיר (בגלל הילדים), אבל זה לא מקום שמביא לי שקט. המקום הכי שקט זה באמת הבית שלי. זה המקום שנותן לי רוגע. לא רואה את עצמי עוזבת את העיר בקרוב, אבל כן הייתי רוצה שגם יהיה לי בית קיץ איפשהו". 

צאו מאזור הנוחות. מירה אן בינרט (צילום: שלומי יוסף)
צאו מאזור הנוחות. מירה אן בינרט (צילום: שלומי יוסף)

מה היית ממליצה לאנשים שלא מספיק משלבים תרבות ביומיום שלהם, איך ניגשים לזה?
"לצאת מאזור הנוחות. לעשות כל יום משהו קצת אחר, לנסות בכל פעם מופע מז'אנר אחר – להיפתח. ללכת למופעי מחול, מוזיאונים, גלריות והצגות שהם לאו דווקא המיינסטרים. זו יכולה להיות גם תערוכה בגלריה בשישי בצהריים, תיאטרון מילים של רות קנר או מופע קטן של נעמי יואלי, ככה לפני הדרינק של שישי". 

לי זה נשמע מעולה. 
"המלצות תמיד יש לי. מי שרוצה יכול לעקוב בפייסבוק שלי ואני תמיד שמחה להמליץ".

מה הכי תל אביבי בעינייך?
"אני כל כך הרבה זמן בעיר, שאני באמת כבר לא יודעת מה זה לא תל אביבי". 

>> תומאס סלייפר: הצלם ההולנדי שהאהבה החזירה לתל אביב 64 פעמים
>> אוהד אמר: הלב היפואי שלו נשבר מחדש בכל פיגוע