תתעלמו מימנים מתוסכלים: זו עדיין סדרת גיבורי-העל הכי טובה על המסך

אם יש סדרה אחת שאף פעם לא אכזבה אותי, זה "דה בויז" (שכהרגלי בקודש, גם הפעם אמנע מלקרוא לה בתרגום "הבנים". עמכם הסליחה). באמת שעד כה, כל פרק עבורי היה בדיוק מה שהוא צריך להיות, וזאת אולי הסיבה שנדהמתי מהבדלי הביקורות באתר Rotten Tomatoes לאחר הצפייה. המבקרים מפרגנים עם ציון 95% מצד אחד, ואילו הצופים הגיבו בסלידה מוחלטת, עם ציון של 56%. רגע, לא הבנתי מה קורה – אם נהניתי כל כך משלושת הפרקים הראשונים של העונה, איך זה הגיוני שאחרים רואים את זה אחרת לגמרי? אז נכנסתי לקרוא קצת מההביקורות שהשאירו המעריצים, וחייכתי – אין דאגה, מדובר בסך הכל בימנים מתוסכלים, רגע לפני הבחירות בארה"ב. אז כן, אין לכם מה לדאוג ואל תטרידו אתכם עם ציוני רוטן טומטוז – "דה בויז" נשארה אותו דבר: מדממת, מפתיעה ומעבירה ביקורת נוקבת על החברה האמריקאית, שמתמודדת עם שסע עצום בעם, לא בשונה מהמציאות הישראלית. בקיצור, כיף גדול. 

>> תרבות של רגישות: את הטור הזה כדאי מאוד שתקראו עד "הסוף"

העונה הרביעית ממשיכה זמן קצר לאחר סיום העונה הקודמת, מעט אחרי שהומלנדר פוצץ ראש של מפגין שזרק פחית שתייה על בנו, ריאן. כבר בסוף העונה הקודמת גילינו שלבוצ'ר לא נשאר הרבה זמן לחיות, אולי חצי שנה, והפילוג בין תומכי הומלנדר לתומכי סטארלייט מגיע לנקודת רתיחה. כמובן שמעל כל זה מרחף איום, זה של ויקטוריה ניומן, שרצה למשרת סגנית הנשיא מטעם המפלגה הדמוקרטית. ניומן כזכור, היא גיבורת על בהחבא, וכרגע נמצאת תחת שליטתו של הומלנדר. הסוף כבר ברור לרובנו – ויקטוריה ניומן תהפוך לנשיאה, ותיתן להומלנדר גישה למקום הכי יקר עבור העם האמריקני – הבית הלבן.

בינתיים במטה של ווט נותרו רק ארבעה חברים ב"שבעה", והם מבינים שאין ברירה, והגיע הזמן למצוא גיבורים חדשים עבור אמריקה. בשלושת הפרקים הראשונים הומלנדר מגייס שתי נשים: סיסטר סייג' (סוזן הייוורד), החכמה באדם, מעין גרסה אפרו-אמריקאית נשית לאוזימנדיאס מ"השומרים", ואת פיירקראקר (ואלורי קארי), שיש לה את הכוח של… איך אני אסביר את זה? כוח של נפצים. לא המוצלחים כמו שרקן, רמדאן או סוכריה, אלא יותר שומים, האלה של קופסה בשני שקלים. למה היא נבחרת לשבעה? פשוט כי היא ממש חזקה בעולם הקונספירציות, שכידוע הפכו לטרנד עולמי, והיא נותנת לקהל בדיוק את מה שהוא רוצה. 

אם נצלול לרגע לביקורות המעריצים על העונה הרביעית, רואים המון תלונות על כך שהתכנית היא דף מסרים דמוקרטי "השולל את כל מה שמימין לעמדותיו של קארל מארקס", כדבריהם, ועוד כל מיני דרכים לקרוא לה "שמאלנית" – אבל כמובן שכמנהג הימין, זה רק נועד להסיח את הדעת מהביקורת המאד לגיטימית על הפוליטיקה האמריקאית, על האופן שבו טראמפ נהג כנשיא, ועל הפחד ממה שאדם כזה עלול לחולל בארה"ב אחרי שכבר ראינו למה תומכיו מסוגלים. "דה בויז" מעולם לא ניסו להיות אובייקטיביים, או להציג את כל הצדדים באופן שווה. אם כבר, הבעיה הגדולה של העונה הרביעית היא לא העמדות שיוצרה הסדרה מביעים, אלא הקצב הנורא איטי שלה כרגע.

העונה השלישית של הסדרה לא קידמה אותנו בהרבה – קבוצת הגיבורים שלנו עדיין מנסה להפיל את הומלנדר ועוזריו, הומלנדר מתקרב עוד צעד אל עבר אובדן אנושיות מוחלט, ואין לאורכה הרבה שינוי. אני גורס שזו הייתה עונת הכנה לקרב עד המוות, על אדמה חרוכה, בין בוצ'ר להומלנדר – כפי שהובטח לנו עוד מתחילת העונה הקודמת. ההכרזה על עונה חמישית ואחרונה לסדרה מוכיחה את זה. למרות שאנחנו מתקרבים לקו הסיום של הסדרה, זה עדיין לא מרגיש כך – תחילת העונה, מדממת ומזעזעת ככל שתהיה (כולל המסורת של סצינה אחת מזעזעת שמתעלה על כולן, כן אני מדבר על הרפרנס ל"מרבה רגליים אנושי"), ההתקדמות העלילתית איטית מאד ומתעכבת על תשלום חובות מהעונה הקודמת, לצד המון קווי עלילה משניים. חלקם חשובים, וחלקם – כמו קו העלילה של פרנצ'י וקימיקו לדוגמה – פחות. 

זה לא שיש אפס התקדמות: היחסים בין ויקטוריה ניומן לרוברט סינגר, המועמד לנשיאות איתו היא רצה הם בין המעניינים בסדרה, כאשר השניים מנסים להפיל אחד את השנייה מבלי לחשוף זאת, ויש גם את מערכת היחסים הנוראית בין הומלנדר לריאן, שעונה על כל הקריטריונים של מערכת יחסים רעילה בין אבא לבן. אריק קריפקי מסדר לנו את חיילי השח על הלוח, ויש תחושה שבכל רגע עומד לקרות משהו שישנה את כללי המשחק מחדש. אבל בינתיים הכול עומד על מי מנוחות, וכשאני אומר "מי מנוחות" אני מתכוון ל"מי מנוחות" בסטנדרט של "דה בויז", שזה די פאקינג סוער. העונה החדשה עוברת באופן מזעזע ומדמם מתערוכה של קונספירטורים אמריקאים שונאי יהודים, לסצינה בבת מצווה באולם ליד, בה החבורה נלחמת בכפילים עירומים בעוד שתומר קפון מטביע אחד מהם במזרקת שוקולד. ולמרות שכל זה נשמע די מפוצץ – אנחנו עדיין מחכים לאותו הרגע שישנה הכל. 

העונה מתחילה באופן רגוע יחסית לשלוש העונות הקודמות, אבל בסך הכל זה נראה מבטיח. העונה הקודמת של "דה בויז" התחילה בפיצוץ ענק, אך התגלתה כעונת הכנה. למרות העומס בקווי עלילה משניים, "דה בויז" נשארת נאמנה לעצמה ולסגנון שלה, ועומדת מאחורי האמירות שהיא מפזרת – בין אם זה על הקשר ההדוק בין מאמיני הקונספירציות לימין הרדיקלי, ובין אם באופן בו שליט שלא רואה אותנו ממטר מסית ומייצר פילוג בעם. היי, רגע – זה נשמע קצת מוכר. בכל מקרה, שווה לכם לצפות בעונה החדשה של "דה בויז", ואל תקשיבו להייטרים. או לימנים. או לימנים הייטרים. הם סתם קונספירטורים.
"הבנים". סליחה, "דה בויז", שלושת הפרקים הראשונים באמזון פריים וידאו, פרק חדש מדי שישי