גיבורים שלנו: 10 הגיבורים הגדולים של השבוע השני למלחמה

השבוע השני של המלחמה הרגיש כאילו השבוע הראשון נשפך לתוכו וקפא בזמן. אותו הכאב. אותו ההלם. אותו הזעם לנוכח המחדל והטבח השטני שבעקבותיו. אנחנו חיים לצד המלחמה – היא ואנחנו הולכים ביחד, כמו בשיר שכתב חנוך לוין. הפחד, הכאב והצער שמקיפים אותנו וחיים לא פוחתים. אולי להפך. ובתוך כל זה, כמו תמיד, מרחפים וזוהרים כל אותם אנשים שמצליחים לעשות משהו גדול – להדליק אור קטן בחושך, שיום אחד יהפוך למשואה גדולה של תקווה. חלקם כמעט אנונימים. חלקם מובילים את המערכה. אין גיבורים קטנים בעת הזאת. כולם גיבורים גדולים. 

1. דובר צה"ל תא"ל דניאל הגרי

"אשמח לענות על שאלות". במילים המדהימות האלה, שלא נשמעות יותר מבכירי ממסד בישראל, מסיים תא"ל דניאל הגרי את התדרוכים שלו לתקשורת. במצבים משבריים כמו שאנחנו חווים, חשוב מאוד שיהיה מי שידבר לציבור דרך המדיה. ראש הממשלה, כך מתברר מיום ליום, יותר מזיק מתורם. את שר הביטחון בקושי שמענו. הרמטכ"ל עסוק בניהול המערכה המורכבת הזאת. מי שנכנס לוואקום השבוע בכל תפארתו הוא תא"ל הגרי, בטוח ואחראי וחתיך (חייבים להודות), הדמות הרגועה והממלכתית שהאזרחים היו צריכים. רובנו חיים בתוך כאוס מאז ה-7 באוקטובר וכולנו מחפשים קצת סדר. הגרי מקפיד לעשות את העבודה הזאת בצורה מושלמת. גם בשבוע השני של חוסר ודאות והלם מוחלט – אחרי שראית אותו, הרגשת טיפה יותר טוב לגבי מה שקורה כאן.

2. נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן

הוא היה גיבור שלנו גם בשבוע שעבר, אבל השבוע המעורבות של ביידן עלתה מדרגה עם הביקור ההיסטורי שלו בישראל. נשיאים אמריקאים כבר נחתו בארץ בעבר, עוד לא קרה שהם נחתו במהלך תקופת מלחמה. ביידן הגיע כמו הסבא הטוב שאנחנו צריכים והמשיך לאשש את מחויבותו ההיסטורית למדינת ישראל ולחבק את האומה הישראלית כולה. "אתם לא לבד", הוא אמר לנו כשעמד על כבש המטוס, ובאמת – הרגשנו פחות לבד. ביידן, בתקופה שבה מנהיגות התחלפה בפופוליזם, נשאר מנהיג – אדם שמבין שיש ערך גם למילים, ומסוגל לומר את האמת בפשטות ברורה (שחלקים, גם במדינה שלו, קצת שכחו) – יש טובים ורעים בסיפור הזה. ומנהיגים גדולים נמדדים ביכולתם לספק אמפתיה וביטחון בשעת משבר וביידן נתן לנו את זה בגרסת הסופר-סייז האמריקאית. אתם יודעים מי לא? אתם יודעים.

3. גיא פלג

בתקופת מלחמה רבים מנסים להסות את הביקורת. יש הטוענים לסתירה בין ביקורת כלפי השלטון לבין הצלחה במערכה, שרואה בביקורת מכשול שמפריע לממשלה להצליח. האמת היא הפוכה – הביקורת חשובה דווקא בימים האלה, ובלעדיה לא בטוח שנגיע למקום הנכון. פלג התפוצץ ביום שישי שעבר, אחרי המונולוג החריף שנשא נגד בנימין נתניהו שלדבריו "חומק מאחריות", והמשיך לאורך השבוע לנופף במחדליו של ראש הממשלה המאירים את חוסר כשירותו. באופן טבעי, הוא גם חטף על זה לא מעט אש – אבל הוא עשה מעשה עיתונאי ופטריוטי מאין כמוהו, באולפני מדורת השבט שבה עיתונאים אחרים ממהרים להשתיק ביקורת נגד ראש ממשלת המחדל. קשה לנהל מדינה במלחמה כאשר השלטון שלה אטום, מנותק וחסר כישורים. פלג האיר את זה בפרוז'קטור, וגם לו יום אחד יזכרו זאת לטובה.

4. קוונטין טרנטינו

כנראה שכל מילה נאמרה כבר על כישוריו הקולנועיים של טרנטינו – כאלה שמצליחים לעזור לנו לשרוד לילות אבודים גם 20 שנה ויותר אחרי שיצאו לקולנוע. אבל טרנטינו, תודה לאל על טובות קטנות, הוא עכשיו גם ישראלי בלב ובנשמה שניצל את העובדה שהוא בארץ, ויצא דרומה לבקר את החיילים ולחזק אותם בשעה הקשה. עוד הוכחה של אנשים שמבינים את הכוח שיש בעצם קיומם ואת היכולת שלהם לעזור לאנשים אחרים להתגבר בתקופות מורכבות, ואקט מרגש באמת של סולידריות מאחד היוצרים הגדולים בהיסטוריה. אחלה קוונטין, ותודה על "ממזרים חסרי כבוד". תמיד ידעתי שאתה בעדנו.

5. אלמוג בוקר

זה היה עוד שבוע שבו אחד מעיתונאי השטח הטובים בישראל התגלה בגדולתו. מעבר לחיבור האמיתי והבלתי אמצעי שלו לשטח בדרום – היו לו שני רגעים נפלאים השבוע. הראשון היה הסרטון שהביא ובו לראשונה סיפק עדות רשמית לטעות המהדהדת של כלי התקשורת המערביים בנוגע ל"הפצצת" בית החולים בעזה (שהתבררה כרקטה של הג'יהאד האיסלמי שלא הגיעה ליעדה – בתים ותושבים בישראל); עיתונאי עם חוש טבעי ובעיקר חוש צדק שהצליח לבדו לנצח את ה"ניו יורק טיימס" ואת הבי.בי.סי; הרגע השני הגיע אתמול (חמישי), עם המונולוג החשוף שכתב ברשתות החברתיות על הרגע שבו הלך השבוע לטיפול, ועל חשיבותו הגדולה של טיפול נפשי בעת הזאת. כל כך חשוב שאנשים במעמד כזה יצליחו לעזור לאלה שבבית ופחות חזקים. על כל בנאדם שהחליט לספר את מה שעובר עליו למישהו בזכות הטקסט המרגש הזה – הוא כבר ניצח בענק.

6. פייק ריפורטר

כבר עברנו את מלחמת הסמסים ואת מלחמת הפייסבוק, אבל המלחמה הנוכחית היא בעיקר מלחמת ה"פייק ניוז". מכל הכיוונים, הרשתות החברתיות הפכו למדמנה של קונספירטורים, בוטים זדוניים וגם הרבה עצלנות וחוסר אחריות – שמובילה למידע שגוי שממשיך להסתובב באוויר ולהדביק אנשים כמו במגפה (או לשקר עליה). מיזם "פייק ריפורטר" נלחם בתופעה עוד הרבה לפני המלחמה הזאת, ועושה כעת את המלאכה החשובה מכולן עכשיו: לברור את האמת מהשקר, מה"פייק", מהלוחמה הפסיכולוגית. יש להם לא מעט עבודה, אבל הם עושים אותה בהצטיינות ורק השבוע חשפו מבצע השפעה זרה איראני/רוסי שהפיל ברשתו צייצני ימין בכירים, הפריכו עלילת דם נגד הציבור הערבי בישראל וחשפו מי הוא האדם שעומד מאחורי יוזר הקונספירציות המסוכן Emet בטוויטר. ואלה כבר חשיפות שיכולות להציל חיים.

7. ניצן מינץ ודדה

אחד המאפיינים הגדולים של המלחמה הנוכחית הוא ההפנמה של מרבית החברה הישראלית שאם לא אנחנו – אז אין אף אחד. וכך החברה האזרחית כולה נכנסה למצב גיוס אחד ענקי בה כל אחד תורם את שלו ומחליף את מוסדות השלטון הבלתי מתפקדים. ניצן מינץ ובעלה דדה, הם שני אמנים שנמצאים עכשיו בכלל ברזידנסי בניו יורק – אבל משם הם הצליחו לייצר (יחד עם המעצבת טל הובר) קמפיין הסברה בינלאומי ששטף את העולם כולו בתמונותיהם של האזרחים שנחטפו לעזה. העלאת המודעות הגלובלית הזו היא קריטית – בטח באווירה העוינת שבה אנחנו נמצאים, והמהירות הוויראלית שבה הופץ הקמפיין והגיע עד למועצת האו"ם תוך ימים ספורים לא פחות ממדהימה. עוד אקט מעורר הערכה של אנשים שהיו יכולים לשבת מן הצד – אבל התגייסו למען האחים והאחיות שלהם.

8. מסעדת "האחים" (יותם ואסף דוקטור)

כשהם פתחו את החמ"ל הקולינרי שלהם והתחילו לאסוף מצרכים ומנות מכל מסעדות העיר לטובת המפונים והחיילים, חשבנו שזה מדהים ושבטח תוך כמה ימים הם יוכלו לחזל"ש. בינתיים כבר שבועים שהאחים דוקטור מפעילים מאות מתנדבים ולא מפסיקים לבשל ולשנע את מאכליהם לחיילים ולמפונים מעוטף עזה, תוך כדי שהם מסייעים גם לחקלאים ולמפעלים שנשארו מאחור. "האחים", שעלו לתודעה הציבורית סביב פעילותם הערכית הבלתי מתפשרת במחאת בלפור ובמחאת קפלן, עשו כמו רבים בתנועות המחאה סוויץ' מיידי, והתגייסו לטובת המערכה והציבור. הם הבינו את מה שהרבה ישראלים – אבל לא מספיק – כבר הבינו: אם לא נהיה אחד בשביל השני, הכל אבוד. הם עשו זאת בצורה מרשימה ומרגשת, כזו שגורמת לך להאמין שבסוף – יהיה כאן טוב. 

9. רשף שי

בימים של שגרה, רשף שי ידוע בתור כותב קומי וסאטירי מוצלח ("ארץ נהדרת", "קופה ראשית", "גב האומה" – רשימה חלקית בלבד), ובעיקר כצייצן מאוד – אבל מאוד – מצחיק, מועמד תמידי לתואר האיש הכי מצחיק בטוויטר. אבל המלחמה שכולנו נקלענו אליה הכניסה את כולנו לתפקיד. וגם את שי, שמאז פרוץ המלחמה, הקדיש את הפיד שלו בעיקר לציוצי הסברה פרו ישראליים, והפך לסוג של משרד הסברה של איש אחד. הזירה האינטרנטית נחשבת לעתים לזוטות, אבל היא המקום שבו חיים מיליוני אנשים סביב העולם והרשתות החברתיות מלאות בדיסאינפורמציה וגם בתעמולה מהצד השני. רשף שי מנצל את הפופולריות שלו ברשתות כדי להוביל את מתקפת הנגד. בלי דאחקות ובלי התחכמויות. במקצועיות. ברגישות. מעשה גדול והרואי שצריך להרשים את כל מי שמאמין באנושיות בסיסית.

10. גיא זהר

כבר הרבה זמן שאנחנו מחזיקים מגיא זהר כאחד מהעיתונאים הטובים ביותר על המסך. למה? מסיבה פשוטה אחת: זוהר, עוד מאז ימי "היום שהיה", הוא איש מקצוע עם פרספקטיבה. החיקוי הקלאסי ב"ארץ נהדרת" בגילומו של אסי כהן – "אולי.. ואולי לא.. נחכה ונראה" – הוא סוד הקסם של זהר. בתוך תקשורת שמיום ליום הופכת לכזו שמחפשת את סימן הקריאה, זהר תמיד ידע לבוא עם סימני השאלה. להרגיע קצת. להזכיר שהמציאות תמיד יותר מורכבת. ובמלחמה הזו, הוא הוסיף נדבך נוסף – את היכולת לשבור את הפייק לחתיכות גם באמצעות הסברה לחו"ל. "מהצד השני", התכנית המעולה והקצרה שלו, התקצרה עוד יותר – עכשיו היא נמשכת רק שתיים-שלוש דקות, אבל בניגוד למרבית אולפני האקטואליה המלהגים, היא מצליחה לעשות סדר בתוך הכאוס המשוגע של מלחמת אוקטובר. לפעמים זה מרגיש שהוא האדם הנורמלי האחרון בטלוויזיה.