קצת "הומלנד", קצת "הבית הלבן", וממש לא מספיק "הדיפלומטית"

-"את יודע למה הנשיא רצה אותך לתפקיד"?
-"כי יש לי רחם".
-"כן. אבל לא רק".

עוד לפני שמתחילים לצפות בה, "הדיפלומטית", דרמת האקשן הפוליטית החדשה של נטפליקס שעלתה בחמישי, קופצת לעין. כי יש לה רחם. כלומר יש לה אישה בתפקיד הראשי. ולמרות שכבר ראינו דמויות נשיות מובילות דרמות כאלה (טיה ליאוני הנהדרת ב"מזכירת המדינה", למשל) בגל הנוכחי של סדרות דרמה-מתח-ריגול זה לגמרי חידוש מרענן. בטח כשמדובר בקרי ראסל.

קייט ווילר, הגיבורה שמגלמת ראסל בחינניות האין סופית שלה, היא בדיוק מסוג האנשים שקל להתאהב בהן כי היא לא באמת קיימת. לא במציאות שלנו בכל אופן. היא יפה, היא חכמה, היא קוראת מהלכים פוליטיים בתחכום מפתיע. היא מושלמת בעיניי כולם מלבד עצמה. כמו ג'ד ברטלט בבית הלבן, היא פנטזיה ליברלית שדורשת מהצופה להתעלם מבעיית האמינות, ומבטיחה לו בתמורה רגעים של סיפוק ותחושת עליונות מוסרות.

הסיפור עצמו הוא עלילת דרמה פוליטית קלאסית. ווילר, אשת שטח מיומנת אמורה להתמנות לשגרירת ארצות הברית באפגניסטן. ברגע האחרון הנשיא מבקש ממנה להתמנות לשגרירה בלונדון. על רקע אירוע טרור חמור שמתרחש על נושאת מטוסים בריטית, ווילר צריכה לתמרן בין ראש ממשלה בריטי שמחפש מלחמה שתרים אותו בסקרים, שר חוץ בריטי עם המבטא הכי לא אמין שתשמעו, בוס שמתעב אותה ובעל בתהליכי פרידה, שהוא שגריר לשעבר שמכיר את כל העולם ואשתו (ומתקשה לשבת בבית ולהיות הבעל התומך). ומה שהיא לא יודעת ואנחנו כן – שכל זה הוא בכלל אודישן לתפקיד סגנית הנשיא.

אחרי שמשחררים את הסקפטיות וזורמים עם העלילה, ה"דיפלומטית" מתגלה כבינג' חביב אבל חסר עמוד שדרה. דבורה קאהן, היוצרת של "הדיפלומטית", כתבה ב"הומלנד" ו"הבית הלבן", אבל נראה שהיא התקשתה להחליט איזה סדרה "הדיפלומטית" צריכה להיות. אז במקום זה היא לקחה קצת מכל הסדרות הקודמות בשכונה.

"הדיפלומטית" היא קצת "ג'ק רייאן" כי יש בה דרמה פוליטית בינלאומית עם סוכניות ריגול, פגישות מסתוריות ומלחמה דיפלומטית. היא קצת "הבית הלבן" כי יש בה תרגילים פוליטיים ושיחות מסדרון חצי שנונות. היא קצת "ברידג'רטון" כי הטקסיות הבריטית תקועה לכולם כמו קוץ עצום בתחת. היא קצת "CSI" כי יש גופה. היא קצת "האנטומיה של גריי" כי מלא אנשים שוכבים אחד עם השני. היא קצת טלנובלה וקצת אופרת סבון וכמובן קצת "האמריקאים" כי קארי ראסל, וגם קצת "פליסטי". הבעיה היא שמרוב קצת לא רואים את הגוף. או שהוא פשוט לא שם.

יש ל"דיפלומטית" קטעים נהדרים ואפילו רגעים שבהם היא ממש מצחיקה. גם בכל מה שקשור למערכת היחסים בין השגרירה לבעלה, אבל גם באופן שבו אשת השטח המחוספסת מגיעה לתפקיד הכי טקסי והכי עדין שיש (כלומר כל מה ש"השגרירות" ברשת 13 חלמו להיות לפני שהם זרקו את זה לפח ובמקום זה עשו קומדיית מבטאים). רק שהדילמות האלו מתיישנות מהר, באזור פרק ארבע, ואז מתברר שהסיפור עצמו פשוט לא מחזיק מים.

לאף אחד לא אכפת מנושאת המטוסים הבריטית, לאף אחד לא באמת משנה מי ראש הממשלה. וכיוון שיש כאן גיבורה שגם כשהיא נכשלת, זה מסתבר בסוף בהפוך על הפוך כהצלחה, די ברור שבסוף, אחרי מלא צרות, היא תעבור את האודישן ותהפוך לסגנית הנשיא. כמו שדי ברור שאם תהיה עונה שנייה, גם אותה נראה ובסוף הבינג' נתלונן. רק תזכירו לנו למחזר את הביקורת הזאת.
"הדיפלומטית", 8 פרקים, נטפליקס