במקום הכי נמוך: הזמנו את המשלוחים הכי גרועים בוולט. היה גרוע

שאלתם את עצמכם פעם מה דרוש כדי שמסעדה תקבל דירוג נמוך בוולט? האם זה אוכל ברמה נמוכה? מנות קטנות? שירות גרוע? ובכן, אנחנו שאלנו את עצמנו את זה, ואז רצינו לקבל תשובה. בקיצור, נכנסנו לוולט, סידרנו מסעדות לפי הדירוג, גללנו הכי למטה והזמנו ארוחת צהריים מהמקומות עם הדירוג הכי נמוך שהצלחנו למצוא.

חברי מערכת טיים אאוט עמית קלינג ומתן שרון מיואשים אחרי הטעימה. צילום: אריאל ארבל

כשזה נוגע לאוכל, אנחנו בסך הכול באים להרים. אין לנו רצון להיתפס לקטנות ולהתנכל למסעדות, וגם באנו עם רצון טוב למצוא פנינה נסתרת שזכתה ליחס רע או מנה מיוחדת שמתחבאת בתחתית החבית. למרבה הצער גילינו דבר מאוד פשוט – חוכמת ההמונים שמדרגת את מסעדות וולט היא די חכמה. בתוך הרשימה הקטנה שלנו, שמורכבת מארבעת המקומות הכי נמוכים שהצלחנו למצוא והיו פתוחים, הסדר מעט שונה מזה של לקוחות וולט, אבל קשה לומר שמגיע למישהו דירוג אחר. הזמנו מכל אחת את שתי המנות הכי פופולריות (במידה והיו) וקיווינו לטוב.

>> באוכל אסייתי דווקא יש לנו הצעות למשלוחים מעולים

יש המון הנחות שראוי לתת למסעדות קטנות, נטולות יח"צ, שבסך הכול מנסות לשרוד בג'ונגל שהוא שוק הקולינריה הישראלי – אבל גם חשוב לזכור, יש מקום לדרוש תמורה לכסף שלנו. כשאנחנו מזמינים מוולט אנחנו משלמים את עלות המנה (שלפעמים עולה יותר בוולט), בין 10 ל-20 ש"ח דמי משלוח ואם תסכימו, גם טיפ לשליח. זה מלא כסף, וראוי לדרוש לפחות רמה סבירה של אוכל גם ממקום קטן. אנחנו מקווים שהביקורת תדרבן את המקומות להשתפר, ועשינו זאת מתוך אמונה שהכתבה לא תפגע ברצף ההזמנות של בתי העסק האלה, כי נו – מי האדיוטים שמזמינים אוכל מהמדורגות הכי נמוך בוולט? אה, כן. אנחנו. אז רוצים לדעת איך היה? הנה הרביעייה, מדורגות מהמוצלחת מכולן (הכל יחסי) לגרועה ביותר.

מקום ראשון: הבגט הישראלי

הדירוג בוולט: 5.8
מה הזמנו: שניצל נתנייתי – בבגט עם סלטים לבחירה (40 ש"ח) וחזה עוף צרוב – בבגט עם בצל, עגבנייה, פלפל על האש וסלטים לבחירה (40 ש"ח).
איך היה: מבין כל הרביעייה, "הבגט הישראלי" היה היחיד שזכה מאיתנו לתיאור המחמיא יחסית "זה לא כל כך נורא". היו, כמובן, המון בעיות – הבגט פושטי לחלוטין ופריך רק חלקית, הירקות נחתכו לצ'אנקים גדולים יותר ממה שאדם יכול לבלוע והכל הרגיש כמו עיסה אחת שלמה ומשונה. שזה מוזר כשאוכלים שניצל בבגט. אולי ככה אוכלים את זה בנתניה. החזה עוף היה מתובל בהגזמה ויבש למדי, ובאופן כללי שתי המנות היו קשות לבליעה כי כל מה שהיה אמור להיות יבש היה רטוב וכל מה שאמור להיות רטוב היה יבש. זו הדרך הישראלית.
נקודת אור: הפריכות שצצה מדי פעם בבגט הפכה אותו לאוכל לגיטימי. הפלפל על האש בחזה עוף היה שיחוק שהציל את המנה לכמה ביסים, ופייר – יחסית לשאר המקומות שהזמנו מהם, זה היה גם די זול.

כנראה ש"ישראלי" אומר "מחופף". ארוחה מ"הבגט הישראלי". צילום: מתן שרון

>> לפעמים אוכל לא גרוע אבל יקר מאוד זה יותר גרוע

מקום שני: ראיסה

הדירוג בוולט: 6.8
מה הזמנו: סיגר טלה – שני עלי סיגר ממולאים תבשיל בשר טלה, כרובית, תרד וצנובר, מוגש עם עגבניה צלויה, עלי רוקט, טחינה ואריסה (48 ש"ח) ועראייס – בשר מתובל בפטרוזיליה, כמון ובצל בתוך רבעי פיתה, מוגש עם מלפפון, עגבניה, חמוצים הום מייד וטחינה עמבה (64 ש"ח).
איך היה: לראיסה, מסעדה יפואית בשוק הפשפשים שעל פי האתר שלהם נראית די חביבה, דווקא יש יומרות. קל לראות את זה מהתפריט העמוס והמפוזר שלה, וגם מהעובדה שבהזמנה מוולט, יש להם אגף שנקרא "מתאימות למשלוח". אז רגע, מה זה אומר על כל המנות באגף "דגים ופירות ים"? לא הסתכנו והזמנו שתי מנות מתאימות למשלוח. הסיגר היה מוצלח באופן מפתיע, בעיקר בפריכות והמשקל שלו – אבל בשר הטלה הרגיש קצת דל, לא הרגשנו שום כרובית או תרד (צנוברים בהחלט היו), תוספות הירקות היו קצת מוזרות ומיותרות במכלול, וזה לא מעט כסף עבור שני סיגרים חביבים. העראייס כבר היה קשה לעיכול, תרתי משמע – פיתה חרוכה עד כדי קשיחות ולא מתובלת, ובתוכה בשר שאיכשהו לא היה עשוי מספיק. המנה התפרקה בתוך המשלוח ומשום מה קיבלנו גם רבעי עגבניות ומלפפונים שהרגישו יותר כמו קופסת אוכל מאמא שהתעייפה. אה, וגם הוסיפו פינוק – רוטב איולי-עמבה עם סחוג. תודה, נגיד.
נקודת אור: הסיגרים, שהיו פריכים ושמנמנים (גם אם יקרים).

תודה על הפינוק. ארוחה מ"ראיסה". צילום: מתן שרון

>> מקום להתאושש: צאו לנשנש משהו באחד מהברים עם האוכל הכי טעים בעיר 

מקום שלישי: בשרל'ה

הדירוג בוולט: 5.2
מה הזמנו: כריך מעורב הפרוע – מעורב בבגט עם חסה, עגבניות חריפות, בצל סגול, מלפפון חמוץ ורטבים (45 ש"ח, 3 ש"ח לבגט) וכריך רודאו צלעות בקר – בשר צלעות בקר עם חסה, עגבניות חריפות, בצל סגול, מלפפון חמוץ ורטבים בטורטיה (45 ש"ח).
איך היה: מעבר לעובדה שבשרל'ה הוא המקום עם הדירוג הכי נמוך בוולט, יש לו גם שם מגוחך. אבל אנחנו לא שופטים אוכל על פי השם, אלא על פי כמה הוא נורא. והכריכים של בשרל'ה היו איומים. ראשית הבה ונפנה למעורב – הבגט נראה כאילו עבר לינץ' מרוב שהיה רך, המעורב היה מפוצץ כורכום שהרגיש כמו פצצת זרחן, הסחוג עוד איכשהו עזר להסתיר קצת מהטעם, אבל אלוהים אדירים, עכשיו ברור למה קוראים לזה מעורב פרוע. כריך הרודאו, שהגיע בטורטיה, נטף מיצים והדביק את העטיפה (הכפולה) שעליו לקילוף כמעט בלתי אפשרי. אני די בטוח שאכלנו לא מעט נייר, וזה כנראה גם היה החלק הכי טעים. הבשר עצמו היה צמיגי ויבש, המון זמן ללעוס ולבלוע, וכל שאר הרכיבים כמעט ולא הורגשו, למעט רטבים מפוצצי סוכר שהפכו את הכל לממתק דוחה במיוחד.
נקודת אור: האריזה היתה יפה ומסודרת. היא לא שמרה על החום של המנות שהגיעו קרות לגמרי, אבל אנחנו מניחים שהן פשוט מעולם לא היו באמת חמות.

בואי בשרל'ה, הולכים. ארוחה מ"בשרלה". צילום: מתן שרון

מקום אחרון: ביגה

הדירוג בוולט: 6.4
מה הזמנו: טוסט ביגה (49 ש"ח) ופפרדלה פטריות וכמהין – פסטה רחבה ברוטב שמנת קטיפתי, תערובת פטריות, מחית כמהין ופרמז'ן (64 ש"ח)
איך היה: אנחנו מודים, זו היתה הפתעה גם עבורנו. קפה ביגה השוכן בשרונה נראה על פי התפריט כמקום יותר מלגיטימי, עם מנות עיקריות רציניות כמו סלמון נודלס, פסטות ופיצות, סלטים גדולים, קינוחים יפים ומחירים שמגרדים את הגבוה גם יחסית לבית קפה איכותי. גם הציון של ביגה בוולט היה גבוה יחסית לשאר המציאות שלנו. ובכל זאת, הם היו חייבים להרוויח את ה-6.4 איכשהו.

>> כאלטרנטיבה, מצאנו מסעדה איטלקית חדשה, כיפית, בלי אף מנה מעל 80 ש"ח

כשהגיע המשלוח עוד זכינו למשב אופטימיות כי האריזה הממותגת נראתה טוב, וכי מנת הטוסט שהזמנו לא היתה מחרידה. כלומר, היא גם לא היתה טובה. היא היתה טוסט. קשה מאוד להרוס טוסט. לא שבביגה לא ניסו, עם פטריות מצ'וקמקות ומעט גבינה, אבל זה עדיין היה טוסט. המנה השנייה התיימרה להיות פסטה רצינית, וכגודל היומרנות כך גודל הנפילה. זו היתה הפסטה הגרועה ביותר שאכלו כל חמשת טועמי המערכת בחייהם. והיא לא נראתה ככה:

איך היא כן נראתה? בדיוק כמו התמונה הראשית בכתבה. רצועות הפפרדלה היו כל כך אל דנטה עד שלא בטוח שפגשו סיר, מעט הפטריות שהופיעו במנה היו שמנמנות מדי וניכר שכמעט ולא פגשו חום מחבת, מחית הכמהין נעדרת עד היום (אבל כן היה ריח חזק ומעורר בחילה של שמן כמהין) והכי גרוע – השמנת. אוהו, השמנת. שלולית של נוזל דליל ולבן נטף מהרצועות, נדמה היה שכמעט ולא עבר תהליך חימום, ישר מהקופסה. כל אחד מאיתנו לקח ביס ומיד נרתע פיזית. מנה בלתי אכילה. הזמנה מזעזעת.
נקודת אור: שלעולם לא נצטרך להזמין מהם שוב.