אכלנו שווארמה וואגיו בפיתה. 62 ש"ח. זאת מלכודת תיירים
62 ש"ח לפיתה שווארמה. שישים ושניים שקלים. שלושים ואחד שקלים כפול שניים. 18 וחצי דולר. אנחנו לא יודעים באיזה עוד דרך אפשר להעביר לכם את העלות של שווארמת הוואגיו החדשה של איציק הגדול, אבל קל מאוד להסביר עד כמה זה לא משתלם. הנה: $ :( $ :( $
שלושה ימים שלמים לקח לי כדי להצליח לאכול את השווארמה המדוברת ביותר בעיר. שלושה ימים בהם רדפתי אחר שיפוד הואגיו. כמו בבדיחה ההיא עם הארנב ועוגת הגזר, במשך שלושה ימים הגעתי לשווארמה של איציק הגדול ושאלתי אם יש שיפוד ואגיו. רק בשלישי מצאתי את הבשר הנחשק, ומי שאמר שההמתנה משתלמת כנראה שלא חיכה שלושה ימים כדי לשלם 62 שקלים בשביל פיתה עם שווארמה.
ביום ראשון יצאנו כל חברי המערכת כדי לטעום את השווארמה המדוברת. ההייפ של השבועיים האחרונים לצד שמה של מסעדת "איציק הגדול" בתור מקדש קרניבורי עשו את שלהם, ועוררו את הסקרנות והרעב שלנו. כולם רצו להצטרף לביקור שלי בשווארמיה החדשה על תחילת שדרות ירושלים. כשהגענו, בערך ב-3 בצהריים, התבשרנו שסיח הוואגיו נגמר, ובמקום לטעום אחת משתי האופציות הנותרות (ספיישל או הודו), החלטנו ללכת על המקור ופתחנו שולחן במסעדה, סלטים והכל. שם נחשפתי לראשונה לאובססיית הוואגיו של איציק הגדול, שהציג את מילת הקוד בכל כך הרבה מקומות בתפריט וברחבי המסעדה עד שאולי בשל הזמן לקרוא לה "איציק הוואגיו הגדול". שם גם נחשפתי לראשונה למחירים, כ-90 ש"ח לשני שיפודי פרגית למשל, אבל בהתחשב בחוויה הנעימה, השירות הצמוד, מגוון הסלטים המוצלח – זה יקר אך לא מזעזע.
למחרת כבר הלכתי לבד. לאף אחד לא היה את הכח או החשק ללכת שוב רבע שעה בחום המטלטל של יפו, וניסיתי הפעם להגיע מאוחר יותר, בתקווה שסיח הצהריים הוחלף כבר בסיח וואגיו חדש. הגעתי בארבע וחצי, כשעה לפני שמחממים את הוואגיו החדש, אבל לא תכננתי לסיים את היום הזה עם בטן ריקה, אז קניתי מנת ספיישל שמורכבת מנתח קצבים ושומן כבש, ועלתה 58 ש"ח. לפיתה. אחת. זה מחיר של שווארמה בצלחת, וגם בפורמט הזה הוא מחיר שנוי במחלוקת. צלחת שווארמה ספיישל, אגב, תעלה לכם כאן 78 שקלים. היי, זה כמעט כמו שני שיפודי פרגית בתוך המסעדה.
לפני בערך שנה הכרזתי כאן שאני לא מתכנן להתעסק בבעיית תמחור אוכל הרחוב, למעט במקרים נדירים. מאסתי בלהלין על הזינוק במחירים, וברור שגם המסעדנים עצמם בבעיה. אבל השווארמה הזו עוברת כל גבול של היגיון. השווארמה הבסיסית של המקום, שווארמה הודו, עולה 52 ש"ח לפיתה, בערך 25 אחוז יותר מהסטנדרט החדש של 40 ש"ח לפיתה (שגם הוא די מוגזם, אבל ניחא). בקיצור, צריך חתיכת פיתה מיוחדת, חד פעמית, בלתי נשכחת, פיתה מהחלומות כדי שזה יהיה שווה את המחיר. הפיתה הזו לא היתה כזו. למעשה, היא אפילו לא היתה קרובה.
הפיתה ספיישל, 58 ש"ח להזכירכם, הורכבה מאחלה של פיתה. באמת, רכה, נעימה, לא מפריעה לבשר. בתוכה סודרו התוספות שביקשתי (חומוס, טחינה, חריף, בצל, כרוב ועוד טחינה) ללא שום מאמץ לאזן את הסידור, כך שחמשת הביסים הראשונים שלי הורכבו בעיקר מכרוב וטחינה. היה טעים. ואז הגעתי לבשר. בסדר, היה גם טעים, אבל לא מיוחד בשום צורה. הבחירה בנתח קצבים לא ברורה, שכן מדובר בנתח לעיס, וגם תוספת שומן הכבש לא מונעת את הצורך ללעוס וללעוס וללעוס עד מוות.
מעבר לכך, קשה להגיד שמדובר בשיפודיה שמכבדת את הלקוח. המקום החדש נאה, נקי ומזמין, אבל מעט השולחנות שמפוזרים בחוץ, היעדר בר סלטי צד כלשהו, מחסור בסקוויזרים של טחינה/עמבה וכל הטובין הבסיסיים של שווארמה נעדרים מכאן. פה זה שווארמת יוקרה, כנראה, אז לא מגיעות לנו ההטבות האלה. ישבתי בשולחן בחלק האחורי, שלושה שולחנות על דשא סינטטי, והתייבשתי בשמש החמה. אחד העובדים שעישן ליד הדלת האחורית ראה אותי, ומיהר להביא לי צלוחית חמוצים עם כמה שיפקות ומלפפונים חמוצים. לפחות מישהו כאן יודע מה זה שווארמיה.
למחרת, חזרתי בפעם השלישית. די כבר, אני חייב לאכול את הוואגיו (62 ש"ח לפיתה. תקראו את זה שוב) ולסיים עם זה. הפעם עשיתי הכל כדי להגיע מוקדם, ונחתתי כלקוח קבוע ב-11:30. שיפוד הוואגיו עמד שם, ואני עמדתי בפיתוי לא לענות כמו הארנב כשאמרו לי שהפעם יש שיפוד. בחרתי לקחת פיתה מצומצמת מתוספות כדי לבדוק עד כמה הבשר מחזיק. רק בצל, טחינה, מעט חריף ועוד טחינה מלמעלה. חזרתי לשולחן שלי מאחורה, שבשעות האלה דווקא זוכה לצל נעים, ובתכלס הופתעתי שעומס האנשים שהיו במהלך היומיים שלפני נעלם. סוף סוף, שלושה ימים אחרי, אני יכול לקחת ביס של שווארמה ואגיו בשווי 18 וחצי דולר, מחיר של סטייק יוקרתי בניו יורק. בתאבון.
בחיים שלי לא אוכל שוב אצל איציק הגדול ובמיוחד לא בשווארמה שלו. סורי, זו הונאה. מלכודת תיירים, קליקבייט לקרניבורים, סתם מקום שמעלה את המחיר כי אפשר. תבחרו מה שבא לכם, העיקר שלא תבזבזו את מיטב כספכם. בתור שווארמה, הפיתה של איציק הגדול טעימה, אבל גם היא לא יוצאת דופן יותר מדי. הוואגיו, נתח נהדר ושומני שעובד מדהים כסטייק ומצוין כבסיס טחון להמבורגר, מאבד את רוב ייחודו בפורמט הצלייה הארוך והמעגלי של השווארמה. רסיסי הבשר שפוזרו בפיתה בחיתוכים דקיקים וקטנים שמתאספים לתלולית שווארמה באמת היו טעימים, אבל אכלתי כל כך הרבה יותר טובים.
רק השנה אכלתי לפחות בארבעה מקומות טובים יותר, כולם זולים בהרבה, חלקם בכמעט חצי מחיר. לכו לרמב"ם, לכו לאליאסי, לכו למוטפאק. אל תוציאו 62 ש"ח לפיתה שווארמה, ואני אפילו לא מוכן להקדיש יותר ממילה לשערורייה של 82 ש"ח לצלחת שווארמה, לא כולל שתיה. הגיעו וואגיו עד נפש, בחיי.