"הדרקון הראשון שלי 3": אנימציה עוצרת נשימה ושיא שחושף חולשה

הפרק המסיים את טרילוגיית "הדרקון הראשון שלי" הוא בעיקרו סרט טבע מרהיב עין, בתוספת סיפור חסר ייחוד על בני אדם שנלחמים אלה באלה. אתרי הצילום הפלאיים בלב הים מפתים אותנו לרחף מעל הצוקים הירוקים, להתפלש בעשב הרך ולצלול אל תוך העולם הנסתר והיפה מלהכיל של הדרקונים הצבעוניים. אילו רק הייתה חברת נסיעות שמארגנת טיולים לשם כמו לאיי הגלאפגוס. אבל לא רק הנופים עוצרים את הנשימה (הצלם הגדול רוג'ר דיקינס, שזכה באוסקר על "בלייד ראנר 2049", שימש כיועץ הוויזואלי של כל הסרטים בסדרה): האנימציה הפעם מתעלה גם בעיצוב מדוקדק וחיוני של הבעות הפנים ברגעים אינטימיים, ומאפשרת לנו לצפות מקרוב במחול חיזור ארוטי והיתולי של דרקונים, שהוא מבחינתי שיאו המלבב של הסרט.

הצ'יף הוויקינגי היקאפ (ג'יי בארושל) הפך את כפרו למקלט לדרקונים, ועכשיו המקום סובל מהתפוצצות אוכלוסין כמו פינה של האכלת חתולים בתל אביב. אויב חדש, צייד בשם גרימל (פ. מאריי אברהם) שהרג את כל הדרקונים מזן "זעם לילי" פרט לשום־שן, רוצה להשלים את המלאכה, ולצורך כך הוא משחרר לעברו דרקונית לבנה וקוקטית. מקסים לראות את שום־שן מתאהב ממבט ראשון ומנסה למשוך את תשומת לבה של היפהפיה, שאינה יודעת שהיא חלק ממזימה. כזכור, בסרט הראשון שום־שן איבד חלק מזנבו ולכן התקשה לעוף ללא אדונו ורוכבו היקאפ. עכשיו הזנב מקבל סמליות פאלית מרומזת, כששום־שן לומד להמריא לבד לצד אהובתו הלבנה. במקביל, גם היחסים הרומנטיים של היקאפ ואסטריד (אמריקה פררה) עולים שלב, אבל כאמור, העלילות הרומנטיות של בני האדם מעניינות פחות.

אחרי שבסרט הקודם שום־שן הפך לזכר האלפא שכל הדרקונים מצייתים לו, הפעם אנחנו מתבקשים להאמין שלהיקאפ יש מעמד דומה בקרב בני עמו, המוכנים לעקור את עצמם מבתיהם ולעוף אחריו בעקבות שמועה רחוקה על העולם הנסתר שבכותרת. הסרט יוצר עוד הקבלות כאלה בין המסלולים של הגיבור ודרקונו, אבל הפיתוח הדרמטי של הדמויות האנושיות אינו מספק – שוב יש לנו מנהיג אחד שרק הוא יכול וכו' בתמיכתה של אישה טובה וכו' (גם קייט בלנשט בתפקיד אמו של הגיבור אינה מותירה חותם). כמה נחמד שאצל הדרקונים אפילו היחסים בין המינים יותר מעניינים.

חלקו האחרון של הסרט הזכיר לי את הסרטון הוויראלי על האריה כריסטיאן, שגם הוא עוסק ביחסים בין אדם לחיית פרא מלכותית. ואכן, בראיון לאינסיידר התסריטאי־במאי דין דבלואה, שחתום על כל הסרטים בסדרה, נקב בסיפורו של האריה כהשראה ישירה. בעוד הסרטון המטושטש ביוטיוב גורם לי לייבב כל פעם מחדש, המהלך העלילתי המקביל ב"הדרקון הראשון שלי" נראה לי מזורז מכדי לעורר התרגשות דומה. אבל צלילי התייפחות רמים שנשמעו משורות הילדים מאחוריי הבהירו לי שלא כולם חשו כמוני.

סרט על: בפרק המסיים את הטרילוגיה, הדרקון החמוד פוגש דרקונית כמותו
ללכת? כן. סרט טבע מרהיב עין ושובה לב