הדשא של השכן

Neighbors במאי: ניקולס סטולר. עם סת' רוגן, רוז בירן, זק אפרון. ארה"ב 2014, 96 דק'

האם אנו נמצאים בעיצומו של העידן הכי אינפנטילי בקולנוע ההוליוודי? בדיחות גסות אינן דבר חדש, אבל בעבר הן היו משויכות לאאוטסיידרים ילדותיים, משלושת הסטוג'ים ועד אייס ונטורה. ואילו בעידן של ג'אד אפטאו וממשיכיו הן משתלבות בקומדיות על אמריקאים ממוצעים, גברים ונשים גם יחד. בקומדיות משובחות כמו "הדייט שתקע אותי", "מסיבת רווקות" ועכשיו גם "שכנים", הבדיחות על הפרשות למיניהן נטועות בתוך מצע עשיר של אמת אנושית, ולכן ההודאה באמת של הגוף הופכת לפורה ואותנטית. אז אולי זה בכלל סוג של נאו־ריאליזם אמריקאי.

מק (סת' רוגן) וקלי (רוז בירן), הורים לתינוקת מתוקה להפליא, עברו זה עתה לשכונה פרוורית שלווה בדרכם להגשים את החלום האמריקאי. הם רוצים להמשיך לעשות הרבה סקס, כמו לפני שנה כשהיו צעירים, אבל הם גם רוצים לישון בלילה, כי בבוקר צריך לקום לעבודה. כשהבית הסמוך מושכר לאחוות סטודנטים, מק וקלי מנסים להיות הכי קוליים שהם יכולים וכבדרך אגב מבקשים מנשיא האחווה טדי (זק אפרון) ומיד ימינו פיט (דייב פרנקו, אח של ג'יימס) להנמיך את הווליום. בהתחלה גם טדי ופיט חושבים שמשתלם להיות נחמדים, ומזמינים את השכנים למסיבה. אבל בלילה הבא יש עוד מסיבה, מק וקלי הנואשים מזמינים משטרה, וזאת תחילתה של מלחמת חורמה.

נקודת מוצא דומה שימשה בסיס להרבה קומדיות סקסיסטיות מטופשות, אבל "שכנים", פרי עטם של צמד הכותבים המתחילים אנדרו ג'יי. כהן וברנדן אובריאן ובניצוחו של ניקולס סטולר ("קח את זה כמו גבר"), מצליחה להתחבר לעורק האמת שבסיטואציה ובדמויות ולייצר רצף בדיחות פרועות ומקוריות שהולכות ונעשות יותר ויותר מצחיקות.

הבחירה הנבונה ביותר בסרט היא לספק את נקודות המבט של שני הצדדים בקונפליקט, ולחלק את הזדהות הצופים ביניהם. כאנשים אינטליגנטים, מק וקלי לגמרי מודעים לתהליכים שהם עוברים. הם רוצים להיות מבוגרים אחראים בלי לוותר על עצמם כבליינים צעירים, והקרב בשכניהם הרעשניים מתסכל אך גם משיב להם חדוות נעורים. ואילו טדי ופיט אינם יחידה אחת כפי שנדמה בתחילה, כי טדי הוא סטודנט כושל היודע שימיו כמלך קצרים, ולכן הוא מנסה למצותם עד כלות. אבל בבסיסו הוא בחור טוב.

בסצנה הכי "גסה", מק נדרש לחלוב את שדיה המתפוצצים מחלב רווי אלכוהול של קלי. שדיים נאים של נשים יפות מוצגים לרוב בהקשרים ארוטיים, לעתים קרובות לא רלוונטיים, וכבר נאמר שהם מדמים את הנשים לפרות. "שכנים" תוקף בדיוק את הנקודה הזאת בעדינות של פר. הוא שם הכל על פני השטח, וזה דוחה, וכואב, ומצחיק. לחידוד העניין, דווקא הגברים, אפרון המחוטב ורוגן הרופס, חושפים את גופם למצלמה בהקשרים ארוטיים במובהק. וגם זה מצחיק. וסקסי.

השורה התחתונה: קומדיה גסה, מצחיקה ואמיתית יותר מרוב אחיותיה