הולכים לעיבוד: מאיפה הוליווד עומדת לשלוף סיפורים ב-2022?

הכתבה התפרסמה במקור באתר "הספוילר", אתר הקולנוע החדש מבית "טיים אאוט". תראו תראו

"אחת הטעויות הגדולות ביותר של אלו שניסו להגדיר קולנוע הייתה המחשבה ששימוש בז'רגון ספרותי מקדם את מטרתם". כך קבע ב-1954 מבקר קולנוע צרפתי בן 22 בשם פרנסואה טריפו במאמר מכונן שהגדיר את את השאיפות של הגל החדש הצרפתי – להתנגד למסורת הקלאסית של עיבודים קולנועיים לספרי איכות. 6 שנים מאוחר יותר, בסרטו השני כבמאי ("תירו בפסנתרן"), טריפו נכנע והבין – קשה לעשות קולנוע ללא עיבודי ספרות כלל, וקשה לחשוב על זמן שבו זה לא היה ככה.

"הקוסם מארץ עוץ", "מרי פופינס", "הניצוץ", "ארוחת בוקר בטיפאני", "קן הקוקיה", "הארי פוטר", "שר הטבעות" ואפילו סרטי "מארוול" – כל אלו ומאות אלפי סרטים אחרים התבססו על המילה הכתובה. מה שהתחיל כניסיון לבסס את הקולנוע כאמנות גבוהה (אותו ניסיון שטריפו יצא כנגדו) בעזרת עיבודים לספרים מוכרים או רבי מכר, גם הוציאו לא פעם קהל רב מהבתים לבתי הקולנוע – מהרומן הסוער בין סקארלט או'הרה לרט באטלר ב-"חלף עם הרוח" ועד למשולש האהבים בין אדוארד, בלה וג'ייקוב ב-"דמדומים".

"אהבתי יותר את הספר". דניאל רדקליף ורוברט פטינסון ב"הארי פוטר". צילום מסך

נסו לחשוב על עולם שבו העיבוד הגדול הבא שכולם מצפים לו הוא לא לעוד באטמן, הוביט או אפילו עיבוד שאפתני חדש לחולית, אלא סיפור אמיתי מאחורי סרטון טיקטוק ויראלי או ציוץ נודע לשמצה בטוויטר. לפני פחות מעשור אלו מחשבות שנשמעו כפאנפיק גרוע של "מראה שחורה". היום, זו כבר המציאות: רק בשלישי האחרון (15.3) הודיע פסטיבל קאן כי אפליקציית טיקטוק תשמש כשותפה המרכזית שלו באירוע השנה, ותחנוך קטגוריה תחרותית חדשה: #TikTokShortFilm, שבה יתחרו סרטונים אנכיים בני 30 שניות עד 3 דקות שישפטו ע"י במאי מפורסם ששמו יחשף בהמשך. קשה שלא לתהות מה זה אומר על היחס הקולנוע למדיה החדשה, "הספר" של 2022. ואם הקולנוע בצורתו האליטסטית ביותר מאמץ לחיקו אותה, אז איך תגיב הגרסה התעשייתית?

אלו לא רק דיבורים באוויר, כפי שאפשר להבין מהדוגמה הכי מוזרה ומרתקת: באוקטובר 2015, אזייה "זולה" קינג, מלצרית צעירה מדטרויט, פרסמה שרשור של 148 ציוצים בטוויטר בו גוללה – בסטייל מובחן – את סיפור פגישתה עם חשפנית שחיה על הקצה, ושהזמינה אותה לפלורידה להרוויח כסף מחשפנות. הטיול הפך לסיפור אימה של ממש כשהחשפנית הטרייה נתקלת בסרסור מלחיץ, מאפיונרים מסוכנים, תקיפות מיניות, ניסיונות התאבדות ולפחות רצח אחד. הטקסט הקולח הפך לויראלי עד שכתב "רולינג סטון" דיויד קושנר איתר את זולה, ראיין אותה והבין עד כמה באמת טראומטי (וכמה לא) היה טיול הקיץ החביב שלה. אז מה הקשר לקולנוע? רק שלושה חודשים אחרי שצייצה החלו בהוליווד להתעניין בעיבוד הסיפור למסך הגדול, עד שלבסוף הבמאית ג'ניקזה בראבו וחברת A24, מלכי האינדי, הוצאו לבסוף את "Zola", שהוצג בפסטיבל "סאנדנס" לפני כשנתיים ויצא מסחרית בקיץ האחרון. לא רק שהסרט זכה לביקורות משבחות ו-2 זכיות בפרסי אינדפנדנט ספיריט, אלא הוא גם הצליח לתפוס את הרוח הכאוטית של הרשתות החברתיות, דבר שכמעט בלתי אפשרי להשיג מבלי לצאת קרינג' לכל דבר ועניין.

האפקט של "זולה" אמנם טרם הגיע למחוזות האוסקר השמרני, אבל אי אפשר להגיד שהוא לא השאיר חותם על התעשייה. בעידן בו הגיגים מטורללים שמישהו כותב בטוויטר ב-2 בלילה יכולים למצוא את עצמם בפריים טיים, יש הפתעות רבות. למשל, בדומה למה שקרה לזולה, הכותב יכול לדרוש קרדיט על התסריט שמבוסס על סיפורו (זולה עצמה תקפה את החלטת האינדפנדנט ספיריט לא להעמיד אותה לפרס התסריט יחד עם תסריטאי הסרט). תוסיפו למיקס עיבודים קולנועיים לקומיקסים שמתפרסמים אונליין (לדוגמה, הקומדיה הרומנטית החדשה "תתחתני איתי", בכיכובם של אוון וילסון וג'ניפר לופז, שהתחילה בתור רומן גרפי מצליח בקינדל) או עיבודים לאגדות אורבניות אינטרנטיות ("סלנדר-מן"), ותקבלו את ההרגשה שאפילו דברים אינטימיים משגרת היום-יום שלכם – אלו שנשארים רק ביניכם לבין הרשתות החברתיות – יכולים לקבל ביטוי הוליוודי נוצץ.

>> רק מהחודש האחרון: 7 סדרות המבוססות על סיפור אמיתי
>> סרט כובש לב? עד הרגע שבו חשדתי באותנטיות של "לברוח"

ויש עוד אפיק שהוליווד פונה אליו כמקור לעיבוד, כתבות התחקיר. להבדיל מציוצים או סרטוני טיקטוק, כתבות תחקיר שהפכו לסרטים גדולים הן לא דבר חדש – מ-"חופי הכרך" ועד "שיגעון המוזיקה", יש לא מעט דוגמאות בנמצא – אבל מה שנחשב בעבר כטריטוריה לסיפורים על קבוצות שוליים, מדבר כיום במספרים: בעשור האחרון, 2 מתוך 10 זוכי האוסקר בפרס הסרט הטוב ביותר התבססו על כתבת תחקיר או מקבץ מאמרים ("ארגו" ב-2013 ו-"ארץ נוודים" ב-2020), ו-8 אחרים היו לסרטים בולטים – בין אם בזכיות ("מועדון הלקוחות של דאלאס", "חינוך רע") או "רק" במועמדויות ("נוכלות בלי חשבון", "יום יפה בשכונה"); אפילו אדם שכנראה הכיר את ממציא הדפוס מהגן, קלינט איסטווד, ביסס שניים מסרטיו האחרונים, "ריצ'רד ג'ול" ו-"הפרד", על כתבות תחקיר מ-"ניו-יורק טיימס" ו-"ואניטי פייר".

ובכל זאת, הקולנוע עוד לא לוקח את הספרייה שלו והעלה באש. הוא נשאר, ברוב הזמן, נאמן לנוסחאות שהוכיחו את עצמן בעבר. בשנה אחת נוכל למצוא עיבוד ספרותי קלאסי, עוד עיבוד למשחק מחשב ועוד עיבוד למותג צעצועים (ז'אנר שהיה פופולרי בשנות בעידן הרובוטריקים של האייטיז, וחזר לאופנה אחרי "סרט לגו"), וכמובן רימייק/ריבוט מסוג כלשהו.

עם זאת, תהליך של גיוון מסתתר דווקא בתוך הוותיק מז'אנר העיבודים – המחזה. בהוליווד הקלאסית צורת העיבוד הפופולרית מתיאטרון לקולנוע היתה המחזמר, ולמרות קאמבק קצרצר בדמות "לה לה לנד" ו-"האמן הגדול מכולם" ואפילו ריענון מצידו של לין מנואל מירנדה, מחזות הזמר הקולנועיים נוחלים מפלה כלכלית בזה אחר זה (רק תשאלו את ספילברג). מחזות דרמטיים, לעומת זאת, אולי לא מרסקים קופות, אבל בהחלט זוכים להערכה לא מבוטלת בקרב חובבי הסרטים – מ-"האב" ו-"The Humans" ועד "לילה אחד במיאמי" ו-"הבלוז של מא רייני". דווקא הגרסה הכי מתנשאת והכי מוגבלת מבחינת המבע קולנועי הופכת להיות זו שמייצגת חידושים אמנותיים ייחודים וקול צעיר אמיתי ולא מצונזר.

בין כה וכה, כעת ישנו עיבוד שמתעלה על כולם, עיבוד הקומיקס. ואם מסתכלים על הקומיקס כמקור ספרותי, אפשר להבין שהעולם עוד רחוק מחזון אחרית הימים של פרנסואה טריפו מלפני כ-70 שנה. בטלוויזיה השינוי הזה כבר קורה, שם תמצאו גם עיבודי פודקאסטים, בייחוד מז'אנר הטרו-קריים, והקולנוע רק מתחיל לצעוד בכיוון, אבל אם תקומו בוקר אחד ותשמעו כי סוף הסרט הבא של "ת'ור" ייקבע על ידי שרשור רדיט שסוגד ללוקי – תעמידו פני מופתעים. זה היה רק עניין של זמן.

רוצים עוד דירוגים והמלצות במה לצפות? בואו לאתר המסכים החדש שלנו, "הספוילר", ותראו תראו