מחוץ למסגרת: הומלסים תל אביבים צילמו את החיים שלהם

חמד טאלאלקה 

אני בדואי, בן 42, במקור מרהט ועכשיו מכפר קאסם, גרוש עם שלושה ילדים. הקטנה, בת שנתיים, בתרדמת ומטופלת במוסד שיקומי. עשיתי טעות וישבתי בכלא שלושה חודשים. עכשיו אני גר בהוסטל, בדרך חדשה ורוצה לגדל את הילדים שלי. תמיד אהבתי צילום. לתערוכה לא צילמתי סתם תמונות, אלא מה שראיתי כ"טוב".

פיליפ דרבנסקי 

אני בן 23, במקור ממולדובה. גדלתי בקריות. הגעתי לארץ בגיל 12, והייתי רוכב על אופניים בכל הארץ. אחרי שנתיים וחצי הייתי ברחוב. אני עובד כבר מגיל 16 בכל, ממכונאות עד סדרנות, בכל דבר תותח. נכנסתי לבית סוהר על פריצה ואיומים ושבירת רכוש. עכשיו יצאתי והתקבלתי לעבודה בתור שיפוצניק וקבלן. החלום שלי זה לפתוח בית ספר לרכיבה לנוער בסיכון.

דניאל מייקובסקי 

אני בן 21 מבת ים. רוב הבעיות שלי התחילו בגיל 12, כשהתחלתי להשתמש בסמים ולשתות. עד גיל 15 היו לי 50 תיקים במשטרה. אבא שלי נולד בגרוזיה ואימא שלי – בטג'יקיסטן. עד עכשיו אין לי אזרחות אלא לי רישיון לתושבות קבע. אני רוצה להיות מאמן כושר, כל מה שאני עושה בזמן האחרון זה כושר. אני לא מאמין שהפסקתי לעשן, 16 שנה עישנתי ואני בן 21.

טרייס גונצ'רוב 

אני בן 37, נולדתי במונגוליה עם השמות טל וטרייס. אבי קצין מונגולי מאוד בכיר, אמי אשכנזייה. אני בישראל 29 שנים. חוויתי נטישה קשה בגיל 14 ומצאתי את עצמי בלי בית ומשפחה. הייתי בסך הכל 12 שנים בכלא, שם פיסלתי וציירתי. כשצילמתי את הצילומים הייתי נורא עצוב, זה היה אחרי שהתנתקתי מהמשפחה שלי סופית. זה היה בשבילי סוג של תרפיה. המסר הוא שלא משנה מה אתה עובר בחיים, אל תוותר על הבן אדם שבך.

אלי שוקרון 

אני בן 21 מאשקלון. הייתי ילד בעייתי ולא אהבתי ללמוד. בגיל 10 הגעתי לפנימיה חרדית. אני כבר לא חרדי אבל עדיין מקיים מצוות. אני חולה על כל מה שקשור לרובים, אקדחים, מלחמות, ייצור נשק ויבוא נשק, וגם בכלי רכב. לא למדתי דקה מכונאות בחיים שלי אבל אני יכול להרכיב מנוע מאפס. אני נמצא בהוסטל במשך חצי שנה וקרוב בעזרת השם אחזור לעיר שלי. אני רוצה לפתוח עסק משלי ולהצליח.

אנדריי מלניקוב 

אני בן 27. נולדתי בסמארה שבמזרח רוסיה. עליתי לארץ בגיל 7 עם אימא שלי ואחותי והגענו לרמת גן.

זה היה קצת שוק. הדברים הראשונים שחוויתי היו סטיגמות של "רוסי מסריח". היום אם אני שומע מישהו מדבר ככה זה רק מוריד בעיניי מהאינטיליגנציה שלו. בסוף 2016 הגעתי למעצר בית של של שנה וחצי בהוסטל. בזמן שלי הזה ציירתי, ניתבתי את הזמן למשהו חיובי. אני לא יכול לדמיין את עצמי בלי אמנות – זה הטעם שלי, הצבע שלי, הריח שלי, הדבר היחידי שמניע אותי קדימה. הייתי רוצה להיות עצמאי לא ולהתפרנס מהאמנות שלי.

התערוכה הינה יוזמה של ארגון People of the Streets, מיזם חברתי בינלאומי הפועל בכמה ערים בעולם ואחראי על תערוכות זוכות פרסים באנגליה ובאיטליה. בשיתוף פעולה עם עמותת אכפת למען דרי רחוב בשכונת התקווה וחברת ון הפועלת בשכונת שפירא, עברו שמונה מחוסרי דיור עברו קורס בצילום וקיבלו מצלמות לתעד את חייהם. כל התמונות מועמדות למכירה. ההכנסות יושקעו בתהליכי השיקום של הצלמים וכן בתערוכות בהמשך.

"Stories of the Streets", בשיתוף קהילת Venn, עד 30.9, בר יוחאי 53 תל אביב