למי בדיוק מיועד הטריפ הגרוע הזה של נטפליקס?

אחרי החוויה הפסיכדלית הראשונה שלי התקשיתי לתאר אותה לחברים שלא היו שם, אז הסתפקתי בלחלוק כמה אנקדוטות קטנות, רגעים בולטים בטריפ, אימג'ים שנחקקו בזיכרון, אולי איזו הבנה עמוקה-מפגרת אחת. כמו רשימת רכיבים חלקית של חוויות שלא תצליח להעביר את טעם העוגה. מה הטעם בלספר שירדתי לאמא אדמה מבלי להצליח לתאר את תחושת הרוגע שהתפשטה בנפש שלי באותו הרגע? זו בעצם הבעיה העיקרית בלדבר על פסיכדלים – מי שמדבר מתוך היכרות עם החוויה כמעט ומשוחח בשפה שונה מזה שמעולם לא צלל במורד מחילת הארנב של התודעה שלו.

הסרט הדוקומנטרי "הזויים" של נטפליקס (עוד תרגום גרוע בעברית, הפעם ל-"Have a Good Trip") מנסה לדלג מעל המשוכה הזו במגוון רחב של דרכים, כשהמרכזית בהן היא לתת לסלבס ממגוון תחומים לספר מעט מחוויות הפסיכדלים שלהם – סטינג, שרה סילברמן, אנת'וני בורדיין, קארי פישר, רוזי פרז, בן סטילר, דיפאק צ'ופרה ועוד מגוון קומיקאים, מוזיקאים ושחקנים. כולם יושבים מול המצלמה בפנים גלויות ומספרים על ההזיות המוטרפות על הקיום, הרגעים בהם ליטפו דשא ובמקרה אחד אפילו נזרק המשפט "אני לא יודע למה קשת בענן יצאה מהפין שלי, אני אפילו לא אוהב קשתות". תצטרכו לראות כדי לגלות מי גמר בכל הצבעים.

זה נשמע מלהיב, אבל בפועל "הזויים" נשאר סרט דוקו די סטנדרטי, במיוחד ביחס לכזה שאמור להתעסק בקצוות התודעה. סיפורי הטריפים נשארים מרכז הסרט, אבל גם מלווים בקטעי אנימציה שאמורים להמחיז את המראות שרואים רק בתוך הראש (אם כי רובם נראים כמו העתקה מ"צוללת צהובה"), מעט שחזורים קומיים חמודים שעוזרים לראות את האבסורד של החוויה, ומערכון פארודי מתמשך על סרטי תעמולה אנטי-פסיכדליים. כל אלה לא מצליחים להימנע מקלישאות ובשלב מסוים מצטרף רופא שעשה ניסויים בפסיכדליים כדרך טיפול, אבל מצליח להיות בו זמנית הזוי וחסר כריזמה, אז מה הטעם?

מרוב עצים לא רואים את היער ומרוב טריפים לא רואים בעיניים. העומס הצורני פוגע ב"הזויים", גם בסיפורים עצמם וגם ברעיון המרכזי. ראשית, האיורים אולי מדגישים את הקומיות שבסיטואציה (וטוב שכך, כי זה באמת מצחיק להסתובב בעולם עם תחושה שהחול הוא חבר שלך), אבל מוציאים את העוקץ מכל האמירות הרוחניות, ההבנות הקסומות וכל חלקי העומק של החוויה. שנית, חוסר היכולת להישאר יותר מחמש דקות על אותו נושא גורם לסרט להרגיש כמו שיעור היסטוריה בראשו של ילד עם הפרעות קשב מאשר כמו טלטלה של טריפ. הסיפורים נחתכים מוקדם מדי, הניסיונות להציג את המדע שמאחורי החומרים לוקים בחסר והניסיונות הקומיים מצליחים רק לפעמים.

מתוך "הזויים" בנטפליקס

לא ממש ברור למי הסרט הזה מיועד – האם לפסיכונאוטים מנוסים שרוצים להיזכר בחוויות עבר? אולי לסחים סקרנים שרק רוצים לדעת איזה טריפים חוותה הנסיכה ליה? מישהו שממש היה צריך לשמוע את המסר "אל תתנו לאנשים סמים מבלי לדעת שהם לוקחים סמים" מרוזי פרז? ישנו צורך ממשי לנרמל את הפסיכדלים באופן אחראי, לדבר עליהם בפתיחות וישירות מבלי לשקר או להאדיר וגם לא להפחיד לשווא. אבל סרט מפוזר ואנקדוטלי שבקושי מצליח לגבש רעיון שלם לפני שהוא מדלג לסלב הבא הוא לא הדרך. טריפ טוב אמור לקחת אותך דרך ולהשאיר אותך עם גילוי, אפילו הקטן ביותר, אבל אם הדבר הכי זכיר מהטריפ הזה הוא האיש שסיפר על הקשת בענן שיצאה לו מהזין, זה כנראה פשוט לא טריפ כזה טוב.