תקועים בארץ: הקורונה עצרה את האמנית שחיה בחופשה תמידית

קוראים לה דנה לב לבנת, אבל למען האמת אף אחד לא קורא לה ככה. עבורי ועבור מעגלים רבים מבין מכריה וחבריה, קוראים לה פרמי וק (והנה האינסטגרם שלה), קיצור של "פרמננט וייקישן", כלומר חופשה תמידית באנגלית מדוברת. מעולם לא פגשתי אותה בחיים האמיתיים, בוודאי שלא בעידן הקורונה, אבל מכיוון שאנו חולקים רשימת חברים ארוכה וחיבה אובססיבית לאוכל וצורה הפכנו לחברים וירטואליים. והשם שלה, זה הנרכש, לא המולד, רחוק מלהיות כינוי רשתות דמיוני, הוא אשכרה משקף באופן נאמן את שגרת חייה. שגרה מאוד לא שגרתית.

פרמי, פרם ברשותכם, נמצאת בחופשה תמידית, בהתאם לשמה. היא אמנית וצלמת אך בעיקר – מאז 2013 היא תיירת, נוודת, אזרחית של שום מקום ושל שום אזור זמן. היא נוסעת לשם ואחר כך למקום אחר. היא מתעדת ונודדת ורק מדי פעם, רק מדי פעם, חוזרת לכאן וגם אז רק לפרקי זמן קצרים. קצרים מאוד. אני תופס את פרם בזמן שמסעותיה נחתכו בשל הקורונה. זמן רב רציתי לדבר אתה ולפרסם שיחה קצרה על זה ועל זה. אבל המצב הנוכחי הוביל לכך שהשיחה שתכננתי בינינו תופסת משמעות אחרת לגמרי. בקיצור, כיצד תיירת במשרה מלאה מפסיקה לעבוד?

איך תיירת במשרה מלאה מפסיקה לעבוד? (מתוך הפרויקט "פרמננט וייקיישן"; צילום: פרמי וק)

היי פרם, זו השהות הכי ארוכה שלך בארץ מזה כמה זמן?
"היי, כן אני בארץ כבר כמעט חודשיים רצוף, קונספט מאוד מוזר. לא רק להיות בארץ, אלא בכלל לא לזוז מהמקום שאני נמצאת בו".

לפני שנמשיך, בואי וספרי קצת לקוראים ולעולם על אורח החיים הייחודי שבחרת ומה עומד מאחוריו?
"אני אמנית, צלמת ובשנים האחרונות אני מטיילת בעולם".

"אין לי הון כלכלי אבל זכיתי להון תרבותי וחוויתי ומבחינתי – זה לוקח בגדול" (מתוך הפרויקט "פרמננט וייקיישן"; צילום: פרמי וק)

זו היתה החלטה מודעת להתחיל לטייל בלי הפסקה או משהו שהתפתח בהדרגתיות?
"הייתי בדרום מזרח אסיה והודו, ואז נסעתי לכמה חודשים לטורקיה ומשם המשכתי באירופה עד פורטוגל. אין לי אזרחות אירופאית, אז הייתי צריכה לדלג שלושה חודשים למזרח אירופה וחוזר חלילה עם טיסות לואו קוסט. זה היה לפעמים יותר זול מאשר באוטובוסים ורכבות. ואז נסעתי לחצי שנה למקסיקו והתחלתי להדרים עד אקוודור ואז בגלל שהתאהבתי במזרח אירופה חזרתי לשם שוב".

אנחנו עוד נחזור למזרח אירופה, יודע שיש לך עניין עם האזור. אבל לפני זה שאלה מתבקשת: כיצד את מצליחה לסבסד את שלל הנסיעות האלה? אין צורך בחשבוניות, אסתפק בהסבר כללי, אם בא לך
"החלטתי שאני לוקחת הפסקה מהמרוץ של החיים, שאני לא מתעניינת בלהתקדם בעבודה ובמתנות לחג, פנסיה גם ככה לא הייתי מקבלת ובכלל חיי אמנים ועצמאים הם הרבה מהיד לפה. מרחוק החיים שלי נשמעים כמו מועדון הסילון, אבל אני חיה חיים מאוד מצומצמים כלכלית, ישנה בהוסטלים ואוכלת אוכל רחוב ומטיילת במקומות שהמטבע שלהם מאוד נמוך. אין לי הון כלכלי אבל זכיתי להון תרבותי וחוויתי ומבחינתי – זה לוקח בגדול".

"מרחוק החיים שלי נשמעים כמו מועדון הסילון, אבל אני חיה חיים מאוד מצומצמים כלכלית" (מתוך "פרממנט וייקיישן"; צילום: פרמי וק)

הלוואי והיה לי אומץ לעשות דבר כזה גם כן. היכן הקורונה תפסה אותך ומה היו המחשבות הראשונות שלך?
כשהקורונה היתה בחיתוליה הייתי בהמבורג, צילמתי שם עבודה לחברה וצחקנו שכאשר היא תחזור לארץ היא תצטרך להיות בבידוד. בסוף, כמה ימים אחרי שהיא חזרה, באמת הכניסו אותה לבידוד. זה נראה לי מטורף ואני המשכתי לצ'כיה. חזרתי לארץ בשעות האחרונות לפני שסגרו שם את הגבולות".

שקלת בשלב מסוים להמשיך במסע או שהיה ברור לך שתעבירי את הזמן הזה בארץ?
"שקלתי להמשיך כמובן. בעל ההוסטל בצ'כיה אפשר לי להישאר שם ושקלתי לנסוע לחברים אוסטרליים שיש להם הוסטל בהרים של סלובקיה. בצ'כיה לא היה בכלל דיבור על קורונה, הכל היה כרגיל עם מלא תיירים מקוריאה ומסין. ההיסטריה שבה הם הודיעו על סגירת הגבולות תוך 24 שעות והלחצים מהמשפחה בארץ גרמו לי בסוף לקנות כרטיס חזרה".

""החלטתי שאני לוקחת הפסקה מהמרוץ של החיים, שאני לא מתעניינת במתנות לחג" (מתוך "פרמננט וייקיישן"; צילום: פרמי וק)

את מצטערת על ההחלטה הזו או שלמה איתה?
"אני לא חושבת ששם הייתי יכולה לזוז יותר מדי, ככה שזה לא באמת משנה איפה אני סגורה".

בואי נקליל ונעבור לנושאים ששנינו מעט אובססיביים בעניינם: אוכל וצורה. לאיזה מאכל את הכי מתגעגעת אליו? ושאלת המשך, מהו הרגע-הסצינה-התמונה שגרמה לך להכי הרבה עניין ואושר וסיפוק במהלך מסעותיך?
"וואי, יש כל כך הרבה מאכלים שאני מתגעגעת אליהם וקשורים ישירות למקומות ואנשים ספציפיים. קאו סוי ובואלוי בעיר נאן בתאילנד ומסעדה בינגון שעושה אוכל ממטבח 'השאן'".

"מריה ממרמורש ברומניה מכינה לי לקחת קצת שמנת טרייה שהיא חבצה" (מתוך "פרמננט וייקיישן"; צילום: פרמי וק)

קראפ, קיוויתי שדרך זה נחזור לענייני מזרח אירופה. בחנתי את הדברים שאכלת שם וחשבתי על המולדת הישנה
"רגע, אני ממשיכה… ארוחת ערב בבית של אשה בשם מריה במרמורש ברומניה, מה שהיא מכינה תמיד מופלא ובסוף היא תמיד שמה לי בתיק צנצנת מרמלדת פירות או חמוצים שהיא מכינה ובקבוק פלינקה ביתי; לקנות בורקס תרד מושלם בטרביניה Trebinja, כמה פרוסות גבינות ביתיות בשוק הקטן ולשבת עם אספרסו בכיכר העיר; אוכל פולני בכפרים הקטנים, מרקים עשירים בחורף ואוכל אסייתי בוורשה".

טוב, טוב, את עושה אותי רעב, כרגיל. נמשיך אחר כך בפרטי. נחזור לחיים עצמם. את כבר מתכננת את הנסיעה הבאה?
"אני מפנטזת כל הזמן, אני פעם ביום נכנסת לבדוק טיסות. אבל אני מציאותית, וברור לי שזה לא יקרה בחודשים הקרובים".

אז בשניה שאין קורונה אנחנו רואים אותך בנתב"ג?
"תראה, הרצון שלי הוא לטייל, לשוטט ולזוז, אם אני צריכה לנסוע למקום כלשהו ולהישאר תקועה בחדר, אז אני לא בטוחה שיש לזה טעם. אבל כן, מקווה להיות מהראשונים. תכננתי לטוס ביוני למקסיקו או ברזיל, זה בטוח לא יקרה עכשיו".

"תכננתי לטוס ביוני למקסיקו או ברזיל, זה בטוח לא יקרה עכשיו" (מתוך "פרמננט וייקיישן", השבוע בהרצליה; צילום: פרמי וק)

לפחות ענית לי על השאלה הבאה שתכננתי לשאול (לאן רצית לטוס?), גם זה משהו. אנחנו מתקרבים לסיום. בכמה משפטים, איך את ממלאת את זמנך עכשיו?
"כרגע אני נמצאת במשכן האמנים בהרצליה, ברזידנס, ואני ממשיכה כאן את הפרויקט שאני עובדת עליו מ-2013 שנקרא 'פרמננט וייקיישן'. אני משוטטת בעיר ומצלמת ומעלה כל שעתיים צילום מה-24 שעות האחרונות".

ממש אשמח אם תשלחי לי כמה דוגמאות ונפרסם. וגם של מקום קסום שהיית בו וגם של משהו טעים שאכלת. כולנו צריכים קצת אסקפיזם בתקופה הזו. משהו לסיום?
"אסקפיזם זה החיים".

>> פרויקט "פרמננט וייקיישן" באתר משכן האמנים הרצליה

השם שלה רחוק מלהיות כינוי רשתות דמיוני, הוא אשכרה משקף באופן נאמן את שגרת חייה. פרמי וק (צילום: דיוקן עצמי)