סדרה חדשה חושפת מה באמת קורה בגן של הילדים שלכם

העתיד שייך ליהב. לא רק באופן מטפורי, אלא גם מילולי. יהב היא ילדה בת ארבע שאובחנה כאוטיסטית בתפקוד גבוה מאוד, ונבחרה להשתתף בסדרה התיעודית החדשה של יס, "החיים הסודיים של בני 4" – הגרסה הישראלית לסדרה המצליחה של ערוץ ארבע הבריטי. במשך שלושה פרקים הצופים מלווים את יהב ו־11 חברים בני גילה כשהם נפגשים וממלאים משימות בגן מרושת במצלמות. תוך כדי כך נחשפת ההתמודדות שלהם והאופן שבו הם מכירים חברים ואויבים, מגנים על עצמם, מתאהבים ורוכשים מיומנויות שישרתו אותם בהמשך חייהם.

לאט לאט מתבהר באופן שאינו משתמע לשתי פנים: כל יום בחייהם של ילד או ילדה בני ארבע הוא דרמה מטורללת. יש לא מעט רגעים קשים, ובהם כאלה שמתעדים את חברותיה של יהב לגן דוחות אותה כשהן לא מסכימות לשתף אותה במשחק. הכאב מתרכך מעט כשהיא מתחילה לשיר לעצמה שיר כדי להתחזק, עד שבסופו של דבר ניגש אליה ילד אחר ויוזם משחק. לרגעים מתעורר חשק עז לצרוח אל המסך: "יהב! אל תדאגי! כל הסימנים מראים שב־2029 העולם לגמרי יזרום עם הגרוב שלך! תחזיקי מעמד בדרך!". היא באמת ילדה גרובית מאוד. 

ויש גם את עלמה, שניגשת לילד שהתקשה להיפרד מאימו ועוזרת לו להסתגל לסיטואציה החדשה; את אלעד, שמשכנע את אביאל לתת לו את האופנוע שהוא חטף לעלמה, ואז מחזיר לה אותו; את בנג'י שפורץ בבכי ונזכר בכלב שלו שמת כי הוא כל כך מזדהה עם אלין, שאביה נפטר מסרטן – ועוד עשרות רגעים שמכניסים לצופה בוקס בבטן, או לחילופין, מעבירים בו צמרמורת של התרגשות. התחושה בולטת במיוחד אחרי כמעט שני עשורים של מניפולציות ו"טקטיקות" של מתמודדים בתוכניות ריאליטי, של שופטים שמחייכים בסכריניות או מסבירים בהתנשאות, של סיפורים אישיים נוגים על רקע מוזיקת כינורות, שהפכה להתנייה שמסמנת בדיוק מתי צריך להתרגש, כי זה לא רק טארט לימון – זה גם הטעם של החיבוק האחרון של סבתא שהייתה על ערש דווי. במילים אחרות, אין הרבה דברים אמיתיים יותר בעולם מבני ארבע – וזה כל כך מרענן אחרי תועפות של בולשיט. 

לאט לאט מתבהר באופן שאינו משתמע לשתי פנים: כל יום בחייהם של ילד או ילדה בני ארבע הוא דרמה מטורללת

בין אפיזודה אחת למשנהה מספק צמד הפסיכולוגים רונן יעקובסון ושרון צונץ הסברים על המנגנונים הנפשיים שמניעים את הילדים ועל חשיבות החוויות בשלב הקריטי הזה בהתפתחותם. באופן כללי, הם די סימפטיים ולא מעיקים ואפילו מספקים מידע שימושי ומאיר עיניים, אבל קשה להתחרות בכוכבים האמיתיים של הסדרה – שגורמים גם לקריינות העולצת והמלאכותית מעט שצצה מדי פעם להישמע כמו תזכורת מאכזבת לעתידם הרחוק בעולם האמיתי. 

כמובן שעולות גם שאלות קשות: האם הורים רשאים לספק הסכמה בשם ילדיהם הקטנים להשתתפות בסדרה שחושפת אותם באופן כזה? מהן ההשלכות של תהליך המיון והליהוק שבוודאי התרחש כדי לבחור את הילדים שיספקו "טלוויזיה טובה"? איך נראית ההתמודדות בגנים אמיתיים, שבהם יש לא רק 12 ילדים, אלא 30 ויותר – או כאלה שבהם אנשי הצוות שחוקים משנים של עבודה ללא מספיק כוח אדם, או חלילה בעלי נטייה להתעללות? למרבה הצער, ייתכן שנראה דוקומנטריים מסוג זה כשיתחילו להציב מצלמות בפעוטונים. עד שתגיע התמודדות הזאת, אפשר להתעלם רק לרגע מהשאלות הקשות וליהנות מהדבר המדהים שהוא אינטראקציה בלתי מתווכת בין ילדים בגיל מרתק, שמפיקים יותר פנינים מיוסי גיספן על ספיד. שווה כל רגע. 

← "החיים הסודיים של בני 4: ישראל", yes דוקו, ראשון־שלישי (25.8־27.8) 21:00