איך הטרדות מיניות בחיי הלילה של גייז זה עדיין קטע?
הזמנה למסיבה עם דיק פיק? לילה "להתחרט עליו"? תפיסה בתחת במועדון? הגיע הזמן שחיי הלילה הגאים יבינו: גם גייז לא מבקשים את זה. טור דעה
אין זה סוד שחיי הלילה של גייז בתל אביב מבוססים על גוף ומיניות. הפוסטרים התלויים בגאון ברחבי העיר מציגים גברים מגולפים בסלע, בעלי גוף מסותת ועירום. הגבר הגברי, ה"סטרייט אקטינג" שמצליח לעטות על עצמו את אידיאל הגבריות המקודשת ללא קושי – אחריו רודפים ואותו מעריצים. לא מעט מהליינים, בהתאם, נקראים בשמות מיניים, כשקוק שוק, Beef (כן, בשר) ו-JIZZ (שפיך, בעברית) הם רק חלק מהשמות שהמארגנים בוחרים לכנות בהם את המסיבות שלהם. נכון, לא כולם ממקדים את המסיבות שלהם בסקס, אבל כשבלוח האירועים באטרף מופיעות מסיבות שמתרחשות בסאונות סקס וכשפוסטר למסיבה כולל את המילים "מסיבת אחוז שומן אחד" – המצב אומר דרשני.
עוד כתבות מעניינות:
מעט מידי ומאוחר מידי: היוזמה החדשה של גריינדר מעצבנת ומבזה
"אנחנו רוצים חופש, לא סממנים הטרוסקסואליים ישנים". קהילת הגייז נגד הפלומופוביה
הסינגל החדש של ריטה אורה עולה ללהטב"קים על העצבים ובצדק
אצל גייז מין עדיין מוכר. מה שבחיי הלילה ההטרוסקסואלים הפך טאבו ונקשר בניצול נשים ובתרבות האונס (ע"ע פרשת אלנבי 40), בחיי הלילה של גייז לא גורם לאף גבה להתרומם. סקס אלים ורווי סמים על רחבת הריקודים הוא דבר מה לגיטימי, ומעשים שבעולם החיצוני נחשבים להטרדות מיניות שאין להן אח ורע בעולם ההטרוסקסואלי נעשים דרך קבע. אבל למה? האם בהיעדרן של נשים לא קיימות הטרדות מיניות? האם כשמדובר בגברים על גברים מוכרז מצב של "כולם על כולם"? למה נושאים כל כך קשים כמו דימוי גוף, סמים ואונס לא חוצים את דלתות המועדונים ויוצאים מחוץ לאפליקציות ההיכרויות?
בסוף השבוע האחרון, לדוגמה, קיבלו משתמשי אפליקציית ההיכרויות של אטרף הודעה שמזמינה אותם להגיע לליין המסיבות החדש JIZZ במועדון האלפאבית. הכניסה לגברים בלבד. לכבוד יום האהבה, איך לא, מוזמנים הומואים תל אביבים ללילה "להתחרט עליו". ההזמנה מלווה בדיק פיק, כשעל הדיק שבתמונה כתובים פרטי המסיבה, ומתחתיו מפוזרים עלי ורדים.
נכון, כל אחד רשאי לעשות ככל העולה על רוחו. גייז לא צריכים לקבל את רשותו של אף אחד, ובוודאי לא להתנצל על חגיגה של המיניות שלהם או על מסיבת פטיש. עם זאת, זו כבר שנה בה אנחנו מבינים שדיק פיק זה לא קול, לא? השתיקה שמלווה משהו מכעיס כמו קבלת איבר מין זקור כדרך לגיטימית להזמנה למסיבה – בלי שביקשנו אותה – היא דבר מה שיש להרהר בו. מדוע החוקים הלא כתובים האלה, הידיעה של גבולות האסור והמותר בעולם ההטרוסקסואלי לא זולגת לעולם ההומוסקסואלי? למה מה שנשים תופסות כהטרדה, מה שכבר מזמן לא עובר כהומור, מתפרץ שבעתיים אצל גייז?
מארגני מסיבות יקרים שחושבים שדיק פיק שלא ביקשנו היא דרך למשוך קהל, מבזק חדשות: גם להומואים לפעמים אין חוש הומור. גם גברים יכולים לעבור הטרדה מינית, גם גברים לא מבקשים את זה כשתופסים להם בתחת וכן, אפילו בגריינדר הבינו שגם גברים מתמודדים עם שאלות של דימוי גוף ובריונות מינית. זוכרים את ההטרונורמטיביות הכוחנית, המושתתת על הפיכה של נשים לאובייקט מיני וצמצומן לגוף ולכלי מיני? נחשו מה – גם גברים יכולים לעבור את זה, איזה קטע, הא?