היו שלום ותודה על הדג: עכשיו גם הסודה בר נסגר לנו

בסודה בר יש דג. אין לו שם, לדג הזה. אני קורא לו דג. דג הוא דג בן שנתיים וחצי. גיל מופלג לדג, נס רפואי לדג של הסודה בר: שיכורים ניסו להאכיל אותו, מסוממים ניסו לאכול אותו, צחי קאשי חיזר אחריו בטירוף. לא פעם חשבתי שהדג מת, כי הוא פשוט שכב שם בלי לעשות שום דבר (אולי הוא העמיד פני מת כדי שצחי יעזוב אותו כבר) – אבל אז נזכרתי שהוא דג, הוא לא יודע לעשות שום דבר.

כזה הוא הסודה בר, שיסגר ב-7.3 באופן רשמי: מקום שלא צריך לעשות בו שום דבר. מקום שאפשר לשבת בו על הבר ולשתוק כמו דג. אבל אחרי שנה במנחם בגין, ואז שלוש שנים במושבו הנוכחי בנחלת בנימין, דודי ודיש שוב אורז את הדג. "אם זה היה תלוי בי, הייתי ממשיך", אומר ודישקה. "אני מאוד אוהב את הסודה בר. הייתי שמח להמשיך ולספק מקום בילוי שונה בעיר, אבל הסצנה השתנתה וגם אני צריך להמשיך הלאה".

דודי ודיש בסודה בר

"הקמתי שני מקומות בארבע שנים", הוא מסכם. "ובסך הכל החוויה שלי הייתה מדהימה. עברתי דברים, הכרתי אנשים טובים, מעניינים ומרגשים. אני חושב שאני עוזב בדיוק בזמן, ואני די בטוח שעוד ניפגש – אולי במקום חדש, כשכולנו נהיה קצת שונים. ועד אז אני לוקח את הדג הביתה. אין לו ממש שם, אבל הוא עדיין חי – וגם זה משהו".

אייל דץ – כתב במגזין זה, לקוח קבוע – הספיד את הסודה בפייסבוק שלו: "הסודה בר לא היה מקום טרנדי או קולי. הוא היה הרבה יותר מזה. הוא היה שיקוף של נפשו היפה והסוערת של הבעלים שלו, ולא פלא שזה היה המקום שבו חוויתי כמה מהחוויות הקיצוניות יותר בחיי, לחיוב ולשלילה. לא היה בו שום היגיון עיצובי, פיננסי או תוכני, אבל לא בקטע של הפוך על הפוך כמו במקומות אחרים".