דיבור חדיש: אמני ההיפ הופ החדשים שכדאי להכיר

טדי נגוסה

מכל הרשימה הזאת, נגוסה הוא הקרוב ביותר לפריצה. ראפר צעיר (אבל לא חדש: הוא עושה מוזיקה מגיל 15, אם לא לפני), פוליטי במידה, הרדקור כשצריך (בקליפ של "אזיקים על הידיים" הוא נאזק בברוטליות, באופן המזכיר את הקליפ של Run the Jewels ל"Close Your Eyes", רק עם הטאץ' הנוסף של מדי צה"ל) שיודע להיות גם כיפי או מרגש כשהוא מוריד את הרגל מהגז. יש לו כל מה שצריך בשביל לעשות את זה בגדול, רק שיוציא כבר אלבום.

דור3

חד משמעית אחד הכוכבים העולים של הסצנה. יוצא חבורת הטראפ הראשל"צית גרייפ סיטי גאנג שהוציא הרגע את אלבום הבכורה המוצלח שלו "שירי דיכאון", דור3 עושה ראפ כיפי, יצירתי, עדכני מאוד ובעיקר מתפקע מכריזמה. שווה לקרוא את הריאיון שערכנו איתו לאחרונה באתר Time Out.

Damsel Is Depressed

"דמזל איז דפרסד" הוא הכינוי הלא שגרתי של אלמוג דרור, והוא בערך הדבר הכי הגיוני במה שהיא עושה: יש לה פלואו מהיר ושבור, טקסטים אישיים וחושפניים, וכאילו זה לא מספיק – כל זה גם באנגלית. הבחירה באנגלית אינה מובנת מאליה, אבל איכשהו דמזל גורמת לזה לעבוד מבלי שזה ייראה כמו התחכמות. היא עדיין בהתחלה של ההתחלה של הדרך וכדאי לעקוב אחריה כבר עכשיו.

ג'אזז

ליסמין לסלרוט יש את מה שצריך בשביל לעשות את זה בגדול: היא חריפה, פוליטית כשצריך, מרגשת גם כשלא והיא פריסטיילרית מעולה. שימו לב לאירוח הנהדר שלה בשיר "המטוטלת" של אבירי השולחן העגול מהשנה שעברה.

ליל' שיפי

כשהלהיט הכי גדול שלך נקרא "בת שרמוטה", ברור שהדבר האחרון שמעניין אותך (לפחות כרגע) הוא עדינות. ליל' שיפי צועק, ליל' שיפי מקלל, ליל' שיפי בא לזרוק למיקרופון שורות חד משמעיות כמו "לא יוצא מדעתי כי עדיין לא נכנסתי". לא בדיוק טקסט לירי, אבל יש בו גם משהו שלא יוצא מהראש.

מבוא הדודאים

הרכב טראפ שבולט בקשיחותו ובאפלוליותו: פה אין את הצחוקים והפסיכדליה המסיבתית הקלילה שמאפיינת את שאר הז'אנר (במיוחד בארץ). אף ש"הדודאים" בהקשר מוזיקלי זורק אסוציאטיבית למקומות אחרים לגמרי, פה הרפרנס הוא לשכונה בה גדלו באשדוד, וזה כבר מעביר את האווירה בול. מבוא הדודאים הם מסוג ההרכבים שמצלמים קליפ במזבלה ונועצים מבטים חמורי סבר למצלמה. למרבה המזל זה משכנע, זה סוחף, זה אותנטי לאללה.

שאזאמאט

בעוד טראפ הוא סאונד שמאפיין ומוביל את האגף החדש של הסצינה בשנתיים האחרונות, אצל שאזאמאט לא תמצאו טיפה מזה: מדובר בלהקת (ממש להקה, עם כלים והכל) היפ הופ כיפית, גרובית ואולדסקולית, עם סאונד שהרפרנס המקומי העיקרי שלו הוא, במפתיע, דווקא הדג נחש, רק ביקום מקביל בו שאנן סטריט מעולם לא התפתה לחשיבות עצמית יתרה. כדאי במיוחד לבדוק את "זמן טוב", שיתוף הפעולה שלהם עם שם אחר ברשימה הזאת – טדי נגוסה, שמוציא משניהם את המיטב.