ביי טכנו: כך השתלטה סצנת ההיפ הופ על חיי הלילה של תל אביב

רוצים לרקוד? חפשו את הבסים. מועדון אטלנטה, צילום: אילון שלמה, יחצ
רוצים לרקוד? חפשו את הבסים. מועדון אטלנטה, צילום: אילון שלמה, יחצ

אז אם במקרה התכווצה לכם המסיבה – בלי פאניקה. ההיפהופ התל אביבי כאן להזיז לכם ת'תחת. ניר ממון (די.ג'יי סופרים), האב המייסד של מועדון הג'י ספוט זצ"ל והאטלנטה תבדל"א (שתחגוג ב-24.9 חמש שנים במסיבת ענק בהאנגר 11), מפרק את האופן בו המוזיקה השחורה השתלטה על רחבות העיר

הקינה שפורסמה לפני כמה שבועות באכסניה זו על התכווצות חיי הלילה (וקיבלה תוקף כואב כעבור כמה ימים עם הסגירה של מועדון הבלוק) – ציירה תמונת מצב מטרידה בנוגע לעתיד תרבות הבילוי ורחבות הריקודים, בעיר האמיתית היחידה שיש לנו להציע – תל אביב.

אלא – כמי שפעיל כ 25 שנים בתחום – לא יכולתי שלא להבחין, ולא בפעם הראשונה, להתייחסות האקסלוסיבית בכתבה לתחום ה-EDM (מוזיקה אלקטרונית אם תתעקשו). אין חולק – מועדוני הענק כמו הבלוק או האומן הם נושאי הדגל של הסצינה, חלון הראווה של כולנו – והם, כך עולה מהכתבה, בצרות. אבל גם קברניטיהם מתרפקים על ימי האנדרגראונד, ועל מסיבות שהתרחשו אי אז, בשוליים של הראדאר. תנו לי לגלות לכם – גם היום קיימות עוד סצנות שמחות ותוססות של קלאבינג, ובהחלט יש עדיין רחבות מפורקות בעיר. תאלצו לסלוח לי אבל אני לא מתאפק לומר זאת כך: יש יותר מועדונים.

זה לא כל כך נעים לראות בלוק סגור, אבל הוא לא היחיד. מועדון הבלוק (צילום: מתוך עמוד הפייסבוק blockclubtlv)
זה לא כל כך נעים לראות בלוק סגור, אבל הוא לא היחיד. מועדון הבלוק (צילום: מתוך עמוד הפייסבוק blockclubtlv)

למשל – הלו! יש דבר כזה, מסיבות היפהופ. ואפילו מועדוני היפהופ. גם בלי לצלול עמוק מדי להיסטוריה של המוזיקה, כדאי להזכיר: אם לפני הטכנו היה האוס, הרי שלפני ההאוס – היה היפהופ. תרבות הדיג'יי והמסיבות חייבת את עצם קיומה לחלוצים של מסיבות הרחוב הראשונות בברונקס, בסבנטיז, שבתורם התבססו על תרבות הדאב הג'מייקנית. משם צמחו הדיסקו וגם ההיפהופ שאנחנו מכירים עד היום על שלל גווניו. ורק אז, ה-EDM.

הסצינה השחורה הגיעה באיחור מאוד לא אופנתי לתל אביב אי שם בתחילת הניינטיז – מטעמים של דלילות בפיגמנטציה המקומית. במילים אחרות, אנחנו לבנים. אבל לצד הפריחה של המסיבות האלקטרוניות, גם חובבי הגרוב הנואשים חיפשו מענה – והוא ניתן להם לבסוף בדמות שורה של מועדונים קטנים אבל מיתולוגיים. אם זה הסווטו שהקדיש עצמו לרגאיי ודאנסהול, אם זה ההאוס און 26  (בהמשך שינה שמו לאזימוט) שהציע מסיבות היפהופ אמריקאי עכשווי עם הדי ג'יי החלוץ דורי טריסטר, או אם לא רחוק משם, במסיבות היפהופ קצת יותר מיינטסרימיות באלנבי 58 עם די ג'יי אמיר פרי. לקראת סוף הניינטיז, ועם עליית ההיפהופ למעמד הז'אנר האהוב ביותר בעולם (כולל תיווך ראשוני שלו בעברית דרך אמנים כמו שבק ס' וסאבלימינל) הסצנה הזאת פשוט התפוצצה.

כל מקום שיכל להרשות לעצמו פתח "רחבת היפהופ", ובתל אביב, ליינים אגדיים נוספים הצטרפו לחגיגה, ביניהם המסיבות המהוללות של סוליקו קרו, וערבי החישגוזים המקוריים בדינמו דבש. אני – כדיג'יי צעיר (יחסית) – מצאתי את עצמי מנגן במועדונים בכל רחבי הארץ ואף מפיק ליין מרכזי של היפהופ בימי שישי בתל אביב. הליין הזה הפך למועדון ההיפהופ-נטו הראשון בארץ – הג'י ספוט, שפתחתי ביולי 2000, היחיד מכל אלה שקיים למעשה עד היום. אבל עזבו שיעור מולדת.

קאט ל-2022, ואנחנו בציון אוחזים בסצנת היפהופ מפוארת. ראפרים שגדלו במועדונים כמו ג'י ספוט, שולטים במצעדים השנתיים (טונה, רביד פלוטניק), וממשיכי דרכם – דור חדש ובועט של אמנים צעירים ומגוונים – מוצא בסגנון הזה דרך ביטוי משוחררת שהולמת את הוייב המילניאלי. שלא לדבר על כך שרבים מהכוכבים הבינלאומיים של הדור הזה הם במהותם כוכבי היפהופ – קנייה, קנדריק, קרדי בי, ויום אחד נאהב גם כאלה שלא מתחילים בק'.

די.ג'יי שים שחורה. ניר ממון, צילום: יחצ
די.ג'יי שים שחורה. ניר ממון, צילום: יחצ

ומה הקשר למסיבות ורחבות ריקודים? אוהו. שלא בשונה מהסצינה האלקטרונית, הרבה מההיפהופ נועד בראש ובראשונה – לרחבה. כך התחיל הז'אנר, וכך הוא ממשיך גם היום, כי במקום בו שורפים מיקרופונים, ישרפו גם רחבות ריקודים. מסיבת היפהופ יכולה לגמרי להכיל בתוכה פריסטייל של ראפר, באופן שמולחם לסט של הדיג'יי, והראפרים מצידם נוהגים מאז שחר הבריאה להופיע עם דיג'יי כחלק אינטגרלי מההופעה (מה שנחשב כפאול רציני, נניח, אם אתה רוקר). נרשמת גם נדידה בין תחומית מרשימה מעמדת הדיג'יי או המפיק המוזיקלי, לעמדת הראפר וחוזר חלילה – עיין ערך אורי שוחט.

סצינת מועדוני ההיפהופ של תל אביב נתנה במה, שלא לומר – מקפצה, לקריירות של רבים מכוכבי ההיפהופ שלנו שהשתפשפו וצברו קהל במועדונים. נהוג להגדיר את ההיפהופ לא רק כמוזיקה, אלא גם כדרך חיים, ורבים שאימצו לעצמם דרך זו, שמחו לקבל ממנה גם בבילוי ולא רק באוזניות בבית או בהופעה של האמ.סי האהוב עליהם. בעצם, רבים מחובבי ההיפהופ, (לפחות עד לדור הזד שבו אין כבר כמעט משמעות לז'אנרים מוזיקליים), התחפרו בתוך הנישה וסרבו לצרוך כל סוג אחר של פסקול לחיים שלהם.

לונג סטורי שורט: ב2022 יש בתל אביב סצינת מסיבות היפהופ גועשת, והיא אף במגמת עליה מתמדת. אני לכשעצמי, מייצג את האטלנטה, מועדון ההמשך של הג'י ספוט שפתחנו ב2017. מדי סופ"ש עוברים בשערינו בין 1500 ל2000 איש שצורכים אצלנו אך ורק היפהופ על גווניו השונים – מאולדסקול ניינטיז (ההעדפה שלי) דרך טראפ ולהיטי היפהופ עכשווים, בואכה אר-אנ-בי ועד האפרוביט והיו.קיי דריל – המלכים החדשים של הרחבה.

למעשה האטלנטה חווה תקופה נפלאה עד כדי כך, שבקרוב (מאוד) נבשר על הרחבת המועדון ושיפוצו בהשקעה ניכרת. אבל אנחנו ממש לא לבד, לא מעט ליינים של היפהופ מתקיימים במועדונים שונים בעיר – למשל בשלוותה הומת התיירים, האבן השואבת של הנמל, או באוזן המחודשת, או בגגרין המחתרתי. ואם תבדקו טוב טוב את המיני קלאבים המבוססים והנחשבים בעיר, כגון הרדיו, הכולי, או הדרמה – בסבירות גבוהה שתמצאו שם דווקא את הרזידנטים של האטלנטה, ביניהם ג'וסיסאפ, קבוקיז או מופי, מנגנים ביטים שחורים בלבד.

מסיבות ההיפהופ של תל אביב תוססות, מלאות וסקסיות מאי פעם. ויש להן עוד כמה יתרונות. למשל, הגיוון: אנחנו שמחים ואף גאים להיות הז'אנר הכי מכיל והכי צבעוני, על שלל המשמעויות של המילה הזו. כשרוב מוחלט של גיבורי התרבות שלך הם שחורים ומגיעים משולי החברה, כל אחד אמור להרגיש בנוח על הרחבה של מסיבת היפהופ, לא משנה מאיפה הוא הגיע. זה בהחלט תורם לאווירה המשוחררת ואפילו לגיוון המוזיקלי. כך למשל, האפרוביט הפך להיות סופר פופולרי לאחרונה לא מעט בזכות נוכחות של בליינים ממוצא אפריקאי במסיבות, וכך למשל ימי שבת באטלנטה מובלים על ידי די ג'יי דרגהם, ישראלי אפריקאי סופר מוכשר.

אי אפשר להתעלם גם מההצלחה של הז'אנר בתחום ההופעות. עזבו את נצ'י או טונה שבימינו מוכרים שוני או קיסריה בהתעטשות, זה לא רק הם: מופע האולסטארז של "כל הקופה" מילא עד אפס מקום את יד אליהו; שבק ס' הולכים למלא את אמפי לייב פארק; סאבלימינל הפתיע במוצ"ש שעבר במופע חזרה למקורות מתוקתק ומרשים שמשך לבארבי כאלף מעריצי היפהופ נוסטלגיים; וזה עתה פורסם שמופע ההשקה הקרוב של מיכאל סוויסה הוא סולד אאוט.

לא פלא אפוא, שגם אמנים מחו"ל מצטרפים לחגיגה: בעוד אנחנו מחכים להכרזות על שמות ענקיים מהתחום שעתידים להגיע לכאן, שווה להזכיר כי פורום באר שבע התמלא לאחרונה עד גדותיו פעמיים בחובבי היפהופ – בהופעות של פאטמן סקופ הנוסטלגי, ושל כוכב העל טייגה. בתל אביב, לפני כחודשיים, כוכב הטראפ NLE Choppa מילא פעמיים את הרידינג, ואנחנו באטלנטה חוגגים בראש השנה במסיבת חמש שנים להווסדנו בהאנגר 11 עם הופעה של הסופרסטאר הכי גדול ביו.קיי דריל Russ Millions,  לצד שמות מקומיים גדולים נוספים. אז אם במקרה התכווצה לכם המסיבה – בלי פאניקה. ההיפהופ התל אביבי, כדרכו של היפהופ, בא בחוצפה להציע אלטרנטיבה. נתראה ברחבות, YO.

מועדון "האטלנטה" יחגוג 5 שנים במוצ"ש, 24.9, ברייב מיוחד בהאנגר 11 עם הופעה של ראס מיליונס, דודו פארוק, אורחים בהפתעה ונבחרת דיג׳ייז מבית אטלנטה: אורי שוחט, ג׳וייסיסאפ, קבוקיז, מושיק, סופרים ודרגהאם. לרכישת כרטיסים