רגע לפני האיחוד: יש כאן רק שחקנית אחת והיא בדרך לניצחון

זה כמעט משחק ילדים עבור ג'קי שבו היא לוחצת לכל שורד על הנקודות הרגישות – מייקל רצה לשמוע שהוא בלתי מנוצח, זהר רצה לשמוע שאין לו ברירה אחרת, שניהם נכנעו וגילו שהיא סובבה אותם על האצבע הקטנטנה. המניפולציות והסחטנות הרגשית יביאו אותה רחוק
אחרי שנלחשה במשך חצי עונה רק בחסות העצים, ריחפה מעל להחלטות תמוהות וסיפקה הבטחה ריקה קבועה לכל ברית סדוקה, מילת הקסם "האיחוד" סוף סוף נצעקת בקול מלא. הוא עוד לא כאן, אבל השורדים יכולים להריח אותו קרוב יותר משהם מריחים את החולצה המרופטת של יובל, כך שלמרות שהשבטים עדיין מחולקים, השינוי המתקרב משנה את אסטרטגיית המשחק של השורדים וההפקה כאחד. הראשונים מתחילים להוריד את השחקנים החזקים, בעוד שהשניים מנסים לפענח איך סוחטים זמן מסך נוסף כשאין צמד שבטים לזגזג ביננו. פרקי משימות פרס ניחומים? אוריג'ן סטורי של שומר הבקתה? גרסה מלאה למחזמר 'מלך האריות' בכיכובו של יובל המבולבל?
בנתיים, לפחות, השיטה היא לבטל את משימת ההדחה ולתת לשני השבטים להדיח מתמודד ישר סתם ככה. הסיבה המרכזית היא כנראה במטרה לשמור על איזון מתמודדים באיחוד בין אפולאקי לליבולן (5 מול 5), כי ברור שאפולאקי היו ממשיכים להפסיד (שהרי ראיתם אותם במשימת הפרס), אבל זה בהחלט לא מזיק להפקה שכל הדחה כזו מספקת שני פרקים מתישים. כבר התרגלנו למבנה – פרק אחד סוחט את הדילמות בשבט ומאריך את המשימות המייבשות, הפרק השני מאריך את מועצת השבט בעזרת דיונים פילוסופיים על מהות הרגש במשחק (או גירושים, משום מה) והפרק השלישי הוא בדרך כלל הפרק שאיתו אני נרדם.
השבוע קיבלנו הדחה של שבט אפולאקי בהתאם למסורת, שהיתה על כל פנים הדחה די צפויה ומשעממת. למעשה, נראה שחוץ מג'קי, אף אחד לא ממש עבד השבוע, וזה בהחלט השתלם לה כשהפילה שתי ציפורים במכה אחת (וגם זה רק כי קובי זכה בשרשרת חסינות). ראשית היה זה מייקל שהאמין להטעיה הכל כך שקופה שלה וקנה, משום מה, את הלוקש שרגע לפני האיחוד הולכים להשאיר את המתמודד הכי חזק ומאיים ולהדיח את שירה, אישה שצויידה בסד צוואר כדי לסמן עד כמה היא לא מהווה סכנה על אף אחד חוץ מעצמה.
הקורבן השני של הליידי אזולנדו היה זהר, שלא יזהה דגל אדום גם אם יתלה מעל הבקתה. הוא קרא לדודו, הגיע ג'קי, הוא הבין שעומדים להדיח את מייקל, היא שכנעה אותו שזו תהיה שירה, הוא אמר שהוא לא לכול להשתתף בהדחת בת ברית, היא אמרה "תראה, ציפור" והוא הסתכל למעלה. זה כמעט משחק ילדים עבורה, וזה לא באמת קשה, מכיוון שהיא יודעת איך ללחוץ לכל שורד על הנקודות הרגישות – מייקל רצה לשמוע שהוא בלתי מנוצח, זהר רצה לשמוע שאין לו ברירה אחרת, שניהם נכנעו להאמין לג'קי וגילו שהיא סובבה אותם על האצבע הקטנטנה שלה. כנראה שסוף סוף לקובי יש סיבה טובה להיות פרנואיד.
המניפולטיביות של ג'קי קנתה לה ברית שתשחק פחות או יותר לפי גחמותיה – דודו מתפקד בעיקר כפוליפ על גבה של ג'קי שלכל היותר מדבר הרבה ואז עושה מה שג'קי רוצה; קובי כבר זגזג כל כך הרבה פעמים עד שהוא פוחד לרעוד לא נכון ליד ג'קי; אודליה בכלל באה כדי למצוא BFF חדשה ושירה פיתחה תסמונת שטוקהולם. ובכל זאת, זו היא ברית מלאה סדקים, במיוחד כשקובי ימצא נקיק חדש לזחול אליו, שירה תיזכר כמה טוב היה לה עם אנשי ליבולן ודודו ישכח להצביע כי הוא היה עסוק בלהקטין מישהו.
אם בליבולן יהיו חכמים הם ידיחו חוליה חלשה שעלולה עוד לזגזג (גדי, אני מסתכל עליך) ויצעדו כגוף אחד לעבר האיחוד. זה, כמובן, לא יקרה כי ההפקה לא תיתן לזה לקרות, וגדי עוד עלול לקבל כוח של 7 הצבעות רק כי מצא ביצת הפתעה או משהו בסגנון. הרי ההצגה חייבת להימשך, ואם בשבט אפולאקי יש רק את ג'קי, המערכת היותר דמוקרטית של ליבולן תקרוס מול התכסיסים שלה. כי במשחק הזה, כמו שגיא טחן במשך יותר מדי דקות, הרגש מעורב יותר מדי. אם אלו כללי המשחק, דווקא השורדת שהאסטרטגיה שלה היא לפעול לפי הרגש מחזיקה בקלף מנצח.