בואו נדבר רגע על הצחוק של ישראל, ומה מסתתר מאחוריו
פרק ההשראה ע"ש ירדן ג'רבי, שנתן עוד טעימה מפירוק הבריתות, הסתיים בטעם הרע שהוא ישראל אוגלבו. קרטועי המנוע מכסים על טקטיקה די עלובה, וכדאי שבני לא יתרגש

טוב, אתם כבר בטח שמים לב למה שקורה בשלב הזה, עם קומץ שורדים אחרון שמחולק היטב על פי הבריתות. אם רגב שוקל לחצות את הקווים (בשיחה הכי לא מחייבת מאז ההסכם בין ביבי לגנץ), זהו השלב שבריתות וחברויות מתחילות להתמוסס. כולם רואים את הגמר, כולם חושבים על עצמם ותכלס, טוב שכך. נמאס כבר מקרב משיכת החבל (הידוע גם כבני) בין שתי הבריתות. בחייאת, מרוב דימויי על האש בני כבר איבד כל יכולת לחשוב בהיגיון פשוט, ומוציא משפט כמו "כבד אווז זה האנטריקוט של הבשרים". זרקו לו איזה שווארמה ותעזבו אותנו לצפות בשועלים נושכים אחד את השני בהנאה.
עד שנוכל ליהנות מפירוק הבריתות, יש לנו בינתיים את ההנאה הסדיסטית של גיא המתעלל בשורדים. מר זוארץ, מי פגע בך? רבת עם יעלי לפני שיצאת לפיליפינים? אולי הנבזות הזו נובעת מהעובדה שאני מוביל מרד במקף האיום והמיותר בשם שלך? כבר שני פרקים שאתה פשוט מתמוגג מלהתעלל בשורדים: ראשית התענגת מהייאוש של רגב במכירה הפומבית, שנית התעללת באלה עם תמונת החומוס (והוספת חטא לפשע כשגרמת לה לחשוב שזרקה משהו בעל ערך) ולקינוח גרמת לכולם לחשוב שהם עומדים לקבל חיבוק מהמשפחה כשבפועל הם קיבלו בול עץ לפנים. אני אשכרה חושש שבמועצת השבט הקרובה הוא ייתן לליטל לנהל את העניינים.
משימת החסינות המאתגרת אולי הייתה צפויה (בני נופל ראשון, עידן וירדן תלויים כקואלות עד צאת הנשמה), אבל פשוט מעוררת השראה. אולי הגיע הזמן שניתן לג'רבי להילחם בקורונה, כי תוך שלוש וחצי שעות הנגיף נכנע. הדבר היפה ביותר בג'רבי הוא שעם כל העליונות הפיזית של אלופה אולימפית מדופלמת, ברור שמה שמביא אותה שוב ושוב לניצחון לא קשור למסת שרירי ולא לתזונה, אלא לרכיב האישיות שמגביר את כוחה לרמה על-אנושית. עידן יכול לתת לאגו הגברי שלו לנוח, הוא נוצח על ידי הווינרית הגדולה במשחק. עם כל הרפש שהעונה הזו של "הישרדות" מתסיסה לנו על המסך, משמח לחשוב על הילדה שרואה את ג'רבי וחולמת גם היא לגרום לטיפוסים כמו ישראל לקנא בהן.
אגב ישראל, בואו נדבר לרגע על הצחוק הייחודי שלו. ישראל התחיל את המשחק חזק מדי ומהר מדי (ד"ש לצלע של זהר שטראוס), ואחרי שהיה בלב הסערה עוד בימי שבט קפרה הוא למד מטעויות העבר שלו והתאים את עצמו מהר מאד לתפקיד חייל נאמן של המפקד בוזגלו. בזמן הזה הוא הוריד קצת את האגרסיות שלו, אבל המשיך לעקוץ בקטנה את כולם, לנסות לסכסך (זוכרים איך ניסה לגרום לג'רבי להאמין שעידו מנע ממנה את השיחה עם ההורים מתוך נבזות?) ולצחוק את הצחוק המקרטע, הג'וקרי והלעגני שלו. הצחוק של ישראל לא נובע מהנאה או מדבר מה מצחיק, אלא מרצון להוריד את מושא הלעג. הוא משומש ברגעים הכי לא נכונים, כשכל בעל טיפת טאקט היה שותק, בהם ישראל מניע את הקטנוע המקרטע שלו כדי לתקוע עוד מסמר בידי יריביו.
זה בדיוק אותו צחוק שיצא לישראל כשבני ביקש את אבן האש, מתוך הבנה שהוא רוצה להתכונן למבחן האש הבא עליו לטובה. זה צחוק שמכיל בתוכו את הלעג על העמדה שבה בני נמצא, את ההתנשאות על יכולותיו וכמובן, את הנקמה על הדרך שבה בני בחר. צחוק שנועד לערער את הביטחון של בני ולתת לו את ההרגשה שכולם, לא רק ישראל, צוחקים עליו. והרי אנחנו כבר יודעים שבני פורח רק כשהביטחון שלו גבוה. זה צחוק שעשוי לדחוף את בני להצביע שוב נגד האינטרס העתידי שלו, במידה וג'רבי תעשה את הטעות ותפגע לו באגו. זה ברור שבריתות מתחילות להתפורר, אבל אני עדיין חושב שהשועלים יהיו הראשונים לחטוף נשיכה.