זה הזמן להרים: 15 כוכבים שמתנגדים להפיכה המשטרית. תנו להם גב
מאז תחילתה של המחאה נגד ההפיכה המשטרית, שואלים רבים איפה הסלבז, איפה הכוכבים, איפה המוזיקאים ואיפה הסאטיריקנים. האמת היא שהם כאן לצידנו, ממש הטובים שבהם, גם ברחוב וגם על הבמות. והם מדברים. מי יודע, אם נרים יותר לאלה שכן ונצקצק פחות על אלה שלא, אולי יבואו עוד
התנגדות אזרחית לדיקטטורה היא דבר נפלא. היא מרגשת. היא ממלאת תקווה. היא מעוררת השראה. מאות אלפי ישראלים כבר שותפים להתנגדות האקטיבית להפיכה המשטרית ונלחמים כבר עשרה שבועות ברחובות, ולכולם יש שאלה אחת: איפה הסלבז? איפה האמנים? איפה המוזיקאים? איפה הבדרנים והסאטיריקנים? איפה הם כל אותם ענקי הרוח והתרבות, האורקלים שירעידו את הארץ בדבריהם הרועמים?
התשובה היא שקודם כל, זו לא שאלה אחת אלא כמה שאלות נפרדות. חשוב לדייק. ונכון שמאז מכתב המוזיקאים, עליו חתמו כ-500 מוזיקאים בולטים נגד ה"רפורמה" והניסיונות לפגוע בשידור הציבורי, לא ראינו פעילות מסיבית, מאורגנת ואינטנסיבית מהמגזר הקריאייטיבי. אבל התשובה היא שהשאלה שגויה. המציאות היא שהם כאן, בינינו, בתוך ים הדגלים. רבים מבכירי היוצרים וגדולי הכוכבים משתתפים במחאה כאזרחים מן השורה, ורק השבוע אפשר היה לראות בתוך ההמון את עדי אשכנזי, רותם סלע, ירדנה ארזי, דני בסן ובטח עוד כמה עשרות כוכבים גדולים שפספסנו. רבים אחרים מנצלים את ההופעות שלהם על הבימות כדי להעביר מסרים ברורים של התנגדות. רבים לא פחות, שהיססו לפני חודשיים, עומדים עכשיו בתור כדי להופיע מול מאות אלפי המפגינים ברחבי הארץ.
הפחד הולך ונעלם. אפילו ריטה ושלמה ארצי הצליחו לומר בשבוע שעבר משהו ממלכתי ורך נגד ההפיכה. זה כמובן לא מספיק למקהלת המגז'דרות הקבועה, שכועסת אם הכוכבים והאמנים לא מדברים, ואז כועסת אם הם כן מדברים אבל לא בקול מספיק רם, ואם כן בקול רם אז למה לא על הכיבוש, ואם כן על הכיבוש אז במילא אין לזה אימפקט. אבל המציאות, שוב היא, דווקא מוכיחה מדי שבוע שיש לכך אימפקט מצטבר, גם לקולות המאופקים וגם לנוכחות הדוממת, ובוודאי לכל מי שאינם חוששים לעמוד בפרונט ולאותת למיינסטרים הישראלי שמדובר בשעת חירום ובמלחמת קיום.
התרבות הישראלית התפצלה לשבטים הרבה לפני הפיצול האידיאולוגי הנוכחי, ולכן ספק אם יש אמן, כוכב או איש רוח שיכול לחולל אימפקט משמעותי בדעת הקהל. אולי אם עומר אדם, נניח, היה עומד על הבמה בקפלן ונושא נאום מדויק נגד ההפיכה המשטרית זה היה עושה משהו, אבל הוא עבר לגור בדובאי וגם זו סוג של אמירה. ובכלל, במקום להתלונן ולקונן על אלה שלא מדברים, אולי כדאי לתמוך באלה שכן, להרים להם, לחזק אותם מול גלי השטנה של מכונות הרעל. חודשיים וחצי אל תוך המחאה המשמעותית ביותר בתולדות המדינה, יש לנו כבר רשימה יפה להציג ובשבועות שיבואו גם היא תגדל ותתעצם, כי ככה הדברים האלה עובדים, עד שבסוף מנצחים.
* * *
דוד גרוסמן
היה מפתיע אם לא היינו פותחים איתו את הרשימה. אחרון הנפילים של השמאל הישראלי היה גם מראשוני הנואמים במחאת הדמוקרטיה, ונאום "הזמן השחור" המצוין שלו נתן לה מסגור מדויק. בשביל זה יש לנו סופרים וענקי רוח. הם רואים ומגדירים את המציאות כמה קילומטרים טובים לפנינו. תמיד כדאי להקשיב.
ליאור רז ואבי יששכרוף
יוצרי "פאודה", יוצאי יחידת דובדבן, הצלחה בינלאומית, אהובי הברנז'ה, לא היססו לזנק אל חזית המאבק בהפיכה המשטרית במלוא כובד משקלם. יששכרוף נשא נאום מרשים בקפלן, רז אמר בפשטות שאם לא תהיה כאן דמוקרטיה הם יוציאו את היצירה שלהם מישראל, ושניהם לא מהססים להתבטא באומץ בכל הזדמנות שמציעים להם ומעוררים עניין בינלאומי במחאה. תביאו לנו בבקשה עוד כאלה.
עינב גלילי
בשבועות הראשונים של המחאה התארחה עינב גלילי באולפן "פגוש את העיתונות" והייתה אחת הדוברות הרהוטות והחדות ביותר על מסך ערוץ 12 נגד ניסיון ההפיכה, בתקופה שאנשים עוד קראו לזה ברצינות "רפורמה". בצירוף מקרים מדהים החליטו להודיע לה ברדיו תל אביב על סיום ההתקשרות עימה, ומאז אין לנו רדיו לשמוע אבל יש לנו עינב גלילי בלב.
אפרת גוש
אנחנו לא אובייקטיבים, אבל היא הייתה מראשונות המתייצבות בקדמת הבמה בקפלן, ועוד בעיצומו של קאמבק מוצלח אל לב המיינסטרים. בניגוד למרבית האמנים שהופיעו מול קהל הרבבות בהפגנה השבועית במוצ"ש, גוש גם ניצלה את המיקרופון כדי לשאת דברים קצרים וברורים נגד ההפיכה המשטרית והרימה את הקהל. יפה לה ויפה לנו.
ליאור שליין
איכשהו, בזמן ששאלתם איפה הסאטיריקנים, ליאור שליין והסרטונים שלו ברשתות החברתיות הפכו לדוברים הרהוטים והבוטים ביותר של ההתנגדות, והנאום שלו על הבמה בצומת עזריאלי מוביל עד כה את מצעד הנאומים שהצליחו לעורר את הקהל ולהפיק ממנו דציבלים רמים, כשאהוד ברק בפער קטן מאחוריו. לא רע בשביל מי שעד לפני כמה שנים בכלל הגדיר את עצמו כימני.
איה כורם
המאבק על דעת הקהל ברשתות החברתיות הוא מהחשובים בעת הזאת, ואיה כורם שמה את נפשה בכפה ועלתה לטיקטוק עם סרטון מדהים שבו היא מסבירה, תוך כדי שהיא מתאפרת, מה יקרה לחיילים ישראלים בבית הדין הבינלאומי בהאג אם לא תהיה כאן מערכת משפט עצמאית. הסרטן גרר אוקיינוס של תגובות רעילות וגזעניות, אבל הגיע למאסה אדירה של צופים צעירים ונתן להם הרבה על מה לחשוב.
אשכול נבו
אחד הסופרים הפופולריים ביותר בישראל הוא כבר שנים קול צלול ובלתי מתפשר נגד שלטון נתניהו, עוד מימי המחאה החברתית, אבל הטורים שלו ב"ידיעות אחרונות" בשבועות שחלפו מאז תחילת ההתנגדות הם טורים לפנתיאון, עם כל הפאתוס שצריכים טורים לפנתיאון, מהסוג שפעם אנשים היו גוזרים ומדביקים על המקרר והיום מעבירים בווטסאפ.
ריטה ושלמה ארצי
כן, הם לא אמרו הרבה, אבל הם אמרו משהו. והמעט הזה הוא די הרבה, יחסית למי שנמנעים מכל אמירה מעוררת מחלוקת כמו מאש. כשהזמרים הכי גדולים של המיינסטרים הישראלי פותחים את הפה כולם מקשיבים, גם אם יוצאת ממנו רק לחישה קטנה. "לא" זה "לא", כמו שאומרים אצלנו.
רשף לוי
בלי הרבה רעש וצלצולים, רשף לוי רתם מאז תחילת המחאה את עמוד הפייסבוק הפופולרי שלו לפוסטים ויראלים נגד ההפיכה המשטרית. היוצר של "הבורר" ו"קרתגו", שהוא גם סטנדאפיסט מבוקש, לא חושש לשים את הדעות שלו על השולחן ומקבל תמיכה מסיבית מהקהל שלו. שווה לעקוב, שווה עוד יותר לשתף.
רונה קינן
זה נהיה כמעט ריטואל קבוע: בתחילת דרכן של מחאות, כשרוב האמנים ממלמלים בטלפון שהם בדיוק נורא עסוקים, רונה קינן תמיד ראשונה להתייצב עם הגיטרה ולבחור את השיר המדויק שירעיד את לב המפגינים ויגרום להם להזיל דמעה נרגשת. קוסמת של שירי מחאה שלא ידעו שהם כאלה.
ספי אפרתי
הבסיסט של מוניקה סקס, התעויוט ובלקפילד היה ממובילי מחאת המוזיקאים בשבועות הראשונים של המחאה ודברר בתקשורת היטב את העצומה עליה חתמו כ-500 מוזיקאים נגד ההפיכה המשטרית ונגד הניסיונות לפגוע בשידור הציבורי. יש לנו תחושה שעוד נשמע מהם.
שיר ראובן
יקירת מערכת טיים אאוט לדורותיה, סטנדאפיסטית לוהטת והיוצרת המוערכת של "ילדות סכסכניות", הפכה את פיד הטוויטר שלה לזירת לוחמה בלתי מתפשרת נגד ההפיכה המשטרית ופגיעתה הצפויה בחופש ובשיוויון. בשבועיים האחרונים היא השתתקה לטובת דלקת ריאות, אבל היא מתבדחת עם רופאיה ואנחנו מייחלות לשובה. תעקבו.
אחינועם ניני
ספק אם יש עוד אמן בישראל בסדר הגודל של אחינועם ניני, בטח מבחינת המוכרות והניראות בחו"ל, שמתבטא באומץ כזה לאורך השנים נגד מדיניות הממשלה במגוון נושאים והפך את עצמו לפיצ'ר קבוע במחאות. בימין מאיימים על חייה, בשמאל התל אביבי המתוחכם תמיד אהבו להתבדח על חשבונה, אבל אם מפרקים רגע את הציניות נשארים עם זה שהיא מלכה. יום אחד נלמד להרים לאנשים שבצד שלנו.