"הכוכב הכחול" חוזר לערב אחד

אגדה שהייתה באמת: לפני כעשרים שנה, סטודנט צעיר לקולנוע הפיץ יחד עם הג'מעה שלו כרזות, סטיקרים וקומיקסים בעלי אופי מחתרתי, כולם הזמנות לאירוע שכלל בירה בחינם, הופעה של להקת הרוק הפסיכדלית "המהפכה המיותרת" והקרנה של סרט חדש ומסתורי. השמועה פשטה כאש בשדה קוצים וגרמה לאותו סרט סטודנטים להפוך לקאלט, סוג של טקס פגאני עבור חובבי קולנוע וסטלנים.

הסאונד בסרט היה על הפנים והעלילה המעורפלת עד לא קיימת, אך המעריצים ממשיכים לייחס לה גאונות ששמורה לחסד נעורים. הסטודנט זכה בביקורות שליליות על סרט הגמר שהגיש ונדחה ע"י קרנות הקולנוע, אך כיום הסרט מופיע בתוכנית הלימודים של חוגים לקולנוע בארץ וקיבל בדיעבד מימון בסך 20 אלף דולר. בקיצור, הסטודנט בדימוס הזה, גור בנטביץ', הגשים בעזרת הסרט "הכוכב הכחול" את החלום הסטודנטיאלי.

מחר (שישי, 17.7) יציינו בסינמטק תל-אביב עשרים שנה לצאת הסרט, ולשם כך ישוחזר לערב חד-פעמי הטקס הפגאני שנערך סביבו בניינטיז, אז הוקרן בהקרנות חצות במשך שבע שנים ברציפות. "לפחות עשרים פעם צפיתי בסרט וזה לא כולל צפיות בזמן טיולים" מספר גיא פורר, מנאמני הסרט. "בפעם הראשונה לא באמת הבנתי אותו אבל התחברתי לתחושת הבלבול ולחולמניות. באיזשהו שלב הדמויות נהפכות לחבר'ה של הצופה, הוא מתחבר למה שהן מייצגות, למשפטים שנאמרים, זה שווה ערך לפגישה עם חבר".

ממצאים מהארכיון האינטרגלקטי של גור בנטביץ'

כמו פורר, ישנם רבים שמחכים בקוצר רוח להקרנה החגיגית. חלקם ניצולי דור ה-X וחלקם צעירים שלא צפו בסרט על המסך הגדול ורק שמעו על האגדה האורבנית. אך גם אם ישוחזר הטקס שלפני הסרט, זה יקרה במודל בוגר יותר: בנטביץ' וזוהר דינר לא יצטרכו למכור כרטיסים ולחלק בירות לקהל, זקני השבט הפכו לסחים של מדיטציות ולהקת המהפכה המיותרת התפרקה, כך שרק הגיטריסט שלה, ניר מטרסו, יופיע. ההקרנה תיערך בצל מותם של שלושה אנשים שתרמו בצורה זו או אחרת לעשיית הסרט: השחקן אילן פאתחי שמגלם את גנב האופניים, פרופ' אמירטוס אמיל (מילק) קנבל, המרצה של בנטביץ' שליווה את הפרויקט, ודיוויד אלן (סולן להקת גונג) שמופיע בפסקול הסרט ובפתיח האנימציה. "שלחתי לאוסטרליה קסטה של הכוכב הכחול", מספר בנטביץ', "אחר כך אלן הגיע להופיע בארץ. הוא אמר שהוא ממש אהב את הסרט ואפילו ציטט קטעים מתוכו. השנה, כששמעתי שהוא מת, זה גרם לי לרצות להקדיש לו משהו, ואני מקווה שלא אתבייש לשאת דברים בערב ההקרנה".

בנטביץ' כבר לא ילד פלא, אלא אבא בורגני ובעלה של הבמאית מאיה קניג. למרות זאת הוא לא מפסיק לשמר את הסימביוזה שבינו לבין קהלו האדוק, ויום לאחר הקרנת הכוכב הכחול יוקרן סרטו הדוקומנטרי החדש "סינדרום בנטביץ'", שעוקב אחר (לטענתו) הפסיכוזה הקולקטיבית של משפחתו, שאולי היא בעצם הפסיכוזה הקולקטיבית של כל המשפחות.

איפה אנחנו תופסים אותך, יא חקויאק?

"מפשפש בארגזים שהורדתי מהבוידעם. מצאתי תמונות ופליירים מימי הכוכב הכחול ולמרות שאני לא נוסטלגיסט אני מתמלא ריגשה. מה שידעתי והבנתי אז, זה שאין לנו גרוש, אבל זה היתרון הגדול שלנו כי ימי צילום לא עולים לנו כסף ולחץ. כל מי שעבדו בסרט היו אנשים מובטלים וחסרי ציפיות פיננסיות וזה גם מה שרואים בתמונות האלה. אלה לא אנשים שאומרים 'וואלאק על עוד שעה נוספת מגיע לי ארוחת צהריים', אלא כאלה שפשוט נוסעים לים המלח ומעבירים את היום. לא ספרנו ימי צילום או שעות וזאת תחושה שאני מאוד מתגעגע אליה. אני מאמין שככה צריך לעשות סרטים, עוד לא פיצחתי את זה כלכלית אבל אין ספק שזה יותר כיף ויצירתי. מצד שני אני לא יכול להגיד לך שהכול היה קצפת ודובדבנים, בסופו של דבר זאת הייתה הפקה שנפלה מבחינת הקומבינה בעיקר עלי. הייתי גם במאי ושחקן וגם כל הצוות שלי היה גנוב ומסטול מהתחת ככה שהייתי צריך להיות זה שמתקתק את כל העניינים. בפנים הייתי די בלחץ אבל כלפי חוץ אם היית רואה את הצוות זה היה נראה לך כמו שבט של היפים ממנאלי".

ממצאים מהארכיון האינטרגלקטי של גור בנטביץ'

איך כותבים תסריט לא-לינארי שכזה?

"לא היה לזוהר ולי מחשב וגם לא ידענו להדפיס, אז צירפנו את אורלי ליברמן שהופקדה על הקלדה. היינו מאוד כאוטיים, שלא לומר במצבים פסיכו-אקטיביים. האסטרטגיה בכתיבה הייתה שלא מחליטים מראש מה הולך להיות הסינופסיס של הסרט, כי הבעיה בסרטים זה שכופים עליהם נושא ותבנית. כתבנו כל מחשבה שעלתה לנו בראש: סצנה, דיאלוג, רעיון לדמות. כל יום היינו נפגשים, שותים כמה בירות, מעיפים איזה שאכטה וכותבים את כל אשר על ליבנו וככה בשנה הראשונה כתבנו מאות עמודים. מתוך עצמו קרה איזה תהליך שהתחלנו להבין מה אנחנו רוצים ולגבש אותו. זה גם התחיל להתקשר לדברים שקרו לנו בחיים. חבר שלישי שלנו קיבל פליפה כשחזר מתאילנד. הוא חזר עם סכיזופרניה רצינית ובעצם הביא את כל המושגים של הכוכב הכחול; גמדים, חקויאק ולהתחלף. זה בעצם דיבורים פסיכוטיים של סיכזופרן, אני לא אוהב להגיד את זה כי אלה לא דברי שטות. זה מתחבר לאיזה אידאולוגיה פרטית שהוא פיתח ומצאנו בה היגיון".

בוא נדבר על מה שקרה בתחנה המרכזית.

"מיהרנו לצלם את הסרט בגלל שבאותה שנה התחנה המרכזית עברה מהישנה אל החדשה. צילמנו את היום האחרון של התחנה המרכזית הישנה וזה הסצנה שבה זוהר פוגש את מולי וגונב לו את התיק. בעצם כששני הגיבורים מתחלפים ביניהם כך גם יש שינוי בלוקיישן. כשבאתי לצלם במרכזית החדשה הדוברת לקחה אותי במכונית קארטינג ועשתה לי סיור לפני שהמקום נפתח. היא אמרה שהם מאוד שמחים שמצלמים שם ולא היה לה מושג מי אנחנו, אבל זאת הייתה האווירה של אותה תקופה, ההתלהבות ש'הנה סוף סוף תפתח התחנה החדשה'. זה היה די טיפשי כי היא נפתחה באיזה שמונה מאות שנה איחור וזה באמת קטע הזוי שאנחנו אלה שסיפתחנו את התחנה המרכזית החדשה. עם סיפתח שכזה לא פלא שהיא גמרה ככה".

מי שלא יהיה נוכח בהקרנה החגיגית הוא דווקא השחקן הראשי בסרט, אלון אבוטבול, שנמצא כרגע באירופה ועומל על סרט חדש עליו הוא מסרב להרחיב דיבור. למרות זאת, הוא נתקף געגוע מרחוק. ועל זה נאמר: ידעתי שלא תבוא.

מה אתה זוכר מתקופת העבודה על הכוכב הכחול?

"אחרי עשרים שנה לא זוכרים כלום. רק זוכר שגור היה שכן שלי וראיתי את הסרט הקצר שלו, 'מצב חסה'. הוא היה גר דירה מעליי, ליד רח' ארלוזרוב. איכשהו נודע לי שהוא עושה פיצ'ר שכתב על מישהו אמיתי שחזר בתשובה והוא לא רוצה לשחק לו בסרט. קראו לו מולי כמו לדמות הראשית והוא נשר מהקאסט ממש רגע לפני. אז הצעתי לו שאשחק ומפה לשם גם הפכתי למפיק הסרט. הייתי כבר ידוע ומפורסם כששיחקתי שם אבל זה תרם לי יותר מבחינה אומנותית, כי זה משהו שבאמת אהבתי ורציתי להיות חלק ממנו. היו כאלה שכתבו בעיתון שזה התפקיד הכי גרוע שלי וכאלה שכתבו שזה סרט ילדותי ומטופש. ממש יצאו על ה'כוכב' באותה תקופה והוא לא קיבל הקרנות מסחריות רגילות. למרות זאת, תמיד היה לו מעריצים אדוקים. הקהל תמיד היה שם וגור בחזונו גם ראה את זה והלך על הכיוון הזה. הוא כיוון לשם והיה ברור לכל אורך הדרך שזה לא סרט רגיל. מראש היה ברור שזה סרט קאלט".

התפקיד של מולי די רחוק משאר דמויות שגילמת. איך התכוננת אליו?

"פגישות רבות עם גור, גידול ראסטות ופאות לחיים שמגיעות עד הכתפיים. גם הלכנו לפגוש את מולי האמיתי בבית שלו. רציתי לבדוק כשחקן כמה רחוק אני יכול לקחת דמות. לשנות את הגוף, לשנות את הקול ועדיין שתהיה אמינות קולנועית. ומולי הזה היה חתיכת טיפוס, אחד שמרים את הכתפיים תוך כדי דיבור, שהוא קצת ממלמל. הוא ממש הולך מצד לצד כמו צ'ארלי צ'פלין, איזשהו נווד מצחיק כזה שבמקום להיות בקומדיית סלספטיק הוא בקומדיית ניינטיז. תשלב את זה עם הליכת פינגווין, מסתובב בעולם ומחפש את עצמו".

מסר למי שרצה לראות אותך בהקרנה והתאכזב?

"שיבואו לבקר אותי, אני עדיין בכוכב הכחול. שלא יפסיקו לחפש ולעלות על הקו. אנחנו נפגש שם כולם. מאושרים ושמחים".

הקרנה חגיגית של "הכוכב הכחול", סינמטק תל אביב (שפרינצק 2), שישי (17.7),  21:30, ולמחרת ב-15:00 הקרנת "סינדרום בנטביץ'".

ממצאים מהארכיון האינטרגלקטי של גור בנטביץ'