הכל אודות אימא
"בן יחיד" של התסריטאי ראזבן ראדולסקו הוא נציג מוצלח נוסף של הגל הרומני החדש
15 שנה אחרי שהחל, הגל הרומני החדש עדיין מניב סרטים משובחים, ורובם עדיין ניחנים בסגנון דומה – שוטים ארוכים מאוד, מצלמה מוחזקת ביד, זמן התרחשות מצומצם ותסריטאי מצוין אחד שהשתתף בכתיבתם. ראזבן ראדולסקו חתום על "מותו של מר לזרסקו", "4 חודשים, 3 שבועות ויומיים", "יום שלישי, אחרי החגים" ועכשיו גם "בן יחיד" בבימויו של קאלין פטר נצר, שזכה בפרס דב הזהב בפסטיבל ברלין 2013.
ראדולסקו יודע ליצור דרמה דחוסה ונוקבת במינימום אמצעים, ו"בן יחיד" הוא דוגמה מצוינת לסוג הקולנוע שהוא מתמחה בו. שלא כמקובל, הפעם סגנון הבימוי האופייני (מדי) מכוון לעבר אנשי החברה הגבוהה שהתעשרו בעידן הפוסט־קומוניסטי ומתנהגים כאילו הכל מגיע להם, והניגוד בין הצילום המחוספס למעילי הפרווה המהודרים תורם למתח הרגשי העז השורה על הסרט.
הסרט נפתח במסיבת יום הולדתה ה־60 של קורנליה (לומיניטה גיורגיו), מעצבת פנים מצליחה הנשואה לרופא בכיר. בשמחה פוגמת רק היעדרותו הבולטת של בנה ברבו (בוגדן דומיטרך) שמפנה כתף קרה לכל ניסיונותיה להמשיך להיות אימא (הוא גר עם אישה שסותרת את אמונותיה לגבי מה טוב בשבילו, ומסרב לקרוא את הספרים שהיא קונה לו). כשחברתה הטובה מדווחת לה שברבו דרס ילד למוות, קורנליה מקבלת הזדמנות לשוב ולהצית את אהבת האם הדורסנית שלה בכל עוצמתה. היא אצה למשטרה לשחרר את בנה ולתקן את עדותו, דואגת לשפץ את הדוח הרפואי לטובתו ומציעה שוחד לנהג שברבו עקף בכביש רגע לפני התאונה כדי שישנה את עדותו (הדיאלוג בין השניים, שבו הם נזהרים לרקוד סביב הנושא, הוא מופת של כתיבה מדויקת).
אף שהדימוי הראשוני של קורנליה המתנשאת והמחומצנת מנכר אותה מהצופים, קשה שלא להיגרף אל תוך המאבק העיקש שלה להצלת בנה ממאסר ממושך. ברבו עצמו מתגלה כגבר תקוע, שהמרד שלו באמו המסרסת הוא כשל בן עשרה סרבן. הוא אינו רוצה בעזרתה, אך גם אינו לוקח אחריות על מעשה ידיו. בכל זאת, למרות הפעילות המאומצת שנועדה להכחיש כל אשמה, בהדרגה חודרת ההכרה שאף על פי שבני משפחתו של הילד המת הם אנשים פשוטים ממעמד נמוך, הכאב שלהם אינו פחות ערך. ואז מתווסף לדרמת המתח המרה והצינית הזאת רובד הומניסטי מהדהד.
כדרכו של רדולסקו, התסריט אינו ממהר לשים הכל על השולחן, ותמיד מותיר משהו סמוי מן העין באופן שמשאיר אותנו תוהים ומסוקרנים. כל הדמויות גולפו בסכין חדה ומשוחקות לעילא, אך הסרט מונח על כתפיה של גיורגיו הוותיקה, שזאת הופעתה הראשונה בתפקיד ראשי, והיא ממסמרת אותנו למסך בהופעה אינטנסיבית ומוקפדת גם יחד.
השורה התחתונה:דרמה עזה, מרה ומרובדת על מעמדות ועל אהבת אם דורסנית.