אנדראה קוסטנזו מרטיני הפך את תל אביב לביתו ולא מפסיק לעבוד

החודש קפץ אנדראה קוסטנזו מרטיני (36) לארץ הולדתו איטליה, וכשנחת בחזרה בארץ הקודש ותוחקר על ידי עובדי השדה בנוגע למטרת ביקורו הפתיע את עצמו והשיב "אני פשוט חוזר הביתה". הייתה זו אמירה הגיונית בסך הכל בשביל אדם שחי בתל אביב זה 12 שנים, אך לא טריוויאלית ביחס לקוסטנזו מרטיני שעזב את ארץ המגף בגיל 18 ועקר לגרמניה עוד בטרם עלה לישראל, ומצוי לפחות חצי מהשנה בנסיעות לחו"ל.

כמו רבים אחרים הגיע קוסטנזו מרטיני בשביל עבודה ונשאר בשם האהבה. הוא הוזמן להצטרף ללהקת המחול בת שבע והכיר כאן את בן זוגו. השניים חיו כמה שנים בשטוקהולם, שם רקד קוסטנזו מרטיני באחת הלהקות המקומיות, אך לבסוף חזרו ארצה, אז החליט סופית להתחיל לייצר עבודות בעצמו. "איכשהו הרעיון של לגור שוב בישראל – המקום שבו אני מתכנן להישאר – גרם לי להחליט לזרוע משהו משלי", הוא מספר.

אנו מבטיחים בזאת: היוצרים שיעשו לנו את 2020

יצירותיו הראשונות ככוריאוגרף היו מופעי סולו או דואטים, בהם גם השתתף כרקדן, אולם כעבור זמן לא רב הבחינו בו שתי להקות איטלקיות – בלטו די רומא ובלטו די טורינו – והזמינו ממנו עבודות. היצירה שהרכיב לרומא – בלט עכשווי יחסית שבמקור אמור היה לעלות פעם אחת בלבד – זכתה להציג בביאנלת המחול האיטלקית והפכה לחלק מהרפטואר הקבוע של הלהקה. העבודה בטורינו מסורתית יותר ומבוססת על הבלרה (Balera), מעין מוסד איטלקי לריקודי זוגות. "רצינו ליצור תחושה של משמעת, הרקדנים עונים להוראות נוקשות. דחפנו את זה למקום קצת אפל", הוא מספר.

במקביל עלו בקיץ האחרון המופע "אנטו" שיצר קוסטנזו מרטיני עם תיאטרון המחול אבשלום פולק על פי סיפור ילדים של דורית רביניאן ו"The King's Camera" שבו הוא מופיע לצד אמנית וידיאו בלגית, אשר תוך מניפולציות של אפקטים ועריכה יוצרת סרט בשידור חי.

המופע הושק לראשונה בפסטיבל המחול בתיאטרון הבית והוזמן להופיע בפלטפורמתInternatioal Exposure של סוזן דלאל שתיערך בדצמבר. כרגע עובד קוסטנזו מרטיני על עבודה לילדים שמשלבת מעצב נייר ותעלה בשיתוף פעולה עם שני מוסדות גרמניים, הפקה נוספת לבלטו די רומא וכוריאוגרפיה למחזה של חנוך לוין שיעלה בקרוב בתיאטרון הקאמרי בבימויו של ארי פולמן.

לאחרונה הוכר כחבר באיגוד הכוריאוגרפים, ובעתיד הוא חולם להקים להקה משלו או לפחות לייצר שיתופי פעולה קבועים, "כי הרעיון של קבוצה משלי לפעמים קצת מפחיד".