המטבח תמיד מנצח: אחרי הקינוח מצאנו לפתע איזשהו חן במעיין אדם
במקום ביקורת טלוויזיה החלטנו להתמקד באוכל, ממש כמו ש"MKR: המטבח המנצח VIP" אמורה לעשות. ובכן, הארוחה הרומנית האמיצה של מעיין ויונה אדם נפלה במקומות של יוהרה ובחירות פשוטות מדי, אבל הלילה נחלום על הבלינצ'ס שלהן ונסלח למעיין אדם על הכל
מה למדנו בפרק השני של "MKR המטבח המנצח VIP" חוץ מזה שהתוכנית מסתיימת עד שמספיקים לומר את השם שלה? ובכן, גילינושפאולה רוזנברג היא מזרקה של מים חיים, שליאור נרקיס היה מעפן לאשתו ושרומנים טובים בחמוצים. החלטנו לגנוז את ביקורת הטלוויזיה ולהתמקד באוכל. בשבילו באנו. זה הקטע של התוכנית, לא? כמובן שלא. הקטע של התוכנית הוא שהיא מאוד רוצה להתמקד באוכל, אבל מביאים סלבז כדי להפריע לה לעשות את זה. מה כבר אפשר לומר חוץ מלדבר בכל זאת על האוכל?
ובכן, אכלנו ארוחה בניחוח נוסטלגי משהו. בתפריט: בורשט גרונות ובצקניות, ממליגה עם קציצות פרגית, ובלינצ'ס גבינה ודובדבנים לקינוח. מריחים בוקרשט באוויר. מעיין אדם ואמא שלה, יונה, הכינו ארוחה לתפארת בית הסבתא הרומניה, פאני. תמונת הסבתא זצ"ל אף נתלתה על המקרר במטבח ההכנות, מסתכלת מלמעלה ומקווה שדור ההמשך לא יעשה פאדיחות וישים מספיק תבלינים. הארוחה התחילה לפי מיטב המסורת הרומנית (ובעצם של מרבית מזרח אירופה) במרק בורשט, או בעברית, חמיצה. זה לא מרק עם יחסי ציבור מי יודע מה, ועל כן יש פרגן לאם והבת אדם על הבחירה האמיצה.
אבל בחירות לחוד וביצועים לחוד. המרק, על פי הטועמים, היה דליל, לא מספק ואף חיוור. גם הבצקניות שנוספו לו לא הצילו אותו לדבריהם, ואנחנו חשבנו לתומנו שבצקניות מצילות כל דבר. מעין אדם לקחה קשה את השיפוט כי היא מעיין אדם, אבל אני אספר לה שגם סבתא שלי הרומניה הייתה מכינה בורשט, מרק שאי אפשר לחשוד בכך שהוא לא דומיננטי. ריחו היה ממלא את כל הבית לימים מרוב תיבול העז וירקות שורש שהתבשלו ארוכות בציר העוף. המסקנה המתבקשת והוודאית היא שאולי פשוט אי אפשר להכין בורשט ב-45 דקות? הוא זקוק להעמקת טעמים, מתינות, מנוחה, ערבוב ונחת. איזו יוהרה.
מי שעוד זקוקה לערבוב, אבל דווקא מהיר ואינטנסיבי ולא מתון היא הממליגה שהוגשה למנה העיקרית. נדמה שהממליגה המדוברת הצילה את כבודה של סבתא פאני וזכתה לשבחים מרותי ברודו וחיים כהן. אבל לא, רחמנא ליצלן, מקובי אריאלי וחיים לוינסון המרושעים-אך-כנים, לא להגזים. הממליגה לוותה בקציצות פיפטלים (קציצות פרגית רומניות מסורתיות) ברוטב עגבניות וכרוב, ולצידה סלט מלפפונים עם שמיר. אנחנו דווקא משתייכים לאסכולה שבעדו כי הוא מרענן, אבל מודעים ומכבדים את האסכולה ההפוכה מחרימת השמיר.
בחזרה לממליגה: אותו מעדן קמח תירס רומני הוא דבר שפשוט קשה לא לאהוב. אחרי הכל מדובר בפחמימה סמיכה ומזוקקת בשיא נחמתה. תוספת הקציצות קצת צרמה לנו, לא כי אנחנו לא אוהבים קציצות, אנחנו גם בני אדם, פשוט משום שהיא אפעס לא מסקרנת וקצת פשוטה מדי. נכון שהמטבח הרומני לא מציע מי יודע מה התחכמויות, אבל אנחנו לא בצהרון, אנחנו בתכנית טלוויזיה קולינרית מאוד מכובדת. תתאמצו קצת להתעלות, אפילו גיבץ׳ היה מרשים אותנו יותר.
לקינוח, בחרו האם והבת בבחירה הרומנית המתבקשת: בלינצ'ס. הן דיקקו וטיגנו קלות את הבצק, מילאו בגבינה וברוטב דובדבנים טריים וראו כי טוב והסועדים שמחים וטובי לב. כי זה מה שבלינצ'ס עושה. ולמען האמת, מכל הארוחה, כשראינו את הבלינצ'ס על המסך ממש רצינו לטעום אותו בעצמנו. מזל שיש לנו פיצה מעדנות בפריזר להרגיע את הדודא. או שאולי יש בלינצ׳ס בוולט?
בכל מקרה, אין ספק שהבנות לבית אדם לא הלכו פה על הבחירה הבטוחה. המטבח הרומני הוא לא באנקר, בלשון המעטה. הביקורות היו קצת קשות ומעיין אדם תמיד נאמנה לעצמה באופן מרגיז, אבל הפעם מצאנו בכך גם מעט חן. אולי זה הודות לשורשיי הרומנים שגדלו גם הם על ברכי הבורשט והממליגה, אבל הלב שלנו באמת התחמם נוכח הארוחה המדוברת. ולא, לאון רוזנברג, לא בזכות מזרקת המים החיים שהם אשתך. אלה הבלינצ'ס. ממממ, בלינצ'ס.