7 סרטים שכדאי לכם לראות בפסטיבל הקולנוע ירושלים

פסטיבל הקולנוע ירושלים שנדחה מאוגוסט ייפתח בחמישי הקרוב (10.12) במהדורת אונליין. בצוק העיתים המבחר מצומצם יחסית לשנים קודמות (כ-80 סרטים), אבל הוא איכותי ביותר, והיתרון הוא שתוכלו לצפות בסרטים מתי שנוח לכם. ליקטתי עבורכם שבעה סרטים מומלצים מהתוכניות השונות.

מותם של שני אהובים

גבר עומד בחדרם של בני זוג ישנים ומכוון אקדח לעבר המיטה. לפתע נשמע רעש בבית, והגבר חומק משם ורץ ורץ ורץ ורץ. זאת פתיחה עזה לסרט חודר לב על גבר פרוד מאשתו שמתקשה לשמור מרחק. זאת פרידת ניסיון, והשניים מנסים לשמור על יחסים טובים למען ארבעת ילדיהם. אבל נראה שדיוויד, שעבר להתגורר בבית אביו, הרבה יותר מעוניין בשימור הזוגיות מאשר אשתו ניקי.

האקדח שמופיע בסצנה הראשונה אמנם יירה במערכה האחרונה, אך דיוויד דווקא מצטייר כמי שעושה כמיטב יכולתו להיות אבא ובעל טוב, למרות פוטנציאל האלימות הטמון בו ובתרבות האמריקאית שבה גדל. והסרט לגמרי מזדהה איתו. סגנון הבימוי של רוברט מצ'ויאן נזירי ועם זאת אינטנסיבי מאוד, ועושה שימוש מסעיר בשוטים ארוכים. סאונד חורק מכניס אותנו לתוך החוויה האישית של דיוויד, ותומך במשחק המצוין של קליין קרופורד (מוכר משלל סדרות מתח טלוויזיוניות) ושל ארבעת הילדים.

מדבר 1

סרטה של הדוקומנטריסטית הוותיקה ברברה קופל הוא אנטומיה מרתקת של מבצע החילוץ הכושל של בני הערובה האמריקאים מבניין השגרירות בטהרן ב-1980. קטעי ארכיון משולבים בראיונות מאירי עיניים עם אנשים משני הצדדים – עובדי השגרירות, חיילים שהשתתפו במבצע והפוליטיקאים שהורו עליו – בהם הנשיא ג'ימי קרטר – וגם עם אירנים שחוללו את המהפכה.

נקודת מבט מעניינת מספק מי שהיה אז ילד שנסע במדבר באוטובוס, ונתקל במקרה במטוסים האמריקאים שנחתו שם. קטעי אנימציה משלימים את מה שלא צולם. הסרט עוסק גם בהשפעת הפיאסקו על הפסדו של קרטר בבחירות של 1980, ומעלה אפשרות ששחרורם של בני הערובה תשעה חודשים אחרי כן עוקב בתיאום עם רונלד רייגן כדי להעניק לו ניצחון. עוד נאמר בסרט שהאמריקאים ניסו את כל המהלכים הפוליטיים האפשריים לפני שפנו לאופציה הצבאית, ורק שאלה אחת לא נשאלת – מדוע לא מילאו את דרישתם של האירנים להסגיר לידיהם את השאה שברח לאמריקה?

קורפוס כריסטי

בתחילת השנה התברג הסרט הפולני המהולל הזה בין חמשת המועמדים לפרס האוסקר לסרט הטוב ביותר בשפה זרה, אבל לא היה לו סיכוי מול "פרזיטים". סרטו של יאן קומאסה מספר על צעיר שמשתחרר ממוסד לעבריינים ונשלח לעבוד במנסרה בעיירה רחוקה, אך במקום זאת הוא מתחזה לכומר ומביא איתו רוח חדשה לקהילה הדוויה. תאונה שבה נהרגו כמה צעירים מטילה צל כבד על אנשי הקהילה שממהרים לכוון אצבע מאשימה לכיוון אחד, ודניאל מנסה לקרב לבבות. זה משל קשוח, יפה ונוגע (ולא נאיבי) שנשכר הרבה מהופעתו המרובדת של ברטוש ביילניה בעל העיניים הפעורות בתפקיד דניאל.

לאן את הולכת, אאידה?

הבמאית הבוסנית יסמילה זבניץ' ("גרבאוויצה") משחזרת את טבח סרברניצה ביולי 1995, דרך סיפורה של מתורגמנית מקומית העובדת עבור האו"ם, שחייליו היו אמורים לגונן על תושבי העיירה שהוכרזה כאזור בטוח. כשאלפי בוסנים מתקבצים מחוץ למחנה האו"ם שסגר את שעריו, אאידה (יסנה ג'וריצ'יץ' בהופעה עזה) מגייסת את כל תושייתה בניסיון להציל את בעלה ושני בניה מהחיילים הסרבים תאבי הנקמה, תחת פיקודו של הגנרל/פושע מלחמה ראטקו מלאדיץ'. אבל הקצינים ההולנדים במקום לא רוצים להסתבך. זה סרט במתח גבוה, שמחבר בצורה נבונה ומצמררת בין פרטי האירוע ההיסטורי לבין הסיפור האישי. הוא מבויים לעילא ומותיר אחריו הד רגשי.

76 ימים

הסרט התיעודי הזה מכניס אותנו עמוק לתוך שדה הקרב של הקורונה. בינואר 2020 ממשלת סין הטילה עוצר על העיר ווהאן בניסיון לבלום את המחלה הקטלנית שפרצה משם. בפברואר, דוקומנטריסט אמריקאי ממוצא סיני יצר קשר עם שני עיתונאים סינים שכבר החלו לצלם בתוך מחלקת הקורונה בבית חולים בווהאן, ויחד הם יצרו את הסרט מועך הקרביים הזה, העוקב אחר אנשי הצוות המסורים, חלקם מתנדבים משנחאי, שמתמודדים עם הלא ידוע בתנאים בלתי אפשריים.

בסצנה מצמררת הם נאלצים לסגור את הדלתות בפני חולים נואשים משום שלא נותר מקום במחלקה. אף שהם מכוסים מכף רגל ועד ראש ואנחנו לא זוכים לראות את פניהם, אנחנו מתחברים לקולות המנסים לנחם חולים בודדים ולא להתמוטט כשהם מחזירים את חפציהם של המתים לבני משפחותיהם. וכך הסרט מוצא את ההומניזם בתוך האימה.

אודות האינסוף

רוי אנדרסון זכה בפרס הבימוי על הסרט הזה בפסטיבל ונציה 2019. כהרגלו של השוודי בעל החותם הסגנוני המאוד מובהק, הסרט אינו מספר סיפור אחד, אלא שוזר סדרה של וינייטות עם מגע של אבסורד על אנשים במצבי משבר גדולים וקטנים – מאישה עם עגלת תינוק שעקב נעלה נשבר, ועד היטלר בבונקר. כומר שאיבד את אמונתו ולא יודע מה לעשות מופיע בכמה רישומים שכאלה. הסרט מצולם במצלמה סטאטית ונצבע בגוונים של תכלת ובז', ונראה כמו ציורים שהתעוררו לתחייה חלקית. כולם יפים להפליא, וחוויית הצפייה היא קצת כמו לטייל בתערוכה במוזיאון ולהישאב אל תוך הציורים.

קובריק מאת קובריק

נדמה שאין פסטיבל קולנוע בלי סרט תיעודי חדש על סטנלי קובריק. הסרט הנוכחי מבוסס על ראיונות מוקלטים שקובריק עצמו העניק למבקר הקולנוע הצרפתי מישל סימן, ובהם האיש שנודע בכך שלא אהב לדבר על סרטיו, מדבר על סרטיו. כך אנחנו למדים מפי האתון שהבמאי שנודע גם בקפדנותו הקיצונית אהב להגיע לסט ללא תכנון מוקדם, והיה פתוח לרעיונות של השחקנים (רק אלה שעליהם סמך). ראיונות (ישנים) עם אנשים נוספים – כמו מעצב התפאורה של "ד"ר סטריינג'לב" שמביע תסכול מכך שקובריק לא השתמש בעיצוב המלא של חדר המלחמה, אך גם מסביר יפה למה – משלימים את התמונה. גם אם אתם יודעים הכל על הגאון המתבודד, שבעצם התבודד רק מהעיתונות, הסרט הזה יוסיף לכם משהו.

פסטיבל הקולנוע ירושלים 10-20 בדצמבר. לפרטים נוספים באתר הפסטיבל