המפיק ששלח את דיוויד בואי לברלין על המצאת הדיסקו מחדש. ריאיון

קוראים לו ג'יובאני ג'ורג'יו, אבל כולם קוראים לו ג'ורג'יו. כך נפתח "Giorgio By Moroder", קטע המחווה שדאפק פאנק שילבו באלבום זוכה הגראמי שלהם מ־2013, "Random Access Memories". מורודר התחיל כזמר פופ – הביצוע שלו בטלוויזיה הצרפתית ללהיט הראשון שלו, "Looky Looky", הוא משהו שצריך לראות כדי להאמין שהוא קיים (מבחינת הלבוש). תוך זמן קצר הוא עבר לצד ההפקה, והעניק – באמצעות שימוש חלוצי בסינתיסייזר – טיפול 10,000 לדיסקו.

הוא אחראי על הקטעים של דונה סאמר שהגדירו מחדש את הז'אנר ("I Feel Love", "Love to Love You Baby") ועל להיטי ענק של בלונדי וקיילי מינוג, לצד עבודה על פסקולים לסרטים כמו "פני צלקת", "אהבה בשחקים", "פלאשדאנס" ו"אקספרס של חצות" (על שלושת האחרונים הוא גם זכה באוסקר). בקיצור, מורודר משתחל בקלות לקטגוריה השחוקה של "אגדה חיה", ולפני כמה חודשים הוציא את "Déjà vu", האלבום הראשון שלו זה 24 שנים.

למה לקח לך 30 שנה עד שניסית לתקלט לראשונה?

"היו לי הצעות, אבל אף פעם לא חשבתי לעשות זאת, עד שבמקרה עשיתי את זה בפרזנטציה של לואי ויטון. ניגנתי רק שלושה שירים שלי – זה לא באמת היה סט – אבל זה היה כל כך מרתק שכשרדבול מיוזיק אקדמי הזמינו אותי לתקלט בניו יורק לפני כמה שנים, אמרתי 'אני חייב לנסות את זה'".

חשבתי שאולי בסט הבא בניו יורק תוכל ללבוש את החליפה שלבשת מהביצוע ההוא בצרפת ל"Looky Looky". אני מת על העניבה הזאת, בן אדם.

"לא, לא נראה לי. זה היה נורא! אבל ככה זה היה ב־1969. אני לא יודע מי מצא את הקליפ הזה, אבל ראיתי את זה כמה פעמים, ו… טוב, זה מביך, אבל זה מה שהלך אז!".

היה הרבה דיבור השנה על זה שהאוסקרים לבנים מדי. זכית באוסקר שלוש פעמים, אבל משום מה אף אחד לא מדבר על המחסור במועמדי אוסקר משופמים. אתה מתכוון להחרים את הטקס?

"חשבתי על כל הבעיה הזאת. אני חושב שזה קצת לא הוגן לומר שכל 6,000 המצביעים לא מצביעים עבור שחור. העניין הוא שאני לא יכול להצביע לאף אחד מהגדולים. למשל, לא הייתה לי הזדמנות להצביע לשחקן שאני מאוד אוהב, אידריס אלבה. בדיוק תקלטתי איתו בשווייץ. הוא שחקן ענקי ודי.ג'יי ענקי, ואני ממש אהבתי את הסרט ("Beasts of No Nation"), אבל לא יכולתי להצביע לו כי אני לא שחקן. אז אתה יכול להאשים אותי רק בקשר למלחינים".

בהחלט יש לך את אחד השפמים הכי איקוניים במוזיקה. בשנות ה־70, אתה וברט ריינולדס פשוט ניהלתם את העניינים לבדכם בתחום הזה. הייתה סיבה שגילחת אותו כשתקלטת ב־2013 ואחר כך גידלת אותו בחזרה לקראת האלבום החדש?

"התעייפתי ממנו. אני חושב שנפטרתי ממנו לראשונה בתחילת שנות ה־90 ולא היה לי שפם במשך איזה 20 שנה, עד שאשתי אמרה, 'וואו, תסתכל, אתה נראה כל כך איקוני בתמונות האלה משנות ה־70־80, למה שלא תגדל אותו חזרה?". החלטתי שאפרוש ממוזיקה כשהשפם יפסיק לגדול".

אני חושב שאתה יכול לישון בשקט. אתם ביחד כבר כל כך הרבה זמן, בטח יש לך שם בשבילו…

"לא, אבל בעצם זה רעיון טוב לתת לו שם".

אני קורא לשפם שלי "הקפטן".

"'הקפטן'?! למה? הוא מנהל את החיים שלך?".

כן! הוא מוביל, אני הולך אחריו. הוא גם מקבל הרבה יותר מחמאות ממני.

"אבל הוא תמיד איתך, נכון?".

עד כמה שאני יודע, כן, אבל אולי הוא הולך לבלות עד מאוחר כשאני ישן בבית. אני לא ממש יודע מה קורה איתו. אולי שפמים עושים דברים כשאנחנו לא מסתכלים, כמו ב"צעצוע של סיפור".

"אז אתה ישן והוא הולך לו והולך לו".

לא היה לך מושג שנדבר כל כך הרבה על שיער פנים, נכון? Time Out ניו יורק הוא לא מגזין שמרבה לעסוק בשיער, זה פשוט תחום עניין אישי שלי.

"אה, בסדר. יופי".

עשית המון מוזיקה לסרטים. יש סרטים שראית וחשבת לעצמך, חבל שלא כתבתי את הפסקול?

"בדיוק התחלתי לכתוב אחד לפני יומיים, לסדרת טלוויזיה שנקראת 'מלכת הדרום', סיפור בסגנון 'פני צלקת' על אישה מקסיקנית שנהיית סוחרת סמים גדולה. הייתי שמח לעשות את הפסקול לסרט כמו 'דרייב', או לסרט השבדי הזה עם הבחורה והקעקוע, זה היה יכול להיות נחמד גם כן".

עבדת גם עם דיוויד בואי על המוזיקה לסרט "Cat People".

"זה היה שיתוף פעולה מדהים. הקלטנו בשווייץ ב־1982, שם הוא התגורר אז. הוא ממש אהב את הדמו, שר עליו שניים־שלושה טייקים וגמרנו. למעשה הוא יצר איתי קשר שנים קודם לכן, כשהוא רצה לשריין זמן באולפני הנזה במינכן, אבל הכל היה תפוס. אז אמרתי לו, 'יש מלא אולפנים בברלין, וזו עיר נהדרת!'. ואז הוא ובריאן אינו נסעו לשם והם עשו את שלושת האלבומים שלהם שם ('Low', 'Heroes' ו'Lodger'), ואף שאני לא כל כך טיפוס של חיי לילה, ברלין הייתה מדהימה. היא הייתה פתוחה 24 שעות, באמת הייתה שם מין מנטליות של אזור ספר".

אז בעצם אתה אחראי ל"טרילוגיית ברלין"! זה מדהים. עשית גם את המוזיקה למשחק המחשב "Tron: Legacy", שזה מעניין כי החברים שלך מדאפט פאנק עשו את המוזיקה לסרט.

"כן, הסרט הזה גזל מהם המון אנרגיה, זה היה תהליך ארוך, ארוך מאוד. המוזיקה למשחק המחשב הייתה הרבה יותר קלה, זה היה בזבוז של הכישרון שלהם. אבל הם בטח עסוקים מאוד בלחשוב מה לעשות בעתיד".

אולי להשתלט על העולם. הופתעת כשנכנסת איתם לאולפן והם פשוט ביקשו ממך לספר להם את סיפור החיים שלך ואז הלחינו לו מוזיקה?

"כן, עצם העובדה שהם רצו שאני אדבר ככה הייתה הפתעה מוחלטת. לא נלחצתי, אני אוהב לעבוד שמונה שעות באולפן, אבל זו הייתה הקלה שזה לקח רק שעתיים, בדיוק כמו שאני מדבר איתך עכשיו, והם עשו את כל השאר. זו הייתה עבודה מעולה".

אולי אחרי שנסיים את השיחה, אני אהפוך את הריאיון הזה לשיר שיזכה בגראמי?

"אתה מוזמן לעשות זאת. אם ייצא לך טוב, אני אתמוך בך".

אל תדאג, אנחנו נפצל את הרווחים – 60 אחוז לי, 40 אחוז לך.

"מעולה, אין בעיה".

מה עם האנשים שסימפלו וחידשו את המוזיקה שלך לאורך השנים? יש לך גרסאות מועדפות?

"אתה יודע מה? אני אף פעם לא מקשיב לזה. בדרך כלל רוב הסאונד עובר כל כך הרבה מניפולציות שאתה בכלל לא יכול לשמוע את זה. למשל, לקניה ווסט יש שיר בשם 'Mercy' שהוא לקח אליו את האקורדים מ'פני צלקת'. קראתי על זה איפשהו והקשבתי לזה, והוא באמת עשה בהם שימוש מאוד מעניין. אבל בדרך כלל אני לא טורח להקשיב".

תודה רבה לך. אני מאוד מעריך את זה שהקדשת לי מזמנך, זה היה תענוג.

"בטח, בשמחה. אני מקווה שבפעם הבאה שנתראה כבר יהיה לי שם לשפם שלי!".