לפני שהוא היה ספיידרמן והיא הייתה אל וודס, טובי מקגוויר וריס ווית'רספון נשאבו יחד לתוך הטלוויזיה בסרט "פלזנטוויל" מ-1998. הסדרה אליה נשאבו הייתה סיטקום במשקל נוצה ובשחור לבן, קלישאת אמריקנה ממכרת וסכרינית, אבל היה טוויסט. הפולשים מבחוץ שינו את האיזון בתוך הסדרה והביאו איתם צבעים אחרים, ליטרלית – כל דמות שהפכה מורכבת יותר מהקלישאה שנכתבה עבורה, הפכה גם לצבעונית.

>>להרגיש את תל אביב בהליכה בלי לראות אותה. העיר של מוחמד שקור

"הסדרתיים", סדרה נוער מוזיקלית חדשה מבית כאן חינוכית, היא מעין גרסה מקומית לסרט ההוא. רון (גלעד בראון) וגאיה (נעה ריינהולד), צמד שכנים מתבגרים שרחוקים מלהיות מלכי הכיתה, מוצאים את עצמם נשאבים אל תוך סדרת תיכון מטופשת במיוחד – "נווה עלומים". הוא מעריץ שמכיר כל פרק וקו עלילה, היא מזועזעת לגמרי מכל העניין, ויחד הם מנסים למצוא את דרכם הביתה.

בינתיים, לא רק שכל חבריהם החדשים לספסל הלימודים שרים ורוקדים כל הזמן – הם לבושים ומצולמים בצבעים עזים ומוגזמים, בטח ביחס לבגדים האפורים והשחורים שרון וגאיה הביאו מהבית. תוסיפו שחקנים כמו דודו ארז, טלי אורן, עומר הברון (ג'ימבו ג'יי) ואת אוראל צברי בתפקיד מורה לתיאטרון שהפך למנהל אקסטרה דרמטי, וקיבלתם סדרה שמיועדת על הנייר לנוער, אבל תתאים גם לצופה שמגיע לבית ספר תיכון רק כדי להצביע בקלפי.

את "הסדרתיים" מביימת שירילי דשא, וכותבים יגאל שפירא ("החפרנים", "הישראלים") ורשף שי, שזו הסדרה ראשונה שהוא חתום עליה כיוצר. שי מוכר יותר כאחד מהכותבים הקומיים המחוננים שפועלים כיום, עם רפרטואר שכולל את מיטב תוכניות הסאטירה והקומדיה בישראל – לרבות "ארץ נהדרת", "היהודים באים" ו"מה שתגידו", וזו רק רשימה חלקית. יש לו גם חשבון טוויטר מושחז במיוחד, שבו הוא משיב בשנינות למיטב השטויות שמצייצים פוליטיקאי ישראל מרחבי הקשת הפוליטית. "מה שרציתי להיות כשאני אהיה גדול זה תסריטאי. אם מסתכלים על קורות החיים שלי ככותב רואים הרבה אקטואליה ופאנצ'ים, אבל אם הייתה לך גישה גם לקורות החיים שלי כצופה, אולי זה היה מעבר פחות מפתיע. הסדרה בתוך הסדרה, שהיא הכי קלישאתית וקיטשית, מזכירה הרבה סדרות שאני ראיתי בילדות. בברלי הילס, אנשים בני 40 שמשחקים ילדים בתיכון, דברים כאלה".

ולמה מחזמר?
"היה קול קורא להגשת סדרות נוער מוזיקלית של כאן חינוכית, ואני ויגאל שאלנו את עצמנו איפה אנחנו מוצאים את הקומדיה בתוך הדבר הזה. התשובה שלנו הייתה המבט מבחוץ על אותה סדרה קלישאתית, שבמקרה זה היא גם מוזיקלית. מבחינתי, ברגע שלארי דיוויד עשה עונה שבה הוא עובד על מחזמר, זה אומר שקיבלתי את האישור של הרב לכתוב קומדיה עם שירים. אפשר לקרוא לזה אילוץ, אבל אני מאוד מרוצה מאיך שזה יותר, גם אם אני ספציפית יותר איש על עלילה".

הצד המזמר של הסדרה הופקד בידיו של אמיר לקנר, המוזיקאי הצעיר מאחורי השירים של "זהו זה", שכבר הפכו למותג בפני עצמם. בעוד רון מחפש את מקומו בין הדמויות הנערצות עליו וגאיה מסתבכת עם מלכת השכבה הבריונית, כוכבי "נווה עלומים" משוררים על חלומות, אהבות ושאיפות כמוסות, הכל בעטיפה פופית מהודקת וכיפית. אפילו יש שיר נבל ברוח דיסני בביצוע טלי אורן, חלום שהתגשם בלי שידענו שאנחנו חולמים אותו. לקנר גייס כותבי שירים שהפכו את הרעיונות של שי ושפירא לנאמברים של ממש, שמפוצצים בבדיחות בעצמם.

יש בסדרה הרבה פארודיות על קלישאות ודמויות חוזרות בסדרות נוער וסיטקומים. יש בה גם משהו מחווית ההתבגרות שלך?
"יש קצת ממני בכל הדמויות, אולי חוץ מכוכב הכדורסל. בכל זאת, הדמות הראשית היא של ילד נמוך, חרדתי וביישן, אני יכול להגיד שהייתי לפחות נמוך וחרדתי, והייתי סאקר של… נקרא לזה דיסניזם. סיפורי סינדרלה כאלה, דברים כמו אלאדין – שאתה מתחיל בנקודה של אנדרדוג אבל הכל אפשרי והכל פתוח מבחינתך. זו הדמות של רון מבחינתי. הוא לא במאה אחוז גאה בכל הידע שלו על הסדרה, שהיא סוג של גילטי פלז'ר מבחינתו, אבל הוא כן מנצל את זה שהוא מכיר את כולם ויודע הכל כשיש לו את ההזדמנות".

באיזשהי רמה הדמויות שלכן הן תסריטאי שמסתנן לתוך הסדרה, יש להן נקודת מבט מודעת שלדמויות אין.
"לגמרי. חיפשנו לצחוק על הקלישאות אבל מתוך אהבה לדבר. בלי להשוות בשום צורה, גם כשמייק מאיירס עושה את אוסטין פאוורס רואים שהוא מאוד מאוד אוהב את סרטי ג'יימס בונד, ודווקא בגלל שהוא ראה אותם כל כך הרבה פעמים הוא מזהה את הנקודות החוזרות האלה. אני מקווה שהצלחנו לעשות גם וגם".

זה מלחיץ, לכתוב פתאום לקהל של ילדים?
"זה מאוד מפחיד, ואנחנו עוד לא יודעים איך ילדים יקבלו את זה. כדי לוודא שאנחנו מעודכנים עשינו תחקיר גילטי פלז'ר וראינו כמה סדרות מהשנים האחרונות, ומסתבר שבסוף העולם הזה לא השתנה יותר מדי. הסדרה גם מאוד מסוגננת כמו סדרה אמריקאית, במטרה להרחיק את זה מהמציאות הישראלית, שזאת תהיה איזושהי מציאות אלטרנטיבית. ברגע שמכניסים לשם את המציאות הישראלית, הקלישאה היא אחרת לגמרי, כל הסיפור הוא אחר לגמרי. הייתה הקרנה מקדימה אחת שבה אחד הילדים שאל את השחקנים לאיזו סדרה הם היו רוצים להישאב, וכשחשבתי על זה בעצמי הבנתי שלא בהכרח הייתי רוצה להישאב לסדרות שאני אוהב. זאת אומרת אני לא בטוח שיהיה לי מה לחפש ב'סופרנוס', מעבר לחליפות הטרנינג ואוכל ממש טוב".

ואכן, בנווה עלומים אין חיילים, אזעקות או כל רמז להתרחשות אקטואלית כלשהי – הימלטות מבורכת מהמציאות לצופים, אבל עוד יותר מזה עבור שי, שמורגל בהתעדכנות מתמדת בכל הסחלה של המציאות הישראלית לצרכי עבודה, וגם ציוצים, כי חשבון הטוויטר הוא יותר מסתם תחביב מזדמן עבורו. "דרכו הצלחתי שישימו לב אליי, לקבל הזדמנויות שרציתי בכתיבה. זה מאוד כיף, כי בסוף כותבים פאנצ'ים ומקבלים על זה את התגובות מיד ובאופן ישיר. באופן יחסי אני גם לא מקבל הרבה הייט, אולי כי בסוף זה פאנצ'ים. אני מנסה להיות מאוד כירורגי בתגובות שלי, והרבה פעמים אני בודק ומאמת את מה שאני רוצה להגיד. אם אתה רואה כותרת ברשת ורץ לצאת עליה, אתה יכול לצאת מטומטם מהר מאוד".

זה בטח מסובך לכתוב סאטירה, בטוויטר או בארץ נהדרת, בתקופה כמו זו שהכל מתיישן כל כך מהר.
"זהו, שיש מי שאומרים שהתקופה הזו עושה את העבודה שלנו נורא קלה, ואת אלה שאומרים ההפך. עשינו בארץ נהדרת חמש מערכות בחירות בתקופה נורא קצרה, ואמנם לכל מערכת בחירות היה קצת סיפור אחר, אבל כל הזמן צריך להמציא את עצמנו מחדש. ובאמת הרבה פעמים האבסורדים הם כל כך גדולים שזה מקשה עליך למצוא את האמירה הסאטירית שקיימת שם, או שהוא כבר עשה את ההגזמה על עצמו לפני שאתה הספקת. צריך להפוך הרבה אבנים. לפעמים גם מגיע מישהו כמו נניח גדעון סער, דמות אפרפרה שבאמת לא ידענו מה לעשות איתה עד שהיה לנו את הפיצוח עם דודו ארז. עכשיו זאת דמות שכיף לנו לכתוב אותה".

"יש איזושהי נוסחה שאומרת שקומדיה זה טרגדיה פלוס זמן, אבל עכשיו, עם כל מה שקורה כל כך מהר ועם הרשתות, גם אין זמן", ממשיך שי. "זה טרגדיה פלוס דקה. 'ארץ' עלתה עם עונה חדשה כבר ב-25 באוקטובר 2023, כשאני חושב על זה בדיעבד זה מטורף בעניין כמה מהר זה קרה. התחושה הייתה שהסאטירה הייתה בין הדברים הראשונים שהתאוששו. התוכנית הראשונה שעשינו הייתה כמעט בלי פוליטיקה, הפוליטיקה היחידה שנגענו בה היה חוסר לקיחת האחריות של ראש הממשלה. ביום שהתוכנית הייתה אמורה לעלות הודיעו על הצהרה של ראש הממשלה בשמונה ואנחנו עולים בתשע. נכנסתי ללחץ – מה אם הוא ייקח אחריות והלכה לנו ההצהרה שכתבנו והייתה כולה על חוסר לקיחת האחריות שלו? אז כמובן שהרגיעו אותי ואמרו אל תדאג, אף אחד לא ייקח אחריות, הכל בסדר. ובאמת הוא לא לקח אחריות בשום צורה".

יש מקרים שאתם מכינים תוכנית ב'?
"כן, ולפעמים יש גם קונפליקט מסוים בין מה שאני רוצה שיקרה למה שיהיה לו יותר פוטנציאל קומי. אנחנו חיים במציאות נוחה לסאטירה, אבל לא נוחה לשום דבר אחר".

ואם כבר מדברים על התקופה הלא נוחה לשום דבר, קשה להתעלם מהאיומים החדשים על תאגיד השידור מצד הממשלה, בטח במקביל לעליית הסדרה החדשה בכאן חינוכית. "קודם כל אני בא עם אינטרס, ואני לא מי שירד עכשיו לרזולוציות כדי להסביר למה זה גוף חשוב", הוא מסייג. "אבל אני כן יכול להגיד משהו על החינוכית, שזכיתי להכיר לאחרונה. זה עולם שמי שאין לו ילדים לא מכיר אותו, אבל הוא מטורף. הם יצרו שם סטרימר סדרות עצום לילדים. חווית העבודה שלי מול עומר מנור ואורית סנה יואלי הייתה מדהימה. בניכוי המגבלות הכלליות של החינוכית ושל תוכן לילדים, כמעט לא הייתה שום מגבלה יצירתית. נתנו לנו ממש להתפרע, לקחת את זה לאיפה שאנחנו רוצים, אפילו לנסות דברים – שזה משהו שלא יקרה בזכייניות הגדולות. גם לילדים עצמם וגם לתסריטאים, זה מקום שאני אהיה מאוד עצוב אם הוא ייסגר".

• המסך
• ריאיון
• כאן חינוכית
• ארץ נהדרת