זהר שרון מקבל פריחה מהשוואות לפילהרמונית בג'ינס, ומתגאה ליצור "פרינג' עם שיגעון גדלות". לפני שהוא נוחת בפסטיבל ראשון לציון עם המופע "מהפכה בצוותא", מייסד תזמורת המהפכה מסביר למה הוא מסרב לעבוד עם פופ-פלסטיק, ומקבל בהכנעה את תווית ה"אשכנזי, ליברל, שמאלני, יפה נפש"
כשאני אומר לזהר שרון, מייסד "תזמורת המהפכה", שההרכב שלו מזכיר לי קצת את "הפילהרמונית בג'ינס" או את המופעים של גיל שוחט, הוא אפילו לא נותן לי לסיים את המשפט. "לא, לא, לא, לא, לא", הוא עוצר אותי בחלחלה. "אני ממש מקבל פריחה מזה". קל להבין את הבלבול. תזמורת המהפכה, שפועלת כבר יותר משני עשורים ומעלה מדי שנה עשרות מופעים לקהל, אינה תזמורת סטנדרטית. מצד אחד, היא מורכבת מנגנים קלאסיים. מצד שני, היא אינה תזמורת רפרטוארית שמבצעת מוצרט, שופן ויצירות קבועות אחרות, אלא יוצרת בעצמה את התוכן לכל מופע. היא מעלה יצירות מקוריות, משתפת פעולה עם זמרים כמו עברי לידר, ברי סחרוף והדג נחש, ויצרה מופעים סביב אריק איינשטיין, הגשש החיוור, יוסי בנאי ומונטי פייתון.
>> מהפכה בצוותא: לפרק את ה-DNA של הגעגוע הישראלי
שרון מסרב שיקטלגו את התזמורת שלו כגוף שעוטף להיטים מוכרים בכלי קשת. לדבריו, גם כשנקודת המוצא היא אריק איינשטיין או הגשש החיוור, המטרה אינה קישוט תזמורתי של הנוסטלגיה, אלא פירוק של חומר מוכר ובנייה שלו מחדש. שרון הוא מלחין הבית של התזמורת, וגם מנגן פסנתר כמעט בכל המופעים. שותפו, רועי אופנהיים, הוא המנצח, והשניים חולקים את הניהול האמנותי. הם מפתחים לכל מופע קונספט שמחבר מוזיקה עם תיאטרון, וידאו ארט, תנועה ואלקטרוניקה. כך למשל, במופע "אני ואתה – מנגנים עם אריק איינשטיין", אחד ממופעי סדרת Re:Play, התזמורת לא סתם מנגנת את שיריו. שרון, אופנהיים והמלחין אמיר לקנר עברו על מאות חומרי ארכיון, גזרו מהם מילים, ראיונות וקטעי שירים ובנו מהם פרקים חדשים שבהם איינשטיין מוקרן על הבמה ונטמע בתוך הנגינה החיה.
גם חומרי הגשש החיוור עברו עיבוד דומה. שרון מספר ששייקה לוי וגברי בנאי הגיעו לצפות במופע, "ובסופו אמרו לנו שזו ממש תוכנית חדשה של הגשש, שהם עצמם לא יכלו ליצור. הם היו בדמעות".
ב"לנוע בלי לזוז", מופע מקורי שעלה ב-2017 עם רן דנקר, הנגנים, השחקן ועבודת הווידאו ארט יוצרים יחד סיפור על מנצח שהאגו שלו משתלט על הבמה. בשיא המופע נדמה שחמישה נגנים מרחפים באוויר, עד שהמסך נפתח וחושף את התזמורת האמיתית, שיושבת מאחוריו ומנגנת. וזה עובד. לדברי שרון, לתזמורת יש כיום כ-2,000 מנויים והיא עולה על הבמה בין 50 ל-60 פעמים בשנה, בין השאר באופרה הישראלית ובהיכל אמנויות הבמה בהרצליה. מעבר למופעים שבהם היא נמצאת במרכז הבמה, נגניה מלווים גם הפקות תיאטרון, ובהן "החבדניקים" של תיאטרון הקאמרי.
ובסוף החודש יש גם סיבה קונקרטית לשיחה הזאת. ב-30 בספטמבר תופיע התזמורת במסגרת פסטיבל ראשון לציון, שיימשך חמישה ימים בחול המועד סוכות, מ-27 בספטמבר עד 1 באוקטובר, ברחבי העיר. זו גם העיר שבה נולד שרון ושבה מתגוררים עדיין הוריו.המופע שיבוצע במסגרת הפסטיבל, "מהפכה בצוותא", חוזר אל "שירים בצוותא" ואל צילומי ארכיון של הטלוויזיה הישראלית מבמת המועדון התל אביבי המיתולוגי. שלמה ארצי, שלום חנוך, חוה אלברשטיין, יהודית רביץ ואחרים מופיעים על המסכים ומשתלבים בנגינה החיה. במופע בראשון לציון יתארח אילן פלד, שנכנס לתוך הנוסטלגיה עם רובד נשכני משלו. הוא מבצע את "חופים", אבל במהירות מפרק את רעיון ה"בצוותא" ואת אשליית האחדות הישראלית.
שרון (48) מתגורר בקריית טבעון, גרוש ואב לשלושה ילדים, ומלמד באקדמיה למוזיקה ולמחול בירושלים וברימון. הוא נולד בראשון לציון, הקטן מבין שלושה אחים. אמו לימדה ציור, אופנה ותולדות האמנות, בין השאר בשנקר, ואביו היה הנדסאי. בגיל 5 שמע מעבר לקיר את שכניו מנגנים בקלרינט ובפסנתר וביקש ללמוד גם הוא. בכיתה א' החל ללמוד פסנתר בקונסרבטוריון, אבל לדבריו לא היה "ילד פלא". למרות זאת, כשהגיע לתיכון ניגש והתקבל לבית הספר למדעים ולאמנויות בירושלים.
דמיינת שתהפוך למלחין?
"ממש לא. חלמתי לשרת בגל"צ ולהיות יואב קוטנר. רציתי לערוך מוזיקה של יוצרים אחרים. אגב, שלשום פגשתי את קוטנר וסיפרתי לו על החלום הישן".
איך הרגשת?
"האמת, זה היה קצת מביך".
לגל"צ הוא לא הגיע. במקום לשבת באולפן לצד קוטנר הוא התגייס לשריון, שירת כמפקד טנק ובהמשך כמפקד בקורס מפקדי טנקים בשיזפון. אחרי השחרור החל ללמוד מדעי המדינה ומוזיקולוגיה. כעבור שנה עבר ללימודי ניצוח באקדמיה למוזיקה ולמחול בירושלים, אבל כבר בשנה הראשונה גילה מחדש את ההלחנה במסגרת קורס חובה בקומפוזיציה. בסוף השנה המליץ לו המורה לעזוב את הניצוח ולהתמקד בקומפוזיציה. שרון הקשיב לו.
אמנות שצריכה למכור כרטיסים
למרות ההישגים, שרון עדיין לא היה בטוח בדרכו. גם הזכייה בפרס ראש הממשלה לקומפוזיטורים ב-2012 לא העלימה את הספקות. "היצירה זה משהו שהבשלתי לתוכו מאוד לאט", הוא אומר. במקביל ללימודים עבד במלצרות ובאריזת בתים וניגן בכמה הרכבים, בהם "קורטוב בלוז" ו"רווח כפול". ב-2004, בעודו סטודנט לתואר ראשון, שרון כבר החל ליישם את מה שלמד מחוץ לכיתה. עם רועי אופנהיים וחברים נוספים ללימודים הוא יזם ערב של עיבודים לשירי רוק עם תזמורת, לצד יצירות מקוריות של סטודנטים.
השניים חברו לאגודת הסטודנטים ולתנועת "רוח חדשה", ובסוף יום הסטודנט בירושלים עלתה לבמה חבורה של עשרות סטודנטים שניגנה עיבודים לשירי רוק ישראלי לצד יצירות מקוריות. אף ששרון עצמו מודה שהביצוע היה "די בינוני", המופע התקבל במחיאות כפיים ובהתלהבות. לפרויקט קראו "תזמורת המהפכה", שם שנלקח כמעט במקרה מפרויקט קודם ולא מתוך יומרה לשנות את העולם. רק בדיעבד, מאותו ערב סטודנטיאלי צמח הגוף שמעסיק אותו ואת אופנהיים עד היום.
היום אתם כבר תזמורת שמקבלת תמיכה ממשרד התרבות. זה סוגר לכם פינה בנושא המימון?
"לא. מחזור הפעילות שלנו עומד היום על כ-12 מיליון שקל בשנה. התמיכה של משרד התרבות היא פחות מ-10% מהמחזור, ויחד עם תרומות פרטיות כל התמיכות מגיעות לכ-10% בלבד".
כלומר, כ-90% מההכנסות שלכם מגיעים ממכירת כרטיסים.
"כן. תחשוב, אנחנו פועלים במדיום התזמורתי. זה לא שאנחנו עושים עכשיו עומר אדם".
כשאתה יוצר מופע חדש, עד כמה נכנס לתהליך גם הצורך לתת לקהל משהו שהוא כבר מכיר, כדי למכור כרטיסים?
"נכנס מאוד. החוכמה היא איך להצליח לייצר אמנות ולא בידור, למרות הרצון להיות קומוניקטיבי".
מה הגיל הממוצע של הקהל שלכם?
"לא עשינו חישוב מדויק, אבל הרבה מאוד מהמופעים שלנו מגיעים לקהל בגיל 45-50 ומעלה, ופחות לבני 20 ו-30".
אתה מחפש גם קהל צעיר יותר?
"ברור. זה לא שאנחנו לא רוצים להגיע לבני 20 ו-30, אבל יותר קשה להם ללכת ולשלם את מחיר הכרטיס, או ללכת לאופרה. הם רוצים בירה, אם אפשר גם סטוץ ולהכיר מישהו, ולעשן".
אולי תעשה שיתוף פעולה עם נועה קירל. הם יבואו בהמוניהם.
"אני לא אעשה מופע עם נועה קירל, כי אני לא חושב שיש לי סיבה אמנותית של ממש. אם המיזם שלי היה לנסות לעשות מופעים לבני 20, שבהם התזמורת היא סוג של קישוט לאמן שנמצא במרכז הבמה, אחלה. יש תזמורות שעושות את זה. אותי זה לא מעניין".
אז מה כן מעניין אותך?
"אני יכול לחשוב על אמנים פופולריים שאני אומר: לדבר הזה יש שיניים, הוא לא פלסטיק".
איך בכלל מייצרים את כל הווידאו ארט והאשליות הבימתיות האלה בתקציבים של תזמורת?
"בתקציבים קטנים אנחנו מנסים לייצר אשליות בימתיות גדולות. רועי הרבה פעמים אומר שאנחנו פרינג' עם שיגעון גדלות. כשיש לך את האין, אתה מאוד יצירתי. חושב כל הזמן איך לעשות הרבה ממעט".
מדינה של שבטים
לפני 7 באוקטובר יצרה התזמורת עבור בית הגפן בחיפה את "אדבר איתך", מופע שבו שירי אהבה עבריים מבוצעים בערבית ושירים ערביים בעברית. עליית המופע נדחתה לאחר 7 באוקטובר, כי לדבריו אנשים התקשו לשמוע ערבית במרחב הציבורי. כשהמופע עלה לבסוף, הוא מספר, הקהל הגיב בדמעות. "אנשים אמרו שזה היה כמו לשים רטייה על הפצע".
רציתם שהמופע יגיע גם לקהל ערבי?
"בוודאי. במופע הבכורה בחיפה היו גם ערבים בקהל. אבל קהל ערבי בוגר זה סיפור אחר. הזמרים הערבים שאנחנו עובדים איתם מספרים כמה קשה להוציא אנשים לבוא לראות מופעים של יהודים".
אם תפתח מחר קופה בטייבה למופע של תזמורת המהפכה, יקנו כרטיסים?
"לא יקנו. ממש לא".
אולי זה לא רק עניין של זהות יהודית וערבית. אתם פונים בעיקר לקאנון אשכנזי – אריק איינשטיין, הגשש החיוור, שלמה ארצי. קשה להתפלא שקשה לכם יותר מחוץ לתל אביב.
"נכון. הדימוי האשכנזי מגביל את היכולת שלנו לפרוץ לקהלים אחרים. אבל אי אפשר להילחם בכל החזיתות. לאמן יוצר יש את הדנ"א שלו. אם רוצים לשים עליי את הכותרות אשכנזי, ליברל, שמאלני, יפה נפש, שישימו".
אתה מתחבר לפופ המזרחי?
"להרבה מאוד מהדברים שנקראים פופ מזרחי אני לא מתחבר. אבל יש דברים בתוך המוזיקה המזרחית שמאוד מדברים אליי. עמיר בניון, למשל. אני מזהה שם עומק שאני מאוד מתחבר אליו".
כשאתה מדבר על עומק, אתה כמעט נשמע מתנצל על זה.
"באמנות, עומק זה אלמנט בסיסי. אבל אמנות והצלחה מסחרית לא תמיד הולכות ביחד. זה נפלא כשהן הולכות ביחד".
אתם עושים שימוש ביצירה שלכם בבינה מלאכותית?
"עד היום השימוש היחיד שלנו ב-AI היה לקחת את הקול של אריק איינשטיין ולבודד אותו מתוך הקלטה קיימת. בווידאו ארט, אגב, כבר עושים שימוש נרחב בכלי AI. לגבי היצירה עצמה, ממש לא הייתי רוצה שהמוזיקה תיכתב על ידי AI. אבל כמובן שאי אפשר להישאר רלוונטי בלי להכיר את התחום הזה לעומק, ואני מתכוון להתעמק בזה".
התזמורת הבאה בניו יורק
לפני כ-13 שנה, לאחר שהתגרש ובמהלך תהליך אימון אישי, שרון כתב חזון מפורט על חייו בעוד 20 שנה. שלושה ימים לפני הריאיון הוא פתח אותו שוב. "כמעט הכול התגשם", הוא אומר.
אתה רק בן 48. מה נשאר לך להגשים?
"החלום הבא הוא לקחת את הפורמט שלנו אל מחוץ לישראל. לאו דווקא לייצא את הנגנים מכאן, אלא להקים תזמורת מקומית בלונדון או בניו יורק, וליצור שם מופעים סביב דייוויד בואי או הביטלס".
ניסית כבר לפעול בכיוון?
"היו ניסיונות ראשונים שנעצרו בקורונה, ובהמשך במלחמה".
מה חסר כדי שזה יקרה?
"צריך שמפיק יאמין בדבר הזה וייקח אותו".
בסוף החודש הוא יגיע עם התזמורת להיכל התרבות מאיר ניצן בראשון לציון עם "מהפכה בצוותא". אלא שעבורו זו אינה רק עוד תחנה בסבב הופעות. אחרי הצבא, אחת העבודות המזדמנות הראשונות שלו היתה כסדרן באותו היכל. הוא ראה שם את הקונצרטים של התזמורת הסימפונית של ראשון לציון.
דמיינת את עצמך יום אחד מופיע על הבמה הזאת?
"מאוד".