כולם מדברים על "זהב שחור" – על מי שזכה לשבת מול המצלמה, על מי שלא, ועל כמה מקום נתנו בה ולמי. בזמן שהרשת גועשת והדיון בוער, הרגשתי שמעניין יהיה לדבר על מה שקורה בסדרה דרך האוזניים. באולפני ג'אנגל הוותיקים, שממוקמים בין מוסכים ושווארמיות ברחוב התחייה בתל אביב, יושב ניל גיבס מול הקונסולה והמסך. ניל הוא מעצב פסקול ומיקסר לקולנוע וטלוויזיה, והאיש שעומד מאחורי כל מה שאתם שומעים במהלך הצפייה בזהב שחור. לקחתי רכבת מאזור חיוג 02, והגעתי לאולפן כדי לדבר איתו על העבודה שלו בסדרה – ובראש ובראשונה, על איזה סוג סדרה זו בכלל.
>> וגם אנחנו יצרנו פלייליסט נלווה לפרקי הסדרה:פרק 1|פרק 2|פרק 3|פרק 4|פרק 5|פרק 6|פרק 7 ואחרון

"כמו שההיפ הופ סימפל ופתח ארכיונים ישנים של מוסיקה, כך זהב שחור לא באה לתעד כמו שהיא באה ליצור משהו חדש", הוא מסביר את נקודת המבט שלו. "זו יצירה שהיא מעבר לתיעוד, יצירה בפני עצמה. לרוב בסדרת דוקו יש שפה אחידה, אפילו סכמטית. פה רצינו למצוא שפה חדשה לכל פרק, אבל עם שמירה על אחידות. היוצרים המוכשרים של הסדרה, אמרי (דקל-קדוש) ורום (אטיק), יצרו סדרה שהיא לא עשייה דוקומנטרית רגילה. יש בה שכבה נוספת, משחקית וצבעונית לראייתי, שלא מאפיינת דוקו פר-סיי. הם התייחסו לדבר הזה מהרגע הראשון כיצירת היפ הופ אחת גדולה, שרוצה בעיקר להיות היפ הופ. בגדול, גם אם הסדרה מוצאת את עצמה פתאום במקום עלילתי, או אומנותי מבחינה ויזואלית, אנחנו עדיין מדברים כאן על לספר סיפור. אולי אפילו אפשר לומר – בלי להרתיח את מבקרי הקולנוע כמובן – שזהב שחור היא עלילתית באותה מידה שיש עלייה תווית של 'דוקו'".

מה בעצם העבודה שלך בתכל'ס? איך תגדיר אותה?
"עד היום אמא שלי לא מבינה עד הסוף מה אני עושה. אני אסביר בפשטות: אם נלחץ פליי ונקשיב למה שקיים בעריכה אחרונה של פרק בסדרה או בסרט, בלי נגיעה כלל במה שקיים בסאונד – המצב ממש לא טוב. יש לנו באוזניים סלט, הווליום כל הזמן עולה ויורד, קטעי קול נכנסים ויוצאים באופן גס, ונבחין גם שחסר לנו משהו בסאונד – למשל דמות שנצפית רצה, אבל בלי הסאונד של הצעדים שלה. התוצאה הראשונית היא גסה, לא נעימה וחסרים בה המון פרטי שמע שישלימו את מה שרואים. ופה מעצבי הפסקול נכנסים לתמונה. אני למעשה אחראי ממש על כל מה ששומעים".

זהב שחור הכילה מגוון רחב של מקורות סאונד – מההקלטה של הראיונות דרך קטעי ארכיון חבוטים והופעות שצולמו במצלמות ביתיות, ועד לסאונד אפקטס ושירים מוקלטים.איך מתמודדים עם כל זה? זו ברכה, או קללה?
"זו לגמרי ברכה. זהב שחור זה פרויקט מאוד דחוס. וכמו שאמרת, יש בו מגוון עצום של שפות קולנועיות שונות. לפני שנכנסתי לעבוד עליה צפיתי בארבעת הפרקים הראשונים, וישר הבנתי שקיבלתי אוצר: זה מגרש משחקים שהוא חלום לכל מעצב פסקול, ואמרי ורום נתנו לי המון חופש פעולה. התחלנו לעבוד על הפרויקט כ-7 חודשים לפני שהוא יצא, שזה לא המון זמן במונחים של עבודה על פסקול לסדרה דחוסה כמו זו".

ומה היו האתגרים?
"הראיונות לסדרה הוקלטו באופן לא איכותי במיוחד – רום עצמו היה המקליט, והשתמש במכשיר הקלטה קטן ופשוט, שאליו היה מחובר מיקרופון נק (מיקרופון שמצמידים לדש החולצה, ת.ר), אז ההקלטות של הראיונות הגיעו לרוב במצב קשוח עד לא שמיש. אז כל הדיאלוגים עברו טיפול כירורגי שלי. הרי הדיאלוג במקום הראשון בסדר העדיפות, זה הסטורי-טלר המרכזי בפסקול, כי הסיפור מסופר קודם כל במילים. אחר כך מגיעים הארכיונים, ואני חייב לפרגן למחלקת התחקיר בסדרה שעשתה עבודה פשוט פנטסטית, והביאה כמות מטורללת של חומרים ארכיוניים מכל הסוגים והמינים. דבר נוסף ומגניב עם המוסיקה בגרסאות האולפן, זה שהם דאגו לפרק לערוצים נפרדים בעזרת כלים של AI. ובכך נוצרה עוד דרך מעניינת לספר את הסיפור".

אז יש שימוש בפסקול בבינה מלאכותית? איך בעצם השימוש בה עזר לספר את הסיפור?
"יש כלי AI מסוימים שאפשרו לנו לפרק ולהרכיב מחדש את המוסיקה במקומות מסוימים בסדרה. למשל להתחיל טראק כלשהו עם רמיזה – אני נותן לכם בהתחלה רק את הבס של השיר, פתאום מתווסף הסאמפל או הגיטרה, ואז בסוף הראפ. כמעצב פסקול, מאוד תמכתי בכניסה הדרגתית כזו. גם חלק מחומרי הארכיון הגיעו ללא סאונד בכלל, אז מצאתי פיתרון – לקחתי את הטראקים עצמם, ועיבדתי אותם כך שישמעו כאילו מתוך הווידאו. AI הוא כלי אדיר שנתן לנו הרבה אפשרויות לעשות דברים שלא היה אפשר לעשות בעבר בעולם עיצוב הפסקול למסך. למשל, יש בעיה בסדרה של 'טקסט על טקסט' – שיר עם ראפ קולח שמעליו יש דיבור של מרואיין. פה, הודות ל-AI, הייתה היכולת להסיר את הראפ, ולהשאיר רק ביט כשהמרואיין מדבר".

היו עוד אתגרים מיוחדים?
"אחד האתגרים המורכבים והמהנים עבורי הוא בפרק 5. בחלק של כהן@מושון, השפה הגרפית מתאפיינת בעולם ה-8-ביט, כלומר משחקי מחשב פרימיטיביים משנות השמונים והתשעים. היה לי מאתגר במיוחד לייצר סאונדים כאלה עבור הפרק, מכיוון שלא היו מספיק סאונדים משכנעים מהסוג הזה בספריות האפקטים שלי. היינו צריכים לייצר אותם במיוחד. זה כולל למשל את העיבוד שעשינו ל-"Hot In Here" של נלי בסגנון הזה. בחלק הראשון של הפרק, שמתמקד בסאדייל ומשלב אנימציה בסגנון סובייטי, היה לי כיף לא נורמלי למצוא לו סאונדים של חלליות, קטעי דיבור של יורי גגרין, ועוד סאונדים מעולם החלל שתואמים את השפה הקולנועית. בחלק האחרון אנחנו עם פלד ופי אר טרופרז, שקיבלו דמויות של גיבורי על – ובהתאם, שידכתי לדמויות סאונדים של חשמל ושל חליפות בסגנון איירון מן, סאונדים מכניים בסגנון של רובוטריקים וכו'. זה לא היה קשה כי אלו סאונדים מוכרים שכולנו שמענו בכל סרטי הסופר-הירוז, ולא מאוד מסובך להבין איך הם אמורים להישמע".

מה תוכל לספר על הדינאמיקה שלך עם יוצרי הסדרה?
"הקליק בינינו נוצר ממש מרגע הפגישה הראשון. הכישרון נוטף הסטייל של עמרי והידענות המעמיקה של רום קנו אותי, התאהבתי בהם אינטלקטואלית ורציתי פשוט לבלות איתם כמה שאפשר. הם הבינו שאני גם היפ הופ הד בעצמי – הפקתי שירים לקלין מסאדייל, ואני גם חובב קולנוע מושבע, ובא מבית אמנותי. פיתחנו חברות קרובה והם נתנו לי להתפרע. לשמחתי, רוב מה ששמתי בסדרה בהיבט הפסקול, נשאר".

איך זה עבד מאחורי דלתות האולפן הסגורות?
"רום הוא האוזן ששולטת ברמת התוכן: בחירות מדויקות וחכמות של מה צריך ולא צריך להיכנס. ואמרי הוא האוזן המדוייקת: הוא ידע בדיוק מה הוא מצפה לשמוע. וזה שיוצר יודע מה הוא רוצה לשמוע, מאוד עוזר. במיוחד כשזה יוצר כמו אמרי שיודע לבטא את זה בצורה ברורה. הוא סוג של 'שר' לי תוך כדי העבודה מה הוא רוצה לשמוע. ממש כיף איתם".

ואין חילוקי דעות? התפלפלויות? באטל ראפ באולפן?
"ההתפלפלות שלנו הסתכמה בווליום של אפקטים. אמרי רצה שאפקטים מסוימים יהיו בווליום מאוד גבוה, מחריש אוזניים. ואז אני הייתי שם כדי 'להגן' עליהם כיוצרים, כי חשוב לי שהכל יהיה 'פיין'. חילוקי הדעות היחידים היו כשרציתי שנכניס בסוף פרק 5 את הדיס של רון נשר. ממש רציתי, אבל הם התנגדו ואז שחררתי. אני חושב שזה יכל להיות מושלם".

• ❤ תרבות
• ריאיון
• זהב שחור
• פסקולים