שחור באוזן: פלייליסט משלים לפרק השישי של סדרת הדוקו "זהב שחור"

כבר חודש וחצי שהדוקומנטרי "זהב שחור – סיפורו של ההיפ הופ הישראלי" חורך את המסך בכאן 11, וממלא את הפיד בדיוני מוזיקה ותלונות של ראפרים. מעבר להיותו יצירה אודיו-ויזואלית יוצאת דופן במחוזותנו שלא נראה כדוגמתו מאז "סוף עונת התפוזים", מדובר בחגיגה יוצאת דופן של תרבות ההיפ הופ המקומית, שנמצאת בשנים האחרונות בסוג של טור דה פורס. וזו הזדמנות יוצאת דופן לתת את הכבוד (הקלישאתיים יגידו ריספקט) לז'אנר ולמייסדיו, כמו גם לדוקומנטרי הייחודי שמקיף את תולדותיו. ואין דרך טובה יותר לעשות זאת מאשר בפלייליסט נלווה שכולל כמה מהשירים המופיעים בפרק, וכמה שירים שדווקא לא.
>> בפרקים הקודמים: הפלייליסט לפרק 1 | הפלייליסט לפרק 2 | הפלייליסט לפרק 3 | הפלייליסט לפרק 4 | הפלייליסט לפרק 5

גם אנחנו כאן בטיים אאוט אוהבי היפ הופ מקומי – למעשה (והנה מגיע גילוי נאות), אחד מכותבי הטקסט שלפניכם, סגן העורך מתן שרון, מרואיין בסדרה בכובעו כעיתונאי היפ הופ, ואף ייעץ לתחקיר המקיף שערכו היוצרים אמרי דקל קדוש ורום אטיק. הכותב השני אבישי סלע, הוא גם ילד היפ הופ מתבגר שגדל על ברכי עסק שחור ומדרגות הג'י ספוט. לכן יצאנו לאסוף פלייליסט משלים לפרקי הסדרה (המשודרת מדי יום ג' בכאן 11, 22:00), כזה שמרחיב את המתואר בה, מוסיף מידע וצבע על מה שמוזכר בה – ואם אפשר, גם מוסיף אמנים שיוצרי הסדרה לא הספיקו לשלב במגבלת הטלוויזיוניות. הפלייליסט השישי מסתכל הצידה מרביד וטונה, שקיבלו את מקומם הראוי בפרק, לעבר הראפרים שפעלו במקביל, והוציאו שירים בועטים, מאתגרים ולפעמים גם קליטים ממש באותם השנים. אגב, לסדרה יש גם פלייליסט רשמי בספוטיפיי, שמרכז את כל המוזיקה שמופיעה בפרקים – אבל אנחנו בקטע של להרחיב.

פרודוקס – כולם אחרי (2010)

אי אפשר להפריז בחשיבות הרגע הזה בטיימליין של הראפ העברי. אלבום בעל השם הסמלי שלא במקרה "תחיית המתים", שבכלל נולד כמיקסטייפ, וגרם ללא מעט אנשים לחזור לזרועות הז'אנר – או לכל הפחות, לראות לו סוף סוף עתיד. הארדקור ראפ מפתח תקווה עם הפקות שמנות של שקל המוכשר, שלושה ראפרים רעבים להפליא, אוסף מטורף (דאז) של אורחים והבטחה של כוכב אחד – "אני חלק ממיעוט שעוד יהפוך לרוב". פרודוקס אמנם התפרקה עוד לפני שיצא האלבום, אבל ההבטחה התגשמה, ואם תהיתם למה – השיר הסוחף הזה מסביר את כל התוכנית כולה. אשכרה פאקינג קלאסיקה.

טונהמן ג'ונס – רוקסטאר (2010)

ובאותם השנים, כפי שהפרק השישי מציג יפה, טונה נאבק במסלול משל עצמו. הסיבוב הקצר-אך-טראומתי במסגרת הלהקה טונהמן ג'ונס, שפעלה תחת הלייבל הנודע לשמצה עננה (עליו מאוחר יותר יכתוב שיר דיס), הגיש את טונה בגרסת דיסקו-ראפ שמאוד כיוונה לעבר פריצה. הכתיבה עוד טרום נועם חורף (איזה גילוי מטורף!), ולכן זה גם הנושא של השיר הזה, ששואב יותר מסאונד הרוק הפופי של התקופה. בהופעות המעטות והריקות של אותם השנים, זה היה היילייט – אבל טוב שטונה התקדם והתבגר. הזיכרון הזה, עם זאת, נשאר כתיעוד לימים בהם הבחור עשה הכל כדי להצליח, מבלי שזה יצליח.

קוואמי, קלין, קלקידן, וולקן, אלפרבר, סגול 59, מוחמד מוגרבי ופישי הגדול – רשימת דרישות (2011)

קיץ 2011 זכור לכולנו כקיץ של המחאה החברתית – נו זאת עם האוהלים ברוטשילד ודפני ליף – שבכנות, גררה תגובה די אנמית מעולמות המוזיקה. אף ההיפ הופ הצליח דווקא להתייחס, גם דרך הדג נחש (ראו ערך), וגם בעזרת השיר הנהדר הזה שיזם (איך לא) קוואמי באוגוסט 2011, והיה כמו קריאת קרב קולקטיבית שאיחדה דורות קודמים של ראפרים (כולל את קלקידן, מגדולי הראפרים האתיופים), קריצות לפאבליק אנמי ואנרגיה חתרנית ולוחמנית שבכנות, לא כל כך תפסה בראפ העברי, אולי למעט פלא אוזן ואברי ג'י. לפחות נשאר השיר הזה, שיש הרבה מה להתגאות בו, וחבל שמנהיגי המחאה החברתית לא הקשיבו לעצה לבוא עם רשימת דרישות.

פלד ונצ'י נצ' – 6 רגל 7 רגל (2011)

פעם היו משקיעים לקראת הופעות, כי היה קשה להביא קהל. שני ראפרים ענקיים, ביט נפלא שנלקח מלהיט מחו"ל, מה צריך יותר? לא, באמת – אין מה להוסיף. פשוט תענוג.

לוקץ' – אצלנו בשכונה (2012)

יחסית לחלקו בעולם ההיפ הופ, ובמיוחד באותם השנים, לוקץ מצדיק פרק משלו ב"זהב שחור: מצאנו עוד זהב" (קדימה כאן 11, אנחנו מחכים!). מעבר לעובדה שהוא פתח דלתות לאמנים רבים, ביניהם גם רביד כמובן, אלא כי עוד לפני רביד וטונה, לוקץ היה כוכב הראפ של הרגע. ההצלחה שהביאה לו שיר התגובה לענת בנאי הפכה לקאלט, והובילה לאלבום "פלטינה" שהציג את המיקס המדויק שהראפר בנה: לעשות סאטירה, להיות מצחיק ודביל, אבל לגרום לזה להישמע הכי טוב שיש. הפקה של אורי שוחט וקליפ בלתי נשכח הפכו את השיר ההיסטרי הזה – שחי על המתח שבין הרצון להישמע אמריקה לחיים בצהלה – ללהיט רחוב אמיתי. כמה חבל שכבר אי אפשר לשיר אותו בהופעות כי אנחנו ב-2026. יו יו.

פלד – הוא זכאי (2012)

את חשיבותו ומשמעותו של פלד אמנם ראינו עוד בפרק הקודם, כחלק מהפי.אר טרופרז, וגם דיברנו על הצמד פלד ואורטגה, אבל את משמעותו לראפ העברי כאמן סולו רק התחלנו להרגיש בשלב הזה, עם אלבום הבכורה "ח.ר.ק.ו.ת" שהופק כולו על ידי כהן ושוחט (שימשיכו להפיק את כל אלבומיו מכאן והלאה). מעבר להמנון כמו "בסים בבגאז'", באלבום ההוא היתה גם את הקלאסיקה הזו שסיפקה הצגת יכולות של ראפר רענן ומרתק בהמנון היפ הופ נצחי עם בתים מבריקים (הבית שכולו מבוסס על האות ז' עדיין וואו), כתב הגנה קטנטן על סאבלימינל, פלואו מדבק ופזמון שבא לצעוק לשמיים. אין להם כלום עליו.

ויקטור ג׳קסון – סופר אגו (2011)

הרכב נוסף שצמח במקביל לבניית האנדרגראונד היה שלישיית ויקטור ג'קסון – שהורכב מהראפרים ג'ימבו ג'יי ופדרו גראס והמפיק איציק פצצתי, גרסה מצומצמת להרכב המוגזם והמצחיק N.O.D, שהוציאו אלבום עצמאי אחד בשם "חיים משוגעים" ב-2008. הגרסה המהודקת הורכבה רק מאלו שלקחו ברצינות את הראפ המצחיק שלהם, והשיר הזה היה מהעדויות הראשונות לכך שמסתתרים פה ראפרים משמעותיים, ולא רק צחוקים על נודים. ראפ אינטיליגנטי על מושג האגו בראפ, מלכד שפה ייחודית והעמקה נדירה גם להם וגם לראפ העברי, והיווה הצהרת כוונות מרשימה שעוד תתגשם עם שלושתם, שצמחו ליצירות משמעותיות, ביחד ("העיר הזאת", "תיכון מגשימים"), כל אחד בעצמו.

האדיוטים – זוז כמו אדיוט (2010)

במקביל לראפרים שצמחו מהאנדרגראונד וחלמו למלא את הסאבליים, צמח ענף נוסף של ראפ עברי שגדל במועדונים, וניסה לייבא לישראל את סאנוד הרינגטון-ראפ של אותם שנים. סופר גרופ של ראפ מסחרי שהורכב מאיזי, רון נשר, סיקסטי-ניין ורון בי יצרו באנגר שרץ יפה מאוד במקומות שבהם רקדו להיפ הופ, שהצליח בין היתר כי לא לקח את עצמו כזה ברצינות. הענף הזה של הראפ עוד יגדל כוכבים כמו סטטיק ויחלחל עמוק לתוך הפופ העברי (אחרי הכל, איזי היה הראשון לטפח את נועה קירל), ולמרות שלא נוכח ב"זהב שחור", בהחלט השפיע על תפיסת וגדילת הראפ בישראל.

שאטגאנז – סוף עונת החרוזים (2012)

סופרגרופ אחר שצמח באותם השנים (שמים לב לתמה?) איגד את טונה (טרום ההצלחה) עם אורטגה בשיאו ומכל האנשים, גם את שי 360, שהיה ראפר מבריק שנבלע בתוך הרעש של תאקט. אי.פי בודד הם הוציאו בשם "סוף עונת החרוזים" שכנראה לעולם לא יראה אור סטרימינג בשל השימוש הכבד של בסימפולים של שירי צאן ברזל עבריים על ידי טונה, שגם הפיק את ההרכב. הכימיה בין השלושה בלתי נשכחת מוצגת בשיר הזה, שמסמפל בחוצפה את "היה היה (לזיגי)" של אריק איינשטיין, ומזכיר איזה כיף זה כשראפרים מבריקים משתפים פעולה.

הקבינט – ק.ב.י.נ.ט (2014)

הסופרגרופ השלישי של התקופה (הנה התמה!) איחד שלושה הרכבים שחלקם קיבל את מקומם בפרק הקודם – פלד ואורטגה, כהן@מושון ואקסום הגדולים, עליהם כתבנו בפלייליסט שעבר, גדלו ביחד במועדונים והתאגדו במהלך ערבי הקיבינט שהתקיימו ברובם במועדון הברזילי. "הפאוור ריינג'רז של הראפ, מתחברים כמו מגה זורד" כפי שקבע כהן בפתיחת השיר הזה, שהיה הראשון מתוך אי.פי עתידי שלבסוף יצא. כשהמפיק הוא מפיק העל של ההיפהופ הישראלי המתחדש אורי שוחט, שנותן כאן ביט עצום, אפשר לשמוע את הכימיה המרשימה, פלואו'ז בשפע ותחושת שותפות גורל שתוביל את התקופה הזו. יש פה גם מתמודד רציני לוורס הכי טוב בעברית (ובוודאות הוורס הכי טוב עם ארמית) של טדרוס. מפגש כוחות בלתי נשכח.

עידו מימון עם פישי הגדול – פרנויה (2013)

עוד דמות חשובה לתקופה הזו של ההיפהופ (והגרוב בכללו) הישראלי, הוא עידו מימון (היום עידו מימון בן יהושע) – שליווה את ההיפהופ הישראלי עוד כילד פורומים מתלהב (וגדול מעריצי "הדג נחש"), והפך לאורך השנים למפיק מפלצת עם קרדיטים מפה ועד הודעה חדשה. מימון גם היה מראשוני המפיקים ליצור "אלבום מפיק", בו הוא אוסף חבורת ראפרים לעלות על מוזיקה שיצר. הראשון שבהם, "חלומות", הפך גם למעיין סיכום ביניים של הסצינה לאותם השנים. הסינגל הבולט הזה, עם פישי הגדול, היה וואחד להיט היפ הופ/דאנסהול/מזרחית ובאנגר שקשה להשתחרר ממנו – ויש עוד הרבה פנינים באלבום הזה.

סול ג׳יי עם נצ'י נץ וצ׳ולו – משהו חייב לקרות (2012)

ראפרים רבים שמעו את הקריאה לתחיית המתים, וניסו באותם השנים להרים את רמתם ולהוציא את האלבום המומנטלי שלהם. אחד מהם היה סול ג'יי, ראפר מוכשר בעל קול מחוספס יחודיי ואטיטוד שנע בין הוו טאנג קלאן לבוג'ו בנטון בקלילות. אלבום הבכורה שלו "משהו חייב לקרות" הקדים את זמנו עם שירים נושכחים והמנוני מריחואנה, וכנראה שאם היה יוצא מאוחר יותר היה מצליח יותר. שיר הנושא מהאלבום, שאירח את רביד פלוטניק ואת האב הרוחני צ'ולו, מביא קריאה נוקבת לשינוי חברתי שמעולם לא הגיע. גם המוזיקה שסול ג'יי הוציא אחר כך מאוד שווה האזנה, גם אם לא קרה.

זי קיי ונצ'י נץ – שאולין (2012)

זוהר כספי, שהגיע מההרכב המתריס "הצד האחר", יצא לקריירת סולו שהוכיחה שהוא אחד מלהטוטני הלשון הכי מרשימים בשפה העברית. המיקסטייפ "אורבנלוג'י" מ-2012 כלל בעיקר שירים בהם זי רצח ביטים מחו"ל, אבל השיר הזה – על ביט מקורי נהדר של המפיק קובני – הוא פשוט התפרעות של שני אמסיז מטורפים. יש מי שעוד מתגעגע לנצ'י של התקופה הזו, במידה מסוימת של צדק, אבל זי קיי עדיין רוצח בצורה הזו גם 14 שנים אחר כך. ההשראה מהוו טאנג קלאן ברורה, אבל זה בכלל שיר בסגנון "Renegade" של ג'יי זי ואמינם, בו כל ראפר מנסה להתעלות על הבית המרשים של קודמו. אנחנו עוד לא יודעים מי המנצח פה.

הדג נחש – זמן להתעורר (2013)

עלייתם של הדור שגדל על היפ הופ ישראלי לא מחקה גם את אבותיו, ואין דוגמה טובה יותר מאשר אלבום הפוסט-מחאה של הדג נחש. כאילו המציאות קראה להם לקום שוב, הטקסטים הנוקבים של שאנן פגשו הפקה בוגרת ומורכבת יותר, שלצד להיטים כמו "יום שישי" ו"קובלנה על מפלגות ישראל" ו"הכל יסתדר" עם פלד – וגם הברקה מרהיבה בשם "אינני בוגד" שאם היה יותר "ראפי" היה מופיע בפלייליסט הזה במקום – הביא את המנון המחאה הזה, שעוד ימצא את הקהל שלו בהפגנות לקראת ההפיכה המשטרית. למרבה הצער, זה עדיין הזמן להתעורר.

איזי – בין הבודדים (2015)

כאמור, יש לא מעט ראפרים שנפגעו מהעדרותם מ"זהב שחור" – חלקם בצדק וחלקם באגו טריפ – אבל צריך להודות שלפחות לאיזי (ארז שרון) יש קייס מוצדק. בשנים בהם ההיפ הופ ירד לאנדרגראונד, איזי היה מראשוני הראפרים לפרוץ דרך האינטרנט, חשף דור שלם של ילדים לראפ והפך לכוכב ברמת פסטיגל. אלבומו השני "לא לילדים" ניסה לבגר את הראפר, ושיתוף הפעולה המוקדם הזה עם ג'ורדי (מעט לפני שיהפוך לכוכב דרך סטטיק ובן אל) היה דוגמה נהדרת לאיזה כישרון פופ-ראפ ענק צמח פה. "בין הבודדים" היה להיט היפ הופ לא קטן, שאפילו הצליח להבליח לתוך הרדיו הפקה מזיזה וסטייל במשקל קל. לאיזי בהחלט היו מניות בעלייתו המחודשת של ההיפ הופ, וראוי לתת לו את הכבוד על כך.

בוקה – 64 שורות (2014)

עוד ראפר מדהים שנאבד בין אדוות הזמן. מי ייצג את לוד בכבוד עוד לפני טדי נגוסה, ראפר חייתי ומחוספס עם אטיטוד של כוכב על ופחד במה משתק שמנע ממנו להגיע למקומו הראוי יחד עם רביד וטונה. למעשה, הוא היה אחת מנקודות החיבור הנדירות בין הסצינה המחתרתית יותר לזו הפופית, ועם תחושת סטריט אמתית, גישת DIY נהדרת ושורות ראפ בסיטונאות, בעיקר מצער לדעת שלא היתה המשכיות למוזיקה הנהדרת של בוקה. לפחות הוא השאיר כמה להיטים מאחוריו כמו "דלה בוקה", ואת השיר הנפלא הזה, שמורכב מרצף שורות נטול פזמון וראפר ענק במרכזם.

נתי חסיד – כספומט (2015)

כל מי שחווה היפ הופ ישראלי בעשור שקדם לאלבום של נתי חסיד לא יכל להחמיץ את הדמות. ראפר כריזמטי שנכך בלא מעט צמתים חשובות בראפ העברי, מניהול פורום מוזיקה שחורה בתפוז, דרך מעגלי פריסטייל ועד הנחיית תוכנית הרדיו "כבשה שחורה" עם ליאור שיינברגר, הוא היה חסיד ראפ אמיתי. ולאורך כל התקופה הזו, הוא גם היה ראפר מצוין עם סטייל גרובי יחודי והאטיטוד חצוף. רגע לפני שההיפ הופ פרץ למיינסטרים, אלבומו הראשון "זה מה יש" יצא לעולם עם הופעות אורח של שאנן סטריט וטונה, והרגיש כמו החגיגה של המוזיקליות שלו. פ'אנק, סול והרבה היפ הופ מתערבבים דרך הכתיבה המקורית והמשעשעת שלו, והשיר הכיפי והמריר הזה, על יחסי אהבה ושנאה עם הכספומט, הוא מורשת נהדרת שנשארה ממנו.

קפה שחור חזק – את בדיוק הטעם (2014)

שנת 2015 היתה ללא ספק השנה בה הראפ העברי חזר למיינסטרים, עם פריצתם של רביד וטונה, אבל עוד לפנם היו אלו קפה שחור חזק, שפרצו עם "יהיה בסדר", שיר שכלל פזמון נדבק של רביד פלוטניק והיה ללהיט מדינה עצום. ההרכב נולד עוד ב-2006 במתנ"ס בנתניה, אך הצליח רק כשנולד מחדש כצמד של אילק ואורי (הירו), קרובי משפחה שהבינו את הנוסחה לראפ קליט. השיר המתקתק הזה, שיצא רגע לפני הלהיט הגדול, די מסביר את הסיבה שהם הצליחו באותם השנים, ולמרות שבנו בעזרת שנות הפריצה קריירה מרשימה של הופעות ברחבי העולם, לא ממש הצליחו לשחזר את ההצלחה. לאחרונה הירו הוציא שיר דיס על רביד פלוטניק, אז כנראה שגם הגשר הזה נשרף. הכישרון, בכל אופן, היו בכמויות.

רביד פלוטניק – הללויה (2015)

אחד המוטיבים הבולטים בפרק הוא המפגש בין שקל לנצ'י, והשיר הזה – מתוך האלבום "ברוכים הבאים לפתח תקווה" (ממנו גם מגיע "יום חדש" שמביא את הפרק לשיא רגשי) – היה מהרגעים האחרונים שהשיתוף פעולה הזה עוד הניע את השניים. ביט מטמטם של שקל משאיר לרביד זמן להתפרע כראפר שהוא, והחלפת הביט בחציו השני של השיר עדיין מטמטמת את הראש. שניהם גדלו מאז בענק, צמחו כאמני סולו, אבל את שיתוף הפעולה ביניהם אי אפשר לשכוח. אנחנו כבר מוכנים לפרק הבא והאחרון, הללויה. מה איתכם?