כדי לברוח מההווה והעתיד הלכנו לבדוק מה המקום הכי עתיק ביפו

בתקופה האחרונה עובר על יפו משבר לא פשוט, וזה הזמן להעריך את מה שיש לעיר הזאת להציע. יפו היא אחת הערים העתיקות בעולם, רווית היסטוריה וחילופי שילטונות. לפי החברה לפיתוח יפו העתיקה, המקום הקדום ביותר ביפו מתוארך לתקופת הברונזה המאוחרת, כלומר לזמן השלטון המצרי בכנען שמכונה גם "תקופת האימפריה". מדובר בשאריות חומה שנבנתה כנראה בין 1300-1400 לפנה"ס, שריד אחרון ליישוב קדום מאותה התקופה. החומה משופעת ומטרתה הייתה למנוע מאויבים לטפס ולחדור ליישוב המבוצר, והיא מכונה בעגה המקצועית בשם הביזארי "חלקלקה".

שרידי החלקלקה נמצאים בתוך מונומנט היסטורי – החמאם מהמאה ה-19. המבנה מרובע ועשוי אבן, נתמך על ידי ארבעה עמודים מכוסים עצים וצמחייה עקשנית. מישהו הניח שם דשא סינטתי בנסיון כושל לגרום לחמאם להפוך לפינת ישיבה קטנה. אותו מישהו אולי תלה גם שטיח קיר צנוע על הקיר של החמאם, אבל ניכר שהוא לא ביקר שם כבר כמה זמן כדי לטפח את חלקלקת האלוהים הקטנה שלו. כאילו כדי להדגיש את העליבות של החמאם, ממש לידו נמצא אחד מאולמות האירועים הבוטיקיים שמאכלסים את האזור (ונקרא כמובן "החמאם"). הוא מתהדר בכניסה משודרת עם מזרקות מים צוהלות ופונטים היפסטריים, ומדגיש שתקופת הזוהר של החמאם הייתה ללא ספק בעבר הרחוק מאוד.

נגעתי באבנים העתיקות כאילו אני קלייר מ"זרה" שמנסה לעבור דרכן אל תקופה אחרת, אבל במקום לפגוש גמלים נחמדים ואולי איזה גנרל מצרי קשוח שילמד אותי מהי אהבה אמיתית, ולחמוק ממשבר האקלים והנצחון הצפוי של ביבי בבחירות, נשארתי ברחבה שליד מוזיאון יפו. על רקע הים צפיתי בריב סוער של חתולים ועורבים על השאריות מהבר מצווה שבדיוק נגמרה באולם ליד. חשבתי שמעניין איזה סיורים ארכיולוגיים יעשו בעוד אלפי שנים, אבל אז נזכרתי שיש סיכוי שפחות יהיו פה אנשים בעתיד. אולי עדיף ככה.