אין איך להתחמק מזה: ב-HBO יצרו סדרה על שרה נתניהו כמנהיגת מדינה

במרכז אירופה ישנה מדינה חסרת שם, בה שולטת ביד רמה הדיקטטורית אלנה ורנהם (קייט ווינסלט). לאחר היתקלות בין הצבא לבין קבוצת כורים שהפגינה נגד המשטר – שנגמרה באסון – חייל בשם הרברט זובאק (מתיאס שואנארטס) נשלח אל הארמון כדי לשמש בתפקיד מד לחות אנושי עבור הדיקטטורית ההיפוכונדרית, שבטוחה שכל הסביבה שלה מלאה בחיידקים, עובש ונבגים. אט-אט אנחנו רואים איך זובאק הופך לאיש סודה, ולאדם הלוחש באוזנה – עמדה שהאנשים הכפופים לה, כולל בעלה, רק יכולים לחלום עליה.

>> חדשות 13 בצרות איומות. כשצופים במהדורה המרכזית מבינים מדוע

זו נקודת הפתיחה של "המשטר", הסאטירה החדשה של HBO, שנכתבה על ידי וויל טרייסי שכתב עבור "יורשים", "השבוע עם ג'ון אוליבר" והסרט "התפריט". הסדרה מעוצבת בדרמות השליטה האכזרית, אליה כל הדמויות מתחנפות, וממנה כל הדמויות מפחדות. במובן מסוים, קשה שלא להיזכר במנהיג שלנו, באופן שהוא מעמיד פני נורמליות בעוד המדינה מתפוררת מבפנים. במובנים אחרים, אלנה מזכירה דווקא את שרה נתניהו – בהיסטוריה, בצעקות, בגחמות וביחס המחפיר לכפופים לה. ולא רק לנו היא תצלצל בזיכרון – העולם המערבי ראה מספיק דיקטטורות וחווה מספיק רודנים בשביל שהתפקיד יספק תחושה מוכרת אצל כל צופה ברחבי העולם. ועדיין, התזמון של עליית התוכנית, האפיון של המנהיגה ואפילו אלמנט הלקקנות שנוכח בסדרה מקשים על הצופה הישראלי שלא להרגיש שמדברים כאן עלינו. למעשה, כשאלנה מזכירה בנאום שהיא עלתה לשלטון כבר לפני 7 שנים, זה בעיקר גרם לי לגחך בזלזול קל. מה, רק שבע?

ההבדל המרכזי בין אלנה לשרהל'ה וביבי שלנו, הוא שאלנה יכולה להיות ממש חביבה כשהיא רוצה – במיוחד כשהיא נואמת, וקוראת לעם "אהוביי" – ולמרות שברמה האישית קשה למצוא נקודות הזדהות איתה, היא באמת מאמינה שהיא שומרת על המדינה, שזה יותר ממה שאנחנו יכולים להגיד על כמה מנהיגים מוכרים שלנו שדואגים לטובתם האישית. זה לא הופך אותה ליותר נסבלת. לצד אלנה, זובאק החייל הוא באמת דמות מפתיעה בכמה שהיא טובה. זובאק הוא כמו כלב שמירה, הולך אחרי אלנה לכל מקום, עושה מה שהיא אומרת לו, ורק רוצה לקבל ממנה "כל הכבוד". הוא חייל שממלא פקודות, אבל עד סוף הפרק הראשון הוא מתחיל להכיר את אלנה, ולהבין מה היא רוצה לשמוע ומה הוא צריך להגיד לה כדי שתפעל.

אני עוד לא סגור על האם זובאק הוא אדם חכם שמבין את המשחק הפוליטי, או פשוט טיפש ומלא הערצה למנהיגה שלו. כך או כך, מתיאס שואנארטס הוא ליהוק מעולה לתפקיד הזה דווקא בגלל הטשטוש. באופן מסוים, כל הדמויות הן בלתי נסבלות, כי זאת לא סדרה שאמורה לגרום לכם להרגיש טוב עם המצב הקיים – זאת סדרה שאמורה להדליק נורה אדומה. כשרואים חיילים מכים מפגינים ונזכרים באלימות המשטרתית בקפלן, כשקולטים שהמנהיגה מסרבת לפנות את מקומה אחר שבע שנים (חחח!), או כשרואים שרים ובעלי תפקידים שמלקקים את התחת של המנהיג – אי אפשר להתחמק מזה. אנחנו לא רואים סאטירה מוגזמת, אנחנו מסתכלים על עצמנו באופן הכי ישיר שיש. 

קשה בשלב הזה לקבוע אם "המשטר" היא סאטירה מוצלחת או נשכחת. היא כן מצחיקה – פחות ברמת להישפך על הרצפה, יותר בכיוון של "הו! איזו הלצה" – והיא כן מאוד תיאטרלית, אבל היא גם חכמה ומשוחקת היטב על ידי כל חברי הקאסט, ואין שחקן אחד שמרגיש מיותר. הייתי רוצה מעט יותר פירוט על המדינה הבדיונית שאנחנו מכירים – זה היה יכול לעזור לנו להבין מה הדברים שחשוב לאלנה להוביל במדינה, מלבד הישגים כלכליים. מה הערכים שצריך לשמור עליהם? מה הגישה הכלכלית? על מה בדיוק המאבקים הפנימיים? אני מאמין שלפחות חלק מהדברים האלה ייפתרו תוך כדי ששת פרקיה, אבל החלקים שכן מצליחים לעבוד בה, עובדים בענק. וחוץ מזה, כדאי שדווקא פה יתחילו לראות אותה, כי מכל הקהלים שיכולים להזדהות עם הסדרה הזאת, אין מי שיזדהה איתה יותר מאשר הקהל הישראלי.
"המשטר", HBO, זמין ב-VOD של Yes, HOT ו-סלקום TV.