האבא של אמריקה מבקר בארץ והלוואי שיתן לנו חיבוק

הכתבה התפרסמה במקור באתר "הספוילר", אתר הטלוויזיה החדש מבית "טיים אאוט". תראו תראו

הידיעה על ביקורו בישראל של הנרי ווינקלר, בזכות תפקידו העתידי בקומדיה המסקרנת של HOT "חאנשי", תפסה אותנו עם חיוך עצום על הפנים. זו לא רק העובדה שיש לנו סיכוי סביר לחבק את האדם המתוק הזה (בהקרנה מיוחדת של "נער המים" שתיערך בסינמטק במוצ"ש, 12.3, לשם יגיע ווינקלר כאורח וישוחח עם הקהל), כמו שזו פשוט הנוכחות הטבעית שלו, שתמיד מצליחה להצחיק ולחמם את הלב בו זמנית. עבור חלק מהקוראים, אנחנו בטוחים, ווינקלר הוא לא סיפור גדול. אף אחד מאיתנו לא באמת גדל על פונזי. ובכל זאת, מדובר באחד השחקנים האהובים ביותר בהוליווד, ובאמריקה בכלל – ולא סתם.

על התפקיד איתו פרץ כנראה שכבר שמעתם. בכל זאת, הדמות של ארתור "פונזי" פונזרלי הפכה לאייקון טלוויזיוני באופן כמעט מיידי ולאבן דרך מפתיעה בתרבות הטלוויזיה האמריקאית. "ימים מאושרים", ששודרה בשנות ה-70 ברשת ABC, היתה חלק מהגל הנוסטלגי לפיפטיז שהוליד גם כוכבים כמו ג'ון טרבולטה, ומהבחינה הזו, פונזי היה לאחת ההצלחות המוזרות יותר של התקופה – דמות של אופנוען וחבר כנופיות שהיה אמור להיות האויב לריצ'י קאנינגהאם (רון האוורד), אבל הפך במהרה לחברו הטוב ולדמות האהובה בסדרה, בין היתר בזכות העובדה שגילם אותו אדם מתוק במיוחד.

>> 30 הרגעים הכי מטומטמים ונהדרים בתולדות ג'קאס, מדורגים
>> חוליגן אמריקאי: העולם הטלוויזיוני המופרע של דני מקברייד

באותם השנים, לפחות עבור אמריקה התמימה יותר, פונזי היה מהות הקוליות (כנראה שלא היה דברים יותר מגניבים אז מלהפעיל ג'וקבוקס או משיג קולה עם מכה בצד), וככל שהתקדמו העונות, הוא קיבל תפקיד מרכזי יותר ויותר. בעונות המאוחרות יותר, לצד התדרדרות ברמת הסדרה, הוא גם החל להרגיש כלוא בדמות. בסוף הסדרה קפצה את הכריש (ביטוי שנובע מפרק בעונה החמישית בו פונזי קופץ מעל כריש באופן מילולי), ואחרי סיומה ווינקלר הרגיש שהוא מלוהק אך ורק לטייפקאסט הקבוע – בריון איטלקי מקסים ומגניב. קצת מוזר בהתחשב בעובדה שמדובר בילד יהודי לזוג הורים שברחו מגרמניה הנאצית.

ההצלחה העצומה, אולי המוגזמת, לצד התקיעות שהרגיש בתפקיד גרמה לו לשנות כיוון קרייריסטי לצידה השני של המצלמה. הוא הפך לבימאי ומפיק (הוא אחראי בין היתר על להביא למסך את "מקגייוור"), וביקר מפעם לפעם בטלוויזיה בתפקידים שלא פעם קרצו לדמות המיתולוגית שגילם. רק בסוף שנות ה-90, עם הגעתו של דור קומיקאים חדשים שנזכרו בכישרונו הקומי, הוא סוף סוף יצא מהטייפקאסט הקבוע והתחיל את הקריירה בשלישית, הפעם בתור האבא של אמריקה.

זה התחיל פחות או יותר ב-1996, עם תפקידו כמנהל בית הספר ב"הצעקה" (וכן, הוא נרצח בסרט). באותה השנה הוא גם זרח בהופעה קומית נהדרת כמאמן הדי מטורלל ב"נער המים" של אדם סנדלר (תפקיד אותו קיבל אחרי שהתקשר להודות לקומיקאי על שהזכיר אותו ב"שיר החנוכה" שלו על יהודים בהוליווד, והפך לחברו). אחר כך הגיע התפקיד כבארי צוקרקורן, העו"ד הכושל של משפחת בלות' ב"משפחה בהפרעה", וגם תפקיד נפלא נוסף בתור אבא של סנדלר בסרט הממש אנדרייטד "קליק", ולפתע נראה שהעולם נזכר איך ווינקלר מביא לכל דמות את החינניות והלבביות העצומה שלו.

התפקיד הבולט האחרון שלו, נכון להיום, הוא כג'ין קוזינו, המורה למשחק המקסים והקצת נוכל אבל הרבה יותר מקסים של ביל היידר בקומדיה הנפלאה "בארי". זה גם התפקיד שהביא לו סוף סוף את פרס האמי הנחשק, לראשונה בקריירה. ווינקלר הנרגש עלה לבמה ואמר "כתבתי את הנאום הזה לפני 43 שנים", בהתייחסו לפעם הראשונה שהועמד לפרס, ואז נתן נאום מתוק ולבבי על כל האנשים שעזרו לו להגיע לבמה הזו. את הנאום הוא סיים עם מה שהקהל כבר התרגל לאהוב ממנו – בדיחת אבא, באופן מילולי: "ילדים, אתם יכולים ללכת לישון עכשיו, אבא זכה". מיותר לומר שהילדים שלו כבר חצו את גיל ה-40. לא סתם הוא נחשב עד היום לאחד האנשים המתוקים יותר בהוליווד, מה שגורם לנו באמת להתרגש מהמפגש איתו מחר, ועוד יותר להתרגש מהליהוק ל-"חאנשי".

נער המים, סינמטק תל אביב, מוצ"ש 12.3, 19:15. לרכישת כרטיסים

>> רוצים עוד המלצות טלוויזיה? בואו לאתר הטלוויזיה החדש שלנו, "הספוילר", ותראו תראו