שפע הטלוויזיה שנוחת עלינו בחודש מאי כולל כמה מהסדרות המצופות של השנה, שזה טוב כי אנחנו בדיוק מכינים את גופנו לקיץ – כלומר, מסדרים את התחת בצורת הספה. הנה סדרות שתוכלו לנוח מולן, ולדמיין איך גוף החוף שלכם הולך לעזאזל.

1.5 // תושב חוץ 1-2 Resident Alien // נטפליקס

קומדיית המד"ב החמודה בכיכובו של אלן טודיק (הפשוט נפלא) עברה מתחת לרדאר לרוב האנשים, כנראה כי נשארה בערוצי הכבלים והלוויה, אבל עם שעם הגעתן של שתי העונות הראשונות של הסדרה לנטפליקס (מתוך ארבעה) סביר שיותר אנשים ידבקו באהבה לחייזר שמחזה לבן אדם, ואז ירוצו לחפש את שתי העונות הנותרות כי מה תעשו, פשוט תחכו? אל תחכו.

6.5 // סיטדל // Citadel // אמזון פריים וידאו

שלוש שנים לאחר השקתה, העונה השנייה של דרמת הריגול הבינלאומית והיותר מדי שאפתנית של אמזון הגיעה. יותר מ-300 מיליון דולר הושקעו בפיתוח עם האחים רוסו ("הנוקמים: סוף משחק") בתפקיד המפיקים בפועל, ותכנוני ענק על סדרות ספין-אוף רבות בלוקליזציה שיווצרו ברחבי העולם הניבו בסוף נתוני צפייה פושרים ובסך הכל שני ספין-אופים – איטלקי והודי. האם העונה השנייה תציל משהו מהפאסון? כנראה שלא, אבל יהיה פיצוצים.

5.5 // נותנות ברוק // Riot Women // ב-Yes ו-HOT

שם קצת מיושן לסדרה בטון קצת מיושן, אבל הלב במקום הנכון וכך גם הגיטרות – חבורה של נשים בגיל העמידה, בדיוק בזמן שהן מרגישות שהעולם נטש אותן, מחליטות להקים להקת פאנק-רוק ברוח הריוטטט, ולעשות קצת מוזיקה זועמת ורועשת על חוויותיהן. מעניין אם יש שיר על גלי חום.

6.5 // האקסים הגרועים בתבל 2 Worst Ex Ever // נטפליקס

עונה שניה לסדרת הדוקו ששמה בפרופורציות כל מערכת יחסים רעה שהיתה לכם, עם ארבעה סיפורים חדשים על בני זוג שהתגלו כפושעים, שקרנים או סתם פסיכופטים. חומר טוב לפני השינה שיגרום לכם למחוק את הטינדר מהטלפון.

7.5 // האגדות // Legends // נטפליקס

מותחן פשע על חבורת סוכני מכס אנגלים שעוטים על עצמם זהות בדויה כדי להפיל כנופיות סמים בפעילות סמויה – נשמע מופרך לגמרי, אבל מבוסס על סיפור אמיתי לגמרי, כך מסתבר. סטיבן קוגן בתפקיד ראשי, ופייר תמיד רצינו לראות את הפרצוף הזה שלו חוטף אגרוף אז זה מסתדר.

11.5 // ג'פרדי! תרבות הפופ // !Pop Culture Jeopardy // נטפליקס

גרסה קלילה לשעשועון הקלאסי בהנחייתו של חבר SNL קולין ג'וסט, שתופסת זווית פופית ובהחלט הרבה יותר קלה למענה. התוכנית שודרה בעבר בפריים וידאו, ותנחית עונה מלאה כדי שתוכלו לצעוק על המסך "אבל ידעתי את זה!" למרות שלא באמת זכרתם ושאין אף אחד בבית ולאף אחד לא אכפת. כיף!

13.5 // המעניש: חיסול אחרון // The Punisher: One Last Kill // דיסני+

במארוול נמצאים נכון להיום בשלב של חזרה לשורשים, שכוללת גם החייאת דמויות שנעלמו. "דרדוויל: נולד מחדש" היה הסיפתח, ושם גם קיבלנו הזדמנות להחזיר את המעניש של ג'ון ברנטל, דמות אהובה ואכזרית שחוזרת לספיישל חד פעמי שנכתב בידי בימאי "העיר הזאת שלנו" וברנטל עצמו, כך שיהיה מחוספס במיוחד.

13.5 // בשורות טובות 3 Good Omens // אמזון פריים וידאו

ניל גיימן אמנם הפך לפרסונה נון גרטה אחרי אינספור גילויים מזעזעים על הסופר, אבל היצירה שלו ושל טרי פרצ'ט משיכה לחיות על המסך – לפחות לפרק אחד נוסף. אז נכון, אולי לביטול של גיימן יש קשר לעבודה שבמקום עונה שלמה אנחנו מקבלים הלכה למעשה סרט שיארוז את סיפור הסדרה, אבל לפחות אנחנו מקבלים סוף. בימים האלה, זה גם משהו להישען עליו.

13.5 // מחוץ לקמפוס // Off Campus // אמזון פריים וידאו

כנראה שמישהו באמזון פריים ראה את "יריבות לוהטת", ואמר "אנחנו חייבים כזה, רק לסטרייטים!". אז מזל טוב סטרייטים, סדרת ספרי הנוער של אל קנדי, שעוקבת אחר קבוצת הוקי בקולג' והנשים שאוהבות אותן, תהיה להיט עצום בטיקטוק. תתכוננו לראות אינספור אדיטים עם הפרצופים האלו.

14.5 // אויב מושבע // Nemesis // נטפליקס

אם יצא להם להיתקל באימפריית סדרות המלודרמה השחורות "Power", אז אתם מבינים כמה עוצמת רגש יכולה להיות בין גברים שחורים זועמים והנשים האכזריות שמאחוריהם – והסדרה הזו, מהיוצרת של "פאוור" והבימאי מריו ואן פיבלס ("ניו ג'ק סיטי"), לא מתכננת להנמיך להבות. שוטר עיקש נהיה אובססיבי לתפוס גנב על שאחראי על שורת מעשי שוד, והשניים ננעלים במאבק חתול ועכבר.

15.5 // ברוכים הבאים לרקסהאם 5 Welcome to Wrexham // דיסני+

בואו נודה באמת – כשריאן ריינולדס ורוב מקלהני רכשו קבוצת כדורגל וולשית מהליגה החמישית ב-2020, זה היה נשמע כמו בדיחה שנועדה למוקומנטרי. אבל עכשיו, 5 עונות פנימה ו-3 ליגות מעלה, הדוקומנטרי הלגמרי אמיתי שמלווה את סיפורם הוא אחד הדברים הכי מרגשים בעולם הספורט, סיפור סינדרלה מתועד היטב (ומתוקצב לא פחות). גם אם אתם לא אוהבים כדורגל, אי אפשר שלא לאהוב סיפור שכזה.

15.5 // ברלין והגבירה עם ההרמין // Berlin and the Lady with an Ermine // נטפליקס

ספין אוף נוסף ל"בית הנייר" – כן, מסתבר שעוד לא סיימנו עם זה – ששוב עוקבת אחר ברלין, בפריקוול בו הוא מזמן את החבורה לסביליה כדי לגנוב יצירת מופת של דה וינצ'י. יהיו מרדפים, יהיו פיצוצים, יהיה מיאוס כללי מהפרנצ'ייז הזה שהיה צריך למות יחד עם ההמבורגר הסודי ההוא.

15.5 // יריבים 2 Rivals // דיסני+

הגילטי פלז'ר הכי משמח חוזר לעונה נוספת, על סדרה איכותית על אנשי הטלוויזיה שרידדו את תרבות המסך לזבל טהור. סקס, אלימות, רומנים סודיים ואנשים שמוכנים לעשות הכל לטובת הכסף, ועוד עם מבטא בריטי כל כך שובה.

15.5 // חוות דאטון // Dutton Ranch // פרמאונט+

סדרת ספין-אוף (וסיקוול) ללהיט הענק "יילוסטון" שעוקבת אחר בת' דאטון וריפ ווילר עם מעברם לטקסס, בעודם מנסים להתמודד עם אירועי העונות האחרונות של סדרת האם ולבנות לעצמם חיים חדשים. זו הסדרה החמישית ביקום הקולנועי של "ילוסטון", וכנראה לא האחרונה.

18.5 // פאודה 5 // yes

נו מה, כאילו שאתם צריכים שנספר לכם כמה אנחנו מצפים לעונה החדשה של סדרת האקשן של yes, וכך גם שאר העולם. העונה, שתושפע מאירועי ה-7 באוקטובר, תעקוב אחר הצוות בעודם מנסים לסכל מגה-פיגוע ולהתמודד עם תחושות הנקמה. לעונה הזו יצטרפו ריימונד אמסלם, גל מלכה וגם הצרפתייה מלאני לורן (שושנה ב"ממזרים חסרי כבוד").

19.5 // המתמחה // HOT

דרמה רפואית פוגשת מותחן פסיכולוגי בהובלת ניב סולטן (איך לא), שמגלמת כירורגית צעירה שמקבלת החלטה נואשת, וגם לא חוקית, להציל חיים של מטופל שנגע בליבה, צעד שמדרדר אותה בדרך מסוכנת ומטושטשת מוסרית שהיא לא יודעת להבין עד הסוף. יצירה של גל זייד ורוני ידור ("מתים לרגע") והסופר ליעד שוהם, וקאסט שחקנים עמוק ומרשים שבן מארק איווניר ועד צחי גראד.

20.5 // עונג מקסימלי מובטח // Maximum Pleasure Guaranteed // אפל TVא

גרושה בודדה (טטיאנה מסלני, "אורפן בלאק") משחררת קיטור מול טוי-בוי בשיחת וידאו אינטרנטית, שם היא חוזה בפשע – או נקלעת לסאקם – שהופך את חייה לתעלומת פשע מלחיצה. מצד אחד, הסו-קולד חוטפים של אותו טוי-בוי, ומצד שני הסכנה של לאבד את ביתה לגרוש שלה. זה אפל TV, אז הם יוציאו מזה משהו טוב.

21.5 // הבורוז // The Boroughs // נטפליקס

מאז סיימו את "דברים מוזרים", האחים דאפר לא מצליחים לנוח, והפיקו גם את סדרת המד"ב הזו שמתמקדת בקהילת זקנים נינוחה, לכאורה, שמתמודדת מול כוח על טבעי שמאיים עליהם. קאסט עמוס כוכבים שתזהו כמו ביל פולמן ("שיגעון בחלל"), ג'ינה דיוויס, קלארק פיטרס ("הסמויה"), אלפרד מולינה הנהדר ועוד. אף פעם לא מאוחר מדי להילחם בפלישת חוטפי הגופות.

22.5 // עונת ההזדווגות // Mating Season // נטפליקס

גם יוצרי "פה גדול" הבינו שיש גבול לכמה אפשר לראות דמויות מצוירות שזורקות בדיחות דוחות על מין, לכן הם עברו למפלצות. וכשזה לא עבד, הגיע זמנן של החיות. אם אי פעם ראיתם סרטון של שני רקונים מזדיינים מאחורי פח אשפה וחשבתם "היי, הגיע הזמן לאייר את זה", זו הסדרה עבורכם. אבל גם אם סתם אתם אוהבים בדיחות גסות.

24.5 // ריק ומורטי 9 Rick & Morty // אדולט סווים

חשבתם שכבר סיימנו עם זה? חלילה, לדן הרמן ומי שנשאר איתו יש עוד הרבה כוח לסיפורי מד"ב מופרעים ומצחיקים, והאמת שמאז שהאינטרנט שיחרר קצת מהאובססיה על הסדרה הזו, היא השתחררה קצת בעצמה ומצאה קצב יותר נחמד. בקיצור, בואו בלי ציפיות ולא תגלו אכזבות.

27.5 // ספיידר נואר // Spider-Noir // אמזון פריים וידאו

טוב, אם כבר ציפיות, סדרת האנימציה היומרנית והמצופה שצוללת איתנו לעולמו של הספיידרמן הכי אפלולי מ"ספיידרמן: ממד העכביש", גרסת פילם נואר בדיבובו של ניקולס קייג'. כמה יומרנית? היא תשוחרר בשתי גרסאות – אחת בצבע, אחת בשחור לבן. מכאן אפשר רק להתאכזב.

28.5 // ארבע העונות 2 The Four Seasons // נטפליקס

עונה שנייה לסדרת הקומדיה הדרמתית הלבבית של טינה פיי, שאיכשהו הצליחה לקחת את הסרט החמוד מהאייטיז ולהפוך אותו לסדרה עוד יותר חמודה עם דמויות שבורות שתאהבו וחברות שאשכרה תאמינו לה. בעונה הזו החברים מתאחדים לארבעה מפגשים עונתיים חדשים, ומתמודדים עם אובדן ועם גיל העמידה, שזה די אותו הדבר.

28.5 // דלי בויז 2 Deli Boys // לינק בתגובות

קומדיית הפשע על צמד פקיסטנים-אמריקאים עם אופי היפ הופ ויכולת ריכוז של ילד היפראקטיבי חוזרת לעונה שנייה שמקפיצה את הסדרה מקומדיית מיעוטים מדוברת לסדרה שכולם צריכים להכיר, עם הופעות אורח של קומיל ננג'יאני, פרד ארמסון ואנדרו ראנלס, בין היתר, והסתבכות עם קזינו. בהצלחה לכולנו.

29.5 // סטאר סיטי // Star City // אפל TV

סדרת הספין-אוף של "עבור כל האנושות", סדרת ההיסטוריה האלטרנטיבית המצטיינת, שמגוללת את אירועי העולם השונים במציאות שבה הרוסים הקדימו את האמריקאים במירוץ לירח. הסדרה הזו חוזרת אחורה לאותם שנים מהותיות, ומציגה את הסיפור מנקודת המבט הסובייטית, שהנחיתה קוסמונאוטים על אדמת הירח.

29.5 // ברזיל 1970: הכוכב השלישי // Brazil '70: The Third Star // נטפליקס

בדיוק בזמן לפני המונדיאל, הזדמנות להיסחף בסדרת דרמה שמשחזרת את המסע של נבחרת ברזיל לזכות באליפות העולם ב-1970, בהובלת האחד והיחיד פלה. עם קצת מזל, גם נבחרת ישראל תופיע אי שם ברקע לרגע קל, ואפשר יהיה לראות את השפיץ של הנעל של שפיגלר. אבל כנראה שלא.

29.5 // רפא // Rafa // נטפליקס

כשנה וחצי על פרישתו מהמשחק, אחד הטניסאים הגדולים בכל הזמנים רפאל נדאל מקבל את "הריקוד האחרון" שלו, בו הוא ידבר על הקריירה, המורשת והעונה האחרונה שלו על המגרש.

31.5 // אתי // ETTY //יYes ו-HOT

יצירת המופת הבינלאומית של יוצר הטלוויזיה הישראלי הכי מצליח בעולם, חגי לוי, סוף סוף נוחתת בארץ אחרי כמעט שנה של הייפ. אל תעזו לפספס, ואם אתם עוד סקפטיים, רק קראו אתהביקורת שפרסמנו עליהכשהוקרנה בפסטיבל דרום.

• המסך
• סדרות
• סדרות מומלצות
• פאודה
• yes
• נטפליקס
• דיסני+
• פרמאונט+
• אפל טיוי
• HOT
• אמזון פריים

תזמון, כידוע, הוא עניין של טיימינג. והתזמון הפעם הוא כמעט קוסמי: עם סיומו של חג הפסח, וככל הנראה גם סיומה של עוד מלחמה מול איראן, מגיעה סדרה חדשה בעלת ניחוח בטחוניסטי חזק. ככה זה בתקופות בטחוניות סוערות – בשלב מסוים הן תמיד מגיעות גם אל המסך שלנו.בין אם אלה סדרות עלילתיות כמו "פאודה" או "טהרן", סדרות תיעודיות מתמשכות כמו "אויבים", או סדרות דוקו תקופתיות כמו "סינדרום עזה", "לבנון" ו"אינתיפאדה", במדינה שבה הנושא הבטחוני תמיד אקטואלי, טבעי מאוד שאנשי הביטחון יתפסו פרונט גם בסדרות שאנחנו רואים.

>> בואו לאכול ממתק: סביב השולחן הזה יושבת הישראל שיכולה להיות
>> למה כאן 11 נותנים לנאשמת בפשע חמור את הבמה להתמסכן? שוב?!

תת ז'אנר מובהק של כל זה מיועד לאנשי הביון, הזרוע הארוכה של המדינה, כי בעוד צה"ל מוכר לנו מקרוב מדי (כך שאנחנו רואים בקלות גם את פגמיו), ארגוני המודיעין הישראליים מצליחים לשמור על מעמד סקסי יחסית. הם ה"מגן ולא ייראה", אנשי הצללים, האנשים המתוחכמים שפועלים בסתר ומצליחים להוציא יש מאין הישגים בלתי נתפסים.אחת הדוגמאות המובהקות לכך הייתה חיסולו של מחמוד אל מבחוח ב-2010, סיכול ממוקד בלב דובאי (לפני שהפכה למדינה ידידותית), שבו הצליחה מדינת ישראל בערמומיות ובתחבולות להגיע אל מי שנחשב לאחת הדמויות הבכירות בחמאס. 16 שנים אחרי החיסול, מגיעה סדרת דוקו חדשה שמספרת את סיפור החיסול הזה – אבל לא רק.

מדובר ב"מלחמת הצללים – החיסול בדובאי", דוקו בן שני חלקים (כ-50 דקות כל אחד) שעלה השבוע ב-HOT8. שני יוצרים עומדים מאחוריו – ארי פינס, מיוצרי "צל של אמת", ורונן ברגמן, אחד העיתונאים הישראלים המצליחים בעולם היום ומומחה בינלאומי בעולם המודיעין הישראלי.חלוקת התפקידים ברורה: ברגמן הוא מספר הסיפור. הוא האיש שמופיע הכי הרבה על המסך כמי שמגולל את סיפור החיסול עצמו (ליד אנשים שהשתתפו בחיסול, מנהלי מחלקות במוסד, ראשי שב"כ ומוסד לשעבר וגם ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט). פינס נותן את האווירה הכללית – וטביעת האצבע שלו בהחלט מורגשת ביכולת להעצים את הסיפור לכדי דרמה שקשה להוריד ממנה את העיניים.

הסדרה מספקת שני קווי עלילה: הראשון הוא הכרונולוגי והפשוט, שמספר את הסיפור של אל מבחוח מול מדינת ישראל (החטיפה והחיסול של שני חיילי צה"ל, אבי סספורטס ואילן סעדון, על ידי חוליה שאל מבחוח הוביל; המעורבות שלו בחמאס והבריחה שלו בעקבות הרצח); ומצד שני העיסוק העמוק יותר בשאלה שלא מספיק עולה לאחרונה, שאלת יעילותו של הסיכול הממוקד.כאן, הטיימינג הופך למעניין במיוחד, כי הסדרה עולה בדיוק בתקופה שבה הסיכול הממוקד הופך להצגה היחידה בעיר – "שאגת הארי", כמו "עם כלביא" ו"חרבות ברזל" לפניה, נרמלה לחלוטין את החיסולים. מרגעים גרנדיוזיים יחסית כמו חיסולם של חסן נסראללה או איסמעיל הנייה, ועד הקלישאה לפיה כל יום אתה מתעורר כדי לגלות שראש מערך מהדקי הסיכות של משמרות המהפכה חוסל על ידי חיל האוויר.

כל כך התרגלנו לחיסולים האלה, עד שלא שמנו לב שהם יצאו מהתבנית המקורית שלהם מזמן: מה שהתחיל בתור רצון "לעצור פצצה מתקתקת", למנוע רצח של ישראלים באופן ישיר על ידי חיסולו של הגורם שיוביל לרצח (בבחינת "הבא להרגך השכם להורגו"), הפך פשוט לאמצעי של מדינת ישראל להיכנס בכל דמות נבל שהמציאות המזרח התיכונית יצרה – מחסן נסראללה, דרך מוחמד דף וסינוואר, ועד החיסול של האייתולה עלי ח'מנאי, שליט איראן.אין ספק שכולם לחלוטין בני מוות וטוב שאינם, אבל השאלה שלא נשאלת היא שאלת התועלת: עד כמה החיסולים באמת משפרים את מצבה הבטחוני של ישראל.

"מלחמת הצללים" משחקת תפקיד כפול בעניין הזה, משווקת את הסקס אפיל של עולם הביון, של הפעולה הממזרית, של האלגנטיות הישראלית והג'יניוס היהודי שמצליח להגיע לכל מקום, אבל גם שומטת את הקרקע מתחת לרעיון שעומד בבסיס החיסולים.המשפט הממצה ביותר בסדרה היה של ראש השב"כ לשעבר, עמי איילון, שאמר ש"חיסול ראש הנחש לא מחסל את הנחש". כלומר, שמדינת ישראל התמכרה לסמליות שברצח המנהיגים ולא שמה לב שלצד הריגוש המיידי ותחושת הנקמה (ע"ע "כל כלב ביג'י יומו" מלהיט התקופה "חרבו דרבו"), המציאות שאחרי החיסול היא יותר מורכבת. הצד השני אמנם נפגע, אבל בסופו של דבר מחליפים תמיד יהיו ותחושת הנקם הופכת לפעמים ארגונים ליותר מסוכנים ממה שהיו קודם.

ואולי "מלחמת הצללים" אומרת משהו אפילו יותר עמוק: שמדינת ישראל של נתניהו נורא אוהבת לשחק את "המשחק הגדול". נתניהו תמיד אהב לדבר על איראן כסכנה הקיומית הגדולה (עוד משנות ה-90'), לשלוח את חיל האוויר למשימות נועזות מול אויב שרחוק אלפי קילומטרים מכאן, לדבר על "שינוי המזרח התיכון" – אבל שכח, גם בכוונת מכוון, שאת הנזק הכי גדול למדינת ישראל לא גרמו האיראנים, אלא הנוח'בות שחיים על הגבול.

שבעה באוקטובר מופיע בסדרה רק ברמז, אך שם התנפצה התפיסה שלפיה אפשר לשפר את המצב במבצעים אלגנטיים, תקיפות של חיל האוויר וחיסולים של בכירים במשמרות המהפכה. בסוף, אחרי כל המבצעים ההירואיים (והם באמת הירואיים), נחזור פעם אחר פעם לחצר האחורית שלנו, לבעיה הפלסטינית המדממת שאיש לא מוצא לה פיתרון והממשלה מעדיפה שלא לפתור (כי בכל זאת, סמוטריץ' צריך להצביע בעד התקציב).

ועם כל זה, "מלחמת הצללים" היא סדרה כיפית לצפייה. קצבית, לא מאוד ארוכה (שעה וחצי ברוטו וגמרתם), מרתקת מבחינת הסיפור הלא ייאמן שלה, ומכילה שלל דמויות כריזמטיות (כולל ברגמן עצמו) שמהפנטות אותך פנימה. אבל המסקנה שאתה יוצא איתה, לצד ההתפעלות מהיכולות העילאיות שלנו, היא התחושה המבאסת שכל ההו-הא הזה של מדיניות הסיכולים הממוקדים אולי סקסי ומספק אחלה פריימים למהדורות, אבל לא ממש משפר את המצב הבטחוני שלנו כישראלים.איך אמר המשורר? עוד מעט ייגמר הסרט, בקרוב המציאות. והיא הרבה פחות מחרמנת מפעולת קומנדו מרהיבה במדינת אויב.

• ביקורת טלוויזיה
• המסך
• HOT
• דוקומנטרי

>> ג'ודית מרגי (כדאי מאוד שתעקבו) היא שחקנית וסטנדאפיסטית, נולדה וגדלה בפריז, עלתה לארץ ב-2006 וכבר כמעט חתכה מפה ללונדון, אבל טלפון ממאור זגורי השאיר אותה איתנו ובימים אלה היא מככבת ב"זגורי אימפריה" של Hot. תודה מאורי זגורי תדהההה.

>> חומר קריאה למגירה וצמרמורת מדידג'רידו // העיר של רונן וודלינגר
>> אי ירוק בים האורבני והבר הטוב בתל אביב // העיר של דן יואל
>> חנות של פסנתרים ואהבה ובר שהוא בית // העיר של סי היימן

1. שבתאי היפה

תחושה של חו"ל, רגע של ניתוק ואוכל פשוט וטוב. הדג תמיד טרי, והסלטים – יש להם טעם אחר. זה מקום שאני שומרת לדייטים שאני באמת מעריכה. לא לדייט ראשון, אלא לשלב שבו כבר עברנו משהו – כשאני רוצה לשבת, לאכול טוב ולחלוק רגע קצת יותר מיוחד.
הצורפים 38 יפו

2. השכונה שלי

על התפר שבין פלורנטין לנווה צדק. כל בוקר אני בוחרת מחדש: הבלגן, האנרגיה והחספוס של פלורנטין או השקט הבורגני, הכמעט־כפרי, של נווה צדק. אמנות רחוב, רחובות הולכי רגל, הים במרחק חמש דקות הליכה, פארק המסילה, שקיעות, שוטים של טקילה, היפסטרים מקועקעים. כן, אני מודעת לזה שגן עדן כנראה נראה קצת כמו השכונה שלי. וכן, אני יודעת, אני בת מזל.

3. דיגיתל לילדים

זה לא מקום – זו תל אביב כולה. האפליקציה שהצילה לי את החיים. התגרשתי עם תינוקת. הילדה הראשונה שלי. עוד לא ידעתי איך להיות אמא – בטח לא אמא יחידנית. ואז נכנסתי לדיגיתל: גיל, אזור, תאריך – ועולם שלם נפתח. הצגות, סדנאות, אירועי שכונה. הייתי אוספת את הבת שלי מהגן, והעיר כבר חיכתה לנו. היא עוד רגע בת ארבע וכבר ראתה יותר תיאטרון מרוב האנשים שאני מכירה. תודה דיגיתל. את הקו־הורה האמיתי שלי.

4. השחף

בפארק המסילה. דגים ופירות ים טריים, ישיבה בחוץ וצ’יפס מהטובים בעיר. לא חופשה בדרום ספרד – פשוט תל אביב במיטבה. אני והבת שלי אוכלות שם לפחות פעם בשבוע, אחת על אחת. בסופ"ש עמוס מדי. באמצע השבוע? גן עדן. ואם אתה אבא גרוש ונחמד שחושב “להיתקל בנו במקרה” – רביעי זה יום טוב. אמרתי, לא אמרתי.
הרצל 22 פינת סמטת בית הבד תל אביב

5. הקידוש של בית הכנסת זיכרון ברוך

מי שטוען שתל אביב היא עיר של יצר הרע כנראה לא באמת מכיר אותה. אני אוהבת את החופש שלה, את הבחירה החופשית, ובתוך הפתיחות הזו אני מוצאת רוח.
תפילה תחת כיפת השמיים בשכונת נוגה, לחיים וחיוכים עוברים בין אנשים וממול מאפייה טרנדית בשיא העבודה. שומרי שבת וחילונים חולקים פיסה של עיר – בלי שיפוט. יש מקום לכולם. גם את יום כיפור אני הכי אוהבת להעביר שם. ככה נראית יהדות בעיניי.
ניצנה 11 יפו

מקום לא אהוב בעיר:

צפון תל אביב.
משעמם לי שם.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
מופע הסטנד־אפ של שחר חסון באנגלית. חד, חכם, מצחיק – וגם קצת הסברה על הדרך. הוא מאלתר, מגן על המדינה ומרים אותך בלי הפסקה. ואם לא הייתי גבוהה ממנו בשני ראשים – כנראה שכבר הייתי מתחתנת איתו.

איזו יצירה נתנה לך לאחרונה כוח, תקווה או השראה?
"יהיה טוב" של יסמין מועלם. פשוט, ישיר, ונכנס ללב בדיוק כשצריך. עוד כשהבת שלי הייתה ממש קטנה, שמתי רמקול על העגלה וככה אנחנו הולכות לגן – עם מוזיקה. הפרידה שלי והשבעה באוקטובר היו קרובים מדי זה לזה. כשהכול מתרסק בבת אחת, העולם מתהפך.והשיר הזה החזיק אותי כל בוקר מחדש. כמה תיבות של תקווה בעולם אכזרי.

מי התל אביבי שהכי צריך להרים לו כרגע?
הבן זוג הבא שלי! איפה הוא? בטינדר? במסיבת אלקטרו? אין לי מושג. אבל הוא יצטרך אומץ וטוב לב. ובעצם – גם אנחנו, הגרושים והגרושות של העיר הזאת. פצועים באידיאלים שלנו, חבולים מפרק א׳. יוצאים, שותים, רוקדים – כמו העיר: לא ישנים אף פעם. אומרים ששוק הרווקים בתל אביב הוא הגרוע בעולם. שאי אפשר לפגוש כאן שום דבר טוב. ואם אתה ואני נוכיח שהשמועה הזאת שקר? מה אתה אומר?

מה יהיה?
אני לא יודעת מה יהיה.
אבל אני יודעת מה אני אעשה.
אמשיך לתמוך במדינה שלי ובעיר שלי.
כי כמי שבאה ממקום אחר –
אני יודעת טוב מכולם:
אין לנו בית אחר.

• העיר שלי
• מאור זגורי
• HOT
• שבתאי היפה
• נוה צדק
• דיגיתל
• פארק המסילה
• מתחם נוגה
• שחר חסון
• יסמין מועלם

15 שנה עברו מאז מותו של יוסף שילוח – אחד השחקנים הכי מזוהים עם סרטי הבורקס, שייצר כמה מהדמויות הכי אהובות בתולדות הקולנוע הישראלי, מישהו שמילולית נכנס לכל בית עם דמויות מיתיות כמו פארוק מ"אלכס חולה אהבה" או רס"ר שמש מ"ספיחס". אלה רפרנסים שהתרבות הישראלית למדה לסלוד מהם מאז, אבל בכל זאת מצטטת אותם עד עצם היום הזה, ארבעים שנה אחרי שהסרטים הוקרנו לראשונה.

>>חשבון הלטרבוקסד של "מיקי זוהר" הוא הבדיחה הנכונה של הרגע
>>פרינס, וופל בלגי וסמים קשים: "פרח" לא קל לצפייה ולא משחרר מהגרון

מאחורי הדמויות האלמותיות והציטוטים שאי אפשר לשכוח, עומד סיפור חיים מורכב בהרבה של שחקן דרמטי שמאחוריו עשרות סרטים והצגות – אבל גם מערכת יחסים מורכבת עם המיינסטרים. מצד אחד כמה שלאגרים ענקיים, מצד שני אדם שהתקשה למצוא את מקומו בישראל. אחד האייקונים הכי גדולים של הקולנוע הישראלי – התקשה להגדיר את עצמו כישראלי. דיסוננס שקשה לפתור,אבל הנה יש מי שמנסה. זה התפקיד שלקח הסרט התיעודי החדש, "בעל החלומות" (שעלה במקביל ב-yes וב-HOT).

זהו סרט שמתעד באופן מלא ואמיץ את חייו של שילוח ז"ל – מהילדות, דרך קריירת המשחק, האמירה הפוליטית הנוקבת והדעיכה לקראת הסוף בגיל 69. קובי פרג' ומוריס בן-מיור, שהתמחו בסרטים דוקומנטרים ביוגרפיים על ענקי תרבות (בין היתר, "להאיר את יוסי" על יוסי בנאי ו"המלכה שושנה" על שושנה דמארי), הופקדו גם על המשימה הזאת – יחד עם עומרי שילוח, בתו של יוסף, שחפרה בעוז בארכיון והביאה את הסיפור בצורה כנה ומרגשת.

"בעל החלומות" מגיע גם על רצף יצירה שבו גיבורי סרטי הבורקס זוכים לתיעוד דוקומנטרי. זה התחיל עם "אנחנו לא ניפרד לעולם" על יהודה ברקן, נמשך עם "ימים טובים" – הסרט שתיעד את זאב רווח (שניהם בוימו על ידי אלון גור-אריה), וכעת ניתן לומר שהטרילוגיה מושלמת עם האייקון המובהק השלישי של העידן הזה – עידן הקולנוע המסחרי שחי על הדיסוננס בין המבקרים שלא סבלו אותו – לבין הקהל הרחב שקיבל ומקבל אותו באהבה בלתי מוסתרת.

אבל יש הבדל מהותי בין שני הסרטים הראשונים ובין הנוכחי: רווח סיים את חייו כשהוא מחובק לחלוטין על ידי המיינסטרים הישראלי. שבע שנים לפני מותו הוא הדליק משואה ביום העצמאות. ברקן ברח מהמיינסטרים (בעיקר בגלל החזרה בתשובה), אבל היה אהוב ממש עד הסוף. שילוח, לעומתם, בחר במסלול חיים אחר – כזה שבו הציב אופוזיציה ברורה לבון-טון התרבותי והפוליטי, ובכך גזר על עצמו (למרבה הצער) חיים של גלות ופליטות.

גם הסרט עצמו, כמו הסיפור של שילוח, אינו סרט פשוט. אין בו קריינות (מנהג ידוע של פרג' ובן-מיור) והוא פשוט עובר בין התחנות השונות – בעיקר דרך קולו של שילוח עצמו, במונולוגים ארוכים שסיפר לבתו עומרי ונחשפים בסרט. סיפורים של אדם שמתקרב לסוף, מבין שאין לו מה להפסיד ומספר הכל. בעיקר על הקשיים של מי שהגדיר את עצמו "כל החיים מהגר", אדם שהתקשה למצוא בית אמיתי, שבכל מקום הרגיש זר – שהישראלים ידעו לחבק את הדמויות שלו, אבל לא אותו.

חלק משמעותי מאוד בסרט מוקדש לפעילות הפוליטית של שילוח – צד שמעטים הכירו אבל זוכה לבולטות מאוד גדולה. מי שלאורך חייו, דווקא בשיא ההצלחה שלו, בחר ללכת עם האמת שלו. לא כמליצה של תכנית ריאליטי, אלא באמת. מצד אחד, הוא העלה את הזהות המזרחית על השולחן (בתקופה שזה היה הרבה פחות נוכח), אבל גם ידע למנף אותה לטובת הגדרה שקשה לעיכול: יהודי-ערבי. מה שהרבה פעמים מוצג כסתירה (בטח בשנים האחרונות), חי אצלו ביחד: יהודים שעלו ממדינות ערב ולא מסתירים את הקשר עם הערביות שלהם.

כאן מגיע עוד קושי: מצד אחד שילוח נלחם רבות על הייצוג של הציבור המזרחי, במאבק שבהחלט נשא פירות. מצד שני, הדמויות שגילם הנציחו את דמות המזרחי הנלעג. פארוק המשוגע או רס"ר שמש הפרסי השחצן יצרו קריקטורה של מזרחי – בדיוק כמו סאלח שבתי, ששילוח תוקף במהלך הסרט. שילוח, ויוצרי הסרט יחד איתו, הודפים את הביקורת בקלילות ("אנשים צחקו ונהנו, תנו לזה לעבור"). אבל היה בה מן האמת ואת הקול הזה היה צריך לבטא יותר.

ועדיין, שתי אמיתות חזקות יוצאות מהסרט המצוין של פרג' ובן-מיור: הראשונה היא כמה הנראטיב הפוליטי ששילוח ייצג, אותה יהודיות-ערבית הקוראת לשלום נראית היום רחוקה. העמדה שלו היא עמדת מיעוט בתוך המיעוט, ומתנגדת לא רק לימין אלא גם לשמאל הציוני ("שמאל לא יכול להיות ציוני", הוא אומר בסרט). העמדה שלו לא התקבלה על ידי התרבות האשכנזית, אבל גם בקהל המזרחי היא זכתה לייצוג דל, אם בכלל. המיינסטרים המזרחי ברח לימין, חלקו לימין הקיצוני ממש, והעמדה האמיצה הזו – שהיה לה פוטנציאל גדול – נראית כמי שנחלה תבוסה.

האמת השנייה היא ששילוח, מעבר לדמויות המוכרות והפופולריות, היה פשוט שחקן יוצא דופן. הוא לא היה יפה תואר, אבל הדבר החמקמק שנקרא "כריזמה" בהחלט פיצה על כך. ובתוך כל זה, הוא היה גם אדם אמיץ באמת – כזה שאמר לקהל הרחב את מה שהוא לא רצה לשמוע, מכל הצדדים, ושילם על כך מחיר בל יתואר.שילוח יכול היה לבחור במסלול של חברו, זאב רווח – להיות נוח לכולם, להדליק משואה ולהיזכר כאייקון קולנועי. אבל הוא לא עשה שקר בנפשו – הוא אמר את האמת. וזה, כידוע, הרבה יותר גרוע בחברה המודרנית מלשקר. על שקר אף אחד לא משלם מחיר (יש כאלה שמרוויחים ממנו). רק האמת גורמת לך להיות מנודה.

"בעל החלומות" היא יצירה דוקומנטרית מצוינת בגלל שהיא מספרת את הסיפור במלואו. הרגעים הגדולים של שילוח מהקולנוע מוזכרים בחטף, ומה שמועלה על נס זה הסיפור המורכב והקשה של האדם מאחוריו, בלי לברוח מהבעיות, מחשבונות הנפש, מהנידוי ומהכעס שהיה כלפיו. הוא בהחלט לוקח את הצד של שילוח, אבל יודע גם להכיר בצדדים הפחות מוצלחים של גיבורו. למי שמחפש את הבנאדם שעמד מאחורי הפארוק, זו תהיה צפייה טובה.

• ביקורת טלוויזיה
• דוקומנטרי
• קולנוע ישראלי
• yes
• HOT

מדי ערב אנחנו מפרסמים כאן באתר "טיים אאוט" אתהמלצת הצפייה הלילית שלנו. מראש אנחנו לא מכוונים גבוה: דברים שאפשר לצפות בהם בלילה בלי לשרוף את המוח במנת יתר של טפשת (את זה אתם יכולים לעשות לבד) גם אם אינם יצירות מופת על-זמניות. ההמלצות מבוססות לפעמים על צפייה בפרק בודד שמראה פוטנציאל כלשהו למשהו, אבל אתם בהחלט מוזמנים להתלונן להנהלה אם לא אהבתם את אחת ההמלצות, ואנחנו נשגר את אחד מעובדי המערכת לעבר השמש. לכבוד תחילת השבוע ולנוחותכן אנחנו מקבצים את כל ההמלצות במקום אחד, לטובת הלילות המתים בשבוע שלפנינו, מדורגות על פי הפרמטר "כמה בא לנו שתראו אותן". וזיכרו: זה לא אנטישמי, זה סתם אנטיפטי.

1. "יהיה טוב" עם עמרי אסנהיים // כאן 11

תוכנית הריאיונות/תחקירים של כאן 11 חזרה לעונה שלישית עם ספיישל בן 3 חלקים של מעשה כמעט אנטי-עיתונאי, במהלכו עמרי אסנהיים בחר לראיין את חברו הוותיק והחשוד כסוכן קטארי שפעל בתוך לשכת ראש הממשלה אלי פלדשטיין. הגילוי הנאות לא הצליח לכסות על הבעייתיות המובנת, אבל גם אם לא מאמינים למילה של פלדשטיין (ואנחנו לא), מדובר במסמך מרתק ומעניין ברמה טלוויזיונית, והצצה מעוותת לאיך נראית הכוורת של האדם ששולט על מדינת ישראל ביד מרמה.צפיית חובה עם כוכבית גדולה.

2. יאפא // כאן 11

דרמת מתח מהסוג שיכול לעלות רק בשידור הציבורי, ולא רק כי היא סדרה שמדברת ערבית בפריימטיים, אלא כי היא מפנה זרקור לאוכלוסיות שקטות כאן בשכנים הצמודים שלנו, חלק מהעיר שלנו שאנחנו כל כך אוהבים. ולמרות שיש לה בעיות תסריט שקצת מונעות ממנה להיזכר בתור הרגע הטלוויזיוני החשוב שהיא היתה יכולה להיות, יש כאן משחק מצוין, סיפור מעניין על חבית הנפץ שהיא יפו, ועודסדרה שמצדיקה את תקציב השידור הציבורי, כל עוד הוא שורד.

3. אמדאוס // Amadeusי// Sky ו-HOT

מי ידע שחייו של המלחין וולפגן אמדאוס מוצארט היו כל כך סוערים, מלאי תככים, מין ויריבויות? אה, כנראה שכל מי שראה את הסרט זוכה האוסקר של מילוש פורמן "אמדאוס", שמבוסס על המחזה המפורסם. אבל מי שלא, או מי שרוצה גרסה קצת יותר ארוכה ומודרנית, ברשת Sky הרימו הפקה רצינית בכיכובם של וויל שארפ ("הלוטוס הלבן", "מוגזמת") ופול בטאני (שמגלם את ויז'ן ב-MCU) כמוצרט ואנטוניו סליירי, המלחין המבוסס שקינא בצעיר המוכשר, מה שפיתחיריבות עליה מדברים גם במרחק 250 שנים.

4. זגורי אימפריה // Hot

כמעט 11 שנים חיכינו לקאמבק של המשפחה הבאר שבעית המפורסמת שיצר מאור זגורי, ולמרות שזה לקח יותר מדי זמן, החזרה מפוארת. 11 פרקים חדשים, כאשר הראשון מהם נמשך כמעט שעה וחצי, מחזירים את המשפחה למציאות של היום, עם אירוע מחולל שמצדיק את היעדרותו של האב בבר (כי למי יש חשק לראות את עבריין המין המורשע משה איבגי?) ומבט טיפה מורכב יותר על דיוני המזרחים-אשכנזים של לפני עשור. אולי באופן מפתיע,יהיה פוליטי מהצפוי.

5. מה בקופסה? // What's In the Box? // נטפליקס

בין כל הדרמה, הסתם והשיעמום של עונת הכריסמס (שמתם לב שרוב הסדרות פה ישראליות?), בנטפליקס העלו את שש פרקי השעשועון החמוד הזה, בהנחיית ניל פטריק האריס האחד והיחיד, וכמעט מיד שכחו ממנו. זה גם פחות או יותר מה שתרגישו בסיום הבינג' הזה, אבל בכל מקרה תהנו מכל רגע, כי מדובר בפאן טהור ומטופש – כולל מתחרים אמריקאים קלישאתיים, פרסים מוגזמים ואווירת פסטיבל מצועצעת כמו שרק בנטפליקס יודעים להרים. זהמדבק כמעט כמו שזה דבילי.

6. דייב שאפל: הבלתי ניתן לעצירה // Dave Chappelle: The Unstoppable… // נטפליקס

אוהו, כמה שהסטנדאפ החדש של דייב שאפל ביאס אותנו, ולא רק כי הבדיחה על חשבוננו. בואו, אנחנו לא עד כדי כך ציוניים שנעלב מכל ביקורת על ישראל אבל לראות את אביר המוסר ואדם שבאמת האמנו באופי שלו בעבר מתרץ את האקט המסריח של הופעה בפסטיבל הקומדיה בריאד דרך וואטאבאוטיזם מיותר כאילו היה עמית סגל היה באמת מבאס. אז כן, ראינו את הסטנדאפ, וכן, הוא עדיין יודע לבנות בדיחה. אבל הוא כבר מזמן לא קומיקאי, כבר מזמן לא מספיק מצחיק וכבר מזמן איבד את עמדת העליונות המוסרית. עכשיו הוארק תירוץ לעצמו.

• מה רואים הלילה
• המסך
• כאן 11
• HOT
• נטפליקס