יש סרטים כל כך מטומטמים שהם טובים. אלו לא הסרטים האלה

"לוסי"

מה הופך סרט למטומטם? אם כל הקונספט שלו מבוסס על עובדה מדעית שגויה לגמרי, זה עוזר. ואם הוא לוקח את הקונספט הזה ומגזים אותו בטירוף? זה כבר מושלם. לאחר שב-2011 בראדלי קופר כיכב ב"ללא גבולות" בתור אדם שנהיה סופר-אינטליגנטי לאחר שלקח סם המאפשר לו להשתמש ביותר מ-10% מהמוח שלו, ב-2014 סקרלט ג'והנסון החליטה לקחת את זה צעד נוסף קדימה, וכיכבה ב"לוסי" בתור אישה שנהיית סופר-אינטליגנטית לאחר שלוקחת סם המאפשר לה להשתמש ביותר מ-10% מהמוח שלה… והיא הופכת לגיבורת על. אם לא ידעתם, בני אדם לא באמת משתמשים רק ב-10% מהמוח שלהם, ולא משנה כמה ציטוטים מזויפים של אלברט איינשטיין יכתבו על זה באינטרנט. לוק בסון, האיש מאחורי "האלמנט החמישי" ו"ניקיטה", ביים את סרט האקשן הזה שבניגוד לדמות הראשית, בעלת כוחות שמאתגרים את כוח המשיכה – לא באמת מצליח להתרומם. כתבתי את הפאנץ' הזה עם 10% מהמוח שלי.

"כוורת בסרט"

אם כל הקונספט שלך מתחיל מבדיחה גרועה – אפילו אם היא של אחד הקומיקאים הגדולים בהיסטוריה – כנראה שיצא לך סרט מטומטם. זה מה שקרה כאשר ג'רי סיינפלד דיבר עם חברו הטוב סטיבן ספילברג, שרצה שסיינפלד יככב בסרט לחברת ההפקה שלו, דרימוורקס. סיינפלד זרק כבדיחה אגבית ש"אם יעשו סרט על דבורה, אפשר יהיה לקרוא לזה Bee Movie" (משחק מילים על הקונספט של "בי-מובי", סרט סוג ב') וספילברג משום מה אמר "רעיון טוב" ונתן לו מלא כסף. התוצאה: סרט מצויר מבולבל מאוד על דבורה שתובעת את המין האנושי על שימוש בדבש (באמת), ומכיל כמה בדיחות טובות, לצד כמה בדיחות די גזעניות וגם סתם הרבה בדיחות לא מצחיקות מספיק. זה בהחלט סרט לראות עם חברים, מהסוג שאם צוחקים בו לא ברור אם זה בגלל שהבדיחה מצחיקה או שהיא כל כך מטומטמת.

"דיזסטר מובי"

מאז שבני אנוש התחילו לראשונה ליצור אמנות, הופיעו גם בני אנוש שיושבים בצד וצוחקים על האמנות שמישהו אחר יצר. יורשיהם ההוליוודיים אולי הביאו לנו קלאסיקות קומיות כמו "אוכפים לוהטים" ו"האקדח מת מצחוק", אבל בשנות האלפיים ז'אנר הפרודיה הפך לצל של עצמו, הודות בעיקר לצמד שמוקים בשם ג'ייסון פרידברג ואהרון זלצר, סרטים שהקונספט שלהם לפארודיה הוא "בואו נראו דמויות מסרטים עכשווים בסיטואציה שהן לא אמורות להיות בה". ואם הן יכולות להפליץ, להגיד בדיחה פוגענית או להיראות כמו תחפושת האלווין זולה – מה טוב. הצמד היה אחראי לסרטים כמו "מת לדייט", "פגוש את הספרטנים" ו"משחקי הלמות מרעב", אבל גולת הכותרת שלהם כנראה היה "דיזסטר מובי" (כן, ככה תרגמו את זה. כן, פשוט כתבו את זה על הפוסטר) סרט שמעז להיגמר בפרודיה על שירו הקומי הנשכח של ג'ימי קימל "I'm Fucking Ben Affleck" שאיכשהו הופכת אותו ליותר גרוע. 

"קראנק"

זה שסרט הוא מטומטם לא אומר שהוא לא יכול להיות מאוד מהנה, כן? אם אתם לוקחים צמד במאים צעירים ויצירתיים, שחקן ראשי כריזמטי ועריכה בסגנון הפרעת קשב וריכוז, יכול לצאת סרט כיפי כמו "קראנק" מ-2006, בו ג'ייסון סטיית'ם מגלם מתנקש קשוח, שאחרי שהוזרק לו סם פיקטיבי, חייב לשמור על האדרנלין שלו גבוה אחרת הוא ימות. מה שבעצם נותן לו תירוץ ללכת מכות, לקחת סמים, לקיים יחסי מין ברחוב ולנהוג באמצע לונדון כמו נהג מונית בתל אביב בשלוש בלילה. צוות הבמאים נוודין וטיילור ביימו את התסריט המטופש ומלא הבדיחות הפוגעניות שלהם בצורה יוצאת מן הכלל, מה ששומר על האדרנלין של הקהל גבוה כמו של הדמות הראשית. ב-2009 יצא גם המשכון שלקח את הדברים עוד יותר רחוק: עכשיו הדמות של סטיית'ם צריכה לחשמל את עצמה כל כמה זמן כדי לשמור על עצמו בחיים. אל תנסו את זה בבית.

"מעבר לשיא"

יכולנו למלא את הרשימה הזו עם סרטי אקשן של סטאלון ושוורצנגר משנות השמונים, אבל רובם איכשהו מתעלים מעל הטמטום ומגיעים למשהו מדהים. זה לא המקרה בסרט בעלם השם ההולם "מעבר לשיא" שמספק לנו גם את פינת "גאווה ישראלית" ברשימהף כי בויים על ידי מנחם גולן והופק על ידי גולן ויורם גלובוס בתקופה ההוליוודית שלהם. זהו סרט ספורט, לא בדיוק הכניסה הראשון של סטאלון לז'אנר, רק שבמקרה הזה הספורט הוא הורדת ידיים. כן, הורדת ידיים. סטאלון משחק נהג משאית שחולם להיות אלוף העולם בהורדת ידיים, שזה מתברר, דבר אמיתי. הסרט הוא פיסת צ'יז מובחרת של שנות השמונים, עם סיפור על סטאלון מגדל את הילד המסכן שלו ופסקול שכולל שירים של קני לוגינס (מלך הפסקולים של שנות ה-80) ואחיו הטמבל של סילבסטר, פרנק סטאלון. גם אתם תריעו כשסטאלון שולף את המהלך הסודי שלו באמצע קרב הורדת ידיים – היפוך הכובע שלו לאחור. ואז תשאלו את עצמכם: למה?

"מצ'טה"

אין דבר יותר עצוב מסרט מטומטם שמנסה להגיד משהו חכם. סליחה, אמרתי עצוב? התכוונתי מצחיק. ברצינות, "מצ'טה" של רוברט רודריגז הוא סרט די כיפי, ויש לו כמה דברים מעניינים להגיד על הגירה מקסיקנית לארצות הברית, בעיקר בעידן פוסט-טראמפ, אבל המסר נעלם בין פיצוצים, יריות, ציצים ורוברט דה נירו עושה מבטא טקסני. לפחות יש לנו את דני טרחו הגדול בתפקיד חייו בתור גיבור האקשן מצ'טה. אה, והופעה ממש מטומטמת של סטיבן סיגל עם מבטא שלא מייצג אף לאום שאי פעם היה קיים.

"ג'וניור"

אנחנו חיים היום בעידן שהגבולות הבינאריים בין המינים מטשטשים, וזה דבר טוב. אבל אני לא חושב שאף אדם, לא משנה כמה פרוגרסיבי, יגן על "ג'וניור" מ-1994, הסרט בו ארנולד שוורצנגר נכנס להריון. לאחר ההצלחות של שיתופי הפעולה שלו עם שוורצנגר "שוטר בגן ילדים" ו"תאומים" החליט במאי "מכסחי השדים" איוואן רייטמן לשתף פעולה בשלישית עם השרירן האוסטרי, הפעם בסרט בו הוא משחק מדען גאון ממין זכר שנכנס להריון. והחלק של הנכנס להריון עדיין יותר ריאליסטי מהחלק של המדען הגאון. הבעיה היא שסרט בו גיבור אקשן שוורצנגר-י נכנס להריון היה יכול להיות כיף מטומטם, אבל הבחירה להפוך אותו למדען אינטלקטואל ורגיש שבמקרה מגולם על ידי ארנולד שוורנצגר, ואז נכנס להריון, הופכת את כל הדבר למבלבל ומטומטם בו זמנית.   

"סוף שבוע אצל ברני"

הנה סרט שהפך לשם קוד באמריקה ל"סרט מטומטם". ב"חברים", לדוגמה, כאשר הכותבים היו צריכים לבחור מה הסרט האמיתי שרייצ'ל הכי אוהבת (למרות שהיא טוענת שזה "יחסים מסוכנים") הם בחרו כמובן ב"סופשבוע אצל ברני", הסרט בו צמד יאפים חרמנים, מוזמנים לבלות בבית הנופש של הבוס שלהם, מגלים שהוא מת, ואז מחליטים להסתובב עם גופתו הטרייה כאילו הוא חי. אבל אל תדאגו: הם שמו לו משקפי שמש! עלילת הסרט כבר הפכה לקלישאה ונעשו עלייה פרודיות ב"סאטרדיי נייט לייב" ו"פילדלפיה זורחת", אבל חשוב לתת פה כבוד לסרט המקורי על בחירת העלילה המטורפת הזאת. אה, והסרט עצמו בעיקר משעמם. רק שתדעו.

"הספר של הנרי"

רוב הסרטים ברשימה הזאת הם מטומטמים, אבל הם לא ניסו להיות הרבה יותר מזה. הם קומדיות או סרטי אקשן, בהם טמטום יכול להיות (לפעמים) דבר טוב. אבל מה אם היה סרט דרמה רציני שאשכרה ניסה להגיד משהו ולרגש את הקהל… והוא היה ממש מטומטם? כמה מטומטם? מטומטם ברמה שהוא קיבל ביקורות כל כך גרועות, שהבמאי שלו, קולין טרברו ("עולם היורה") פוטר מלביים את הסרט התשיעי בסדרת "מלחמת הכוכבים" למרות שכבר כתב תסריט. זה מה שקורה שאתה כותב סרט על הילד החכם בעולם, שמת באופן טראגי אבל משאיר לאמא שלו הוראות מדוייקות איך לרצוח את השכן שלהם שמתעלל בבת המאומצת שלו. אם זה נשמע לכם עלילה מאולצת, מטופשת וחסרת רגישות – אז אתם צודקים לגמרי זה עצוב שטרברו איבד את ההזדמנות שלו לביים את "עלייתו של סקייווקר", אבל קשה להאשים את אנשי דיסני שראו את "הספר של הנרי" ואיבדו כל אמון בטרברו.

"ג'ק וג'יל"

ואיך אפשר לסיים בלי המאסטר של הטמטום – אדם סנדלר. סנדלר אמנם זכה להערכה מחודשת בשנים האחרונות הודות לכמה תפקידים דרמטיים טובים, לצד ההבנה שסרטיו המוקדמים, מטומטמים ככל שיהיו, הם עדיין מצחיקים וכיפיים. אבל קשה למצוא מישהו שייגן על "ג'ק וג'יל" הסרט בו אדם סנדלר משחק תפקיד כפול בתור אח ואחות. זהו. זה הקונספט. ג'ק הוא בחור רגיל ויש לו אחות שנראית כמוהו עם פאה והיא מעצבנת. אה, והיא גם גורמת איכשהו לאל פאצ'ינו (בתפקיד עצמו!) להתאהב בה. הסרט אולי מטומטם, אבל הכול שווה את זה בזכות הסצנה בסוף הסרט בו השחקן זוכה האוסקר אל פאצ'ינו עושה ראפ בפרסומת של דאנקין דונאטס. זה מטומטם, אבל זה גם גאוני.